185. אל: אריה אשל, ירושלים - 16/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  185. אל: אריה אשל, ירושלים - 16/9/1946
כותרת משנה  מוצ"ש, העתק במכונת כתיבה

185

אל: אריה אשל, ירושלים

מוצ"ש 16/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

נרי יקירי,

 

1. פלא בעיני שלא ענית על שאלות ששאלתי לגבי הסתומות שהיו בשדרים קודמים.

2. בינתיים נוספו סתומות. אתה דואג, כנראה, רק לצִפנוּת ומניח לי לדאוג לפיענוח. זה לא ייתכן. עליך לשאת במידת מה גם בדאגה השנייה. ובכן: מה פירוש ״אֵם האחוזה״. מקובל אצלנו שאחוזה היא קריית הממונה. הווה אומר כי אֵם האחוזה היא קריית יונה הנביא. אבל אותו מימן הוא איש שקמונה - ומה לו ולאחוזה ולאמה?[1]

3. אשר לסעד העצורים, מסתבר כי יחיאל שָדר זה מכבר הצעה על הקמת אגודה כלל-יישובית למטרה זו במיוחד. שאל מאיר ויגדך.[2]

4. יוסף [לינטון] ביקש לפני כמה ימים מברקית את התזכיר שמסרנו לבארט ק., עם המפה. המצאתם את התזכיר? הוא פרי עטי, מלאכה לא רעה. הבאתיו בניירותי כשחזרתי במסעי האחרון. אשר למפה - איני זוכר שהיגשנוה. שאל את אבודן, הוא יודע. כוונתי לחומר שהיגשנו בהלווציה.[3]

5. שאל נא את פזית ההריצו בזמנו שדר לבן אביגדור על תוצאות ועד פיזל?[4] או שהגזבר הוביל איתו? איך נסע הגזבר - האם טס?[5]

6. לקראת בוא פנחס [ליאו כהן] לשם הכנת הדו״ח לכנסת[6] יש להכין את הרשום מהרצאתי (אידיש!) בכינוס לונדון. זה היה למעשה דו״ח בע״פ על פעולת שנות המלחמה, שארך שלש שעות.[7]

 

שלומות,

אביחי

הערות:


[1] במכתב מ-16/9/1946 כתב אשל:

״מימן קיבל כבר המלצה מעוזר בן-גיל, אולם זה אמר שבא-כוחם מאם האחוזה מעכב".

ב-18/9/1946 השיב אשל לשאלות מ״ש:

״אם האחוזה [תל-אביב] היא קריית יונה הנביא [יפו]. מימן הוא איש מים [גרשון ריטוב] ותיקו [בבולשת] בקריית יונה הנביא״.

[2] במכתבו מ-16/9/1946 כתב אשל:

״אנשי הימין דרשו להיות בסוד הטיפול בעצורים וקוימה אמש פגישה עם מאיר [ארגוב] מהצמוד״.

עם מעצרם של אלפים מחברי ה״הגנה״, רובם מההתיישבות העובדת, בלטרון וברפיח, החלו ההסתדרות וה״הגנה״ לעמוד איתם בקשר, לשלוח להם עיתונים וספרים ולסייע כספית לבני משפחותיהם. ככל שהתארכו המעצרים התברר צורך למסד את פעולות הסיוע ודוד רמז, ממעצרו בלטרון, החל לעשות למטרה זו, שהושלמה באפריל 1947 בהקמת האגודה ״לאסירינו״ לטיפול בעצירים ובאסירים פוליטיים ואחרים. באגודה זו שותפו ״האיחוד האזרחי״ והרביזיוניסטים. היא חדלה לפעול עם קום מדינת ישראל (ר׳ אליאב/היישוב, עמ' 195).

[3] התזכיר והמפה שהוגשו לעו״ד ברטלי קראם, חבר וא״א ואוהד הציונות, לא אותרו. כאשר התכנסה וא״א בשווייץ לסיכום מסקנותיה ולהכנת הדוח שלה, יצאו לשם מ״ש, גולדמן, הורוביץ ולוריא כדי לעקוב אחרי דיוני הוועדה ולהשפיע ככל שניתן על חבריה (הורוביץ, עמ׳ 111). ב-18/9/1946 כתב אשל:

״אצל אבודן נמצא התזכיר המבוקש ע״י יוסף. הוא כולל מפה המראה את פרטי הצעתו [של מ״ש]. אנו מחכים להזדמנות ע״מ להעבירו״.

[4] ועידת מפא״י. ב-16/9/1946 כתב אשל:

״בן אביגדור קיבל פרטים מלאים על תוצאות ועד פיזל. הומצא בדרכים שונות כי הגזבר [ארן] לא יצא בגלל קשיי חותמות״.

במכתב אל פולה מ-29/9/1946 כתב ב״ג:

״מהוועידה קיבלתי דין וחשבון ונראה לי שעברה לא רע״ (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 185-184).

[5] במכתבו הנ״ל אל פולה כתב ב״ג:

״ביקשתי את זיאמה [ארן] לבוא הנה לימים אחדים ושלחנו לו ויזה, אך מהארץ מודיעים שהוויזה לא התקבלה״.

[6] דוח הממ״ד לקונגרס הציוני הכ״ב.

[7] ככל הנראה הכוונה להרצאת מ״ש בכינוס הציוני העולמי בלונדון ב-6/8/1945. בהרצאה זו סקר בהרחבה את המאבק המדיני של הסוה״י בשש שנות מל״ע-2, עמד על שאלות הקרקע, העלייה, המאמץ המלחמתי של היישוב, מאמצי ההצלה וחיזוק עמדת היישוב, וסיים בסקירת הזירה המדינית בבריטניה, בארה״ב ובעולם הערבי (ר' עיקרי ההרצאה בכתבה ״אין ביטחון בניצחון אבל נפתחו לפנינו אפשרויות לרוב״, ״דבר״ 7/8/1945).

 

העתקת קישור