[1] מס׳ 184.

[2] מכתב אל צ״ש 16/9/1946, שרת/מאסר, עמ׳ 274-272.

[3] בישיבת הנה״ס בי-ם 15/9/1946, דווח על שיחות טלפון עם אנשי הסוה״י בלונדון שכללו גרסות שונות על תוצאות שיחת גולדמן עם בווין והול בדבר ההשתתפות בוש״ע (הפרוטוקול באצ״מ S 25/10016).

[4] לפי אחת משיחות הטלפון הנ״ל, ״ישנה הצעה על פרסום הודעה האומרת כי סודר שנציגי הבית [הסוה״י] יתחילו להשתתף בכנס [וש״ע] כבר ביום ג׳, 17 דנא, על מנת להביע את השקפותיהם בדבר פתרון שאלת א״י. דובר על הנציגות והצעה שלנו היא שתוגש רשימה בנוסח לוט״, כלומר חופש מוחלט לסוה״י למנות את נציגיה לוועידה, לרבות העצורים והמיועדים להיעצר.

[5] בישיבת הנה״ס הנ״ל אמר קפלן:

״אין ספק שאין בדעתו [של השלטון] לדון איתנו על תוכנית מוריס[ון]. החברים יכולים כמובן לטעון שלא חל כל שינוי במצב. אני רואה שינוי גדול. אם יודיעו שתוכנית מוריס ירדה מהפרק, הרי יש מקום לדיון ולמו״מ״. קפלן הציע להודיע ״שאנו נשתתף במו״מ [וש״ע] אם הנושא יהיה הקמת מדן, התרה והפסקת חיטוט״.

באותה ישיבה נמסר עוד כי בשיחת טלפון עם לוקר בלונדון הוא אמר כי

״אין כל ביטחון שאומנם חל שינוי במצב. הוא רק אומר שישנה הרגשה כזאת, הואיל והעיתונות מדגישה יותר ויותר כי הפתרון היחידי הבא בחשבון הוא של בן-דוד [שלֹמה=חלוקה].

[6] ר׳ דוח גולדמן 17/8/1946 על שיחתו בפריס עם בווין והול, תעודות א', עמ׳ 535.

[7] ר׳ מכתב הול אל ח״ו 26/8/1946, שם, עמ׳ 544; מס׳ 132 הע׳ 5.

[8] בשיחת טלפונית שנייה (ר׳ לעיל הע׳ 3) נמסר, כי בשיחת גולדמן עם בווין והול ב-14/9/1946 ״לא הגיעו לכל הסכם [---] ואשר להתרה - [הם] הודיעו שיש בזה קשיים״. באותה שיחה אמר בווין: ״עלי להודיעך שהקבינט החליט שכל אחד מהנתונים במעצר או אמורים להיעצר לא יוכל להיות ברשימה [של המוזמנים לוש״ע]״ (ר׳ תעודות א', עמ׳ 597).

[9] קפלן פנה לנציב העליון בבקשה להיפגש עם המנהיגים בלטרון וסורב (ר׳ פרוטוקול הנה״ס, 15/9/1946).

[10] ז״ש כתב ב-16/9/1946:

״בלילה דיבר בל עם לפידות. לפי דוח קצר שלפידות מסר לדתן על החוט [שיחת הטלפון] נראה [לבל] כי פעולת עטרה [במצרים] החלה לתת פריה״.

נראה שנימה אופטימית זו של לוקר נסמכה על שיחת טלפון של קולק עם ששון במצרים ב-15/9/1946. פרטי השיחה לא אותרו.

[11] לא ברור באיזה מכתב של ז״ש מדובר. מכל מקום, ב-16/9/1946 כתב ז״ש על עניין זה:

"אחד לאחד הרכבתי ולמדתי שהאופטימיזם של בל בשיחת הליל עם לפידות מבוסס על אי-הבנה שהייתה בין נתנאל לעטרה בשיחתם בבוקר אתמול. עטרה אמר לגמז הבוקר חששותיה כי נתנאל לא הבין כדבעי. והנה את הקושי להיפגש עם ראש המשלחת [סטנסגייט] הבין נתנאל שכבר [עטרה] נפגשה עמו. את ההזמנה להיפגש עם צדיקוב [צידקי] הבין כי כבר נפגשו וכו' וכו'".

[12] ב״הארץ״ 16/9/1946 פורסמה כתבת סופר דיפלומטי של ״רויטר״, שלפיה נשמעו רמיזות מחוגים יהודים בלונדון כי בוועידה לשאלת א״י (נפתחה ב-10/4/1946 בהשתתפות נציגי מדינות ערב בלבד) חל מפנה לצד פתרון חלוקה לאחר שהובררה התנגדות הערבים לתוכנית הפדרלית (תמ״ג). לדברי סופר ״רויטר״,

״עד עכשיו מעטות הראיות שהמצב באמת כזה. ברור שהערבים מתנגדים לחלוקה בתוקף ואף שייתכן כי הנציגים הבריטים ייאלצו בסופו של דבר לבחור במדיניות אלטרנטיבית לפדרציה, חוגים יודעי דבר אינם סבורים שהבריטים יעשו זאת כבר עכשיו. כן לא ברור אם האלטרנטיבה תהיה חלוקה. אין גם יסוד לשמועות שהמשלחת המצרית תומכת בחלוקה כדי להשפיע על המו״מ האנגלי-מצרי. העובדות מרמזות שהמשלחת המצרית עומדת שכם אחד עם שאר המדינות הערביות. רמיזות מחוגים רשמיים מראות כי בריטניה רואה את המו״מ [שלה] עם מצרים כעניין נפרד [---] בלי שים לב לפתרון שיימצא לבעיית א״י״.

[13] גמליאל - ג׳מאל אל-חוסייני. הנציב העליון נועד עמו פעמיים ושוחח איתו על הזמנת נציגות ערביי א״י לוש״ע.

[14] בנאומו בוש״ע ב-16/9/1946 לא הודיע בווין על שינויים בתוכנית הבריטית המקורית (תמ״ג) והדגיש שהממשלה תקדיש תשומת לב גדולה ביותר לתיקונים ולהצעות שהגישו הערבים (״הארץ״ 17/9/1946).

[15] מדובר במכתב שילוח 7/9/1946 אל רעייתו בטי (אצ״מ S 25/6651) ״ומיועד רק לך לז״ש ולרעייתו של מ״ש״ (ר׳ טבת ד' עמ׳ 767-765; שרת/מאסר, עמ׳ 262). במכתבו סיפר על פעולות ב״ג בפריס ועל עבודתו לימינו שם וכן על סנה. עוד כתב על געגועיו למ״ש ולחבריו בממ״ד והביע תמיהה על שהתרעמו עליו שלא כתב זמן רב, שכן שלח מכתבים אחדים שכנראה לא הגיעו ליעדם. ב-16/9/1946 כתב על כך ז״ש:

״הטענה על אי-כתיבה היא טענה, אבל נראה כי הלחץ שבו נתון היה האיש לא היה קל ומעט מהסליחה מגיעה״, ולמחרת הוסיף: ״השדרים מנתנאל מסבירים נוספות על עבודתו של אבידובי. עדיין אינני מצדיק שתיקתו, אבל נראה שמילא שליחות חשובה״.

[16] בן-גרא - אהוד אבריאל. ראובן שילוח תבע במכתבו הנ״ל כי יתמנה איש ראוי לסייע לב״ג וללוותו בעבודתו ובמסעותיו. לתפקיד זה הוצע אבריאל, אלא שהוא עבד ליד אביגור בפריס ולא ניתן לשחררו (ר׳ מכתב ז״ש 18/9/1946).

[17] מס׳ 190.

[18] ב-16/9/1946 כתב בן-אהרון מלונדון לרעייתו:

״הערב יתברר באופן מוחלט אם אטוס מחר לארה״ב או לאו. אם אקבל את המקום הערב אצא מבלי לחכות לתשובה מהארץ. הצורה שבה סידרו את חידוש המו״מ מאחורי גבנו, ואפילו מאחורי גבו של דוד [ב״ג], שיכנעה אותי באופן סופי שאין טעם להישארותי כאן״ (אצ״מ S 25/10016).

[19] ז״ש השיב ב-18/9/1946:

״לא כדאי לגלות מכתב רפאל לעמית. אפשר לספר מתוכנו כאילו התקבל דרך בת יהודה, אשר אומנם קראתו״.

[20] מדובר בנסיעת מרים רוזנבוש ללונדון.

[21] הכוונה למאמץ מיוחד לשחרור רמז וגרינבוים.

[22] ר׳ הע׳ 14 לעיל. ב-18/9/1946 השיב שמעוני: ״בעניין פגישותיו המחודשות של ג׳ חוסייני עם הנציב לא ידוע לנו למעשה הרבה יותר ממה שכתוב בעיתונות. מן הידיעות, הן בעיתונות והן פנימיות, מסתבר שהנציב לא ניסח הצעות חדשות או גישה חדשה אלא חזר רק על הודעתו שהערבים חופשים להגיש הצעות משלהם [---]. ג׳ קיבל את הפנייה החדשה מייד בפנים זועמות אך הביא את ההצעה לישיבת הוועד [הערבי העליון]. זה החליט מייד לעמוד על דעתו [שלא להשתתף] ולדחות גם את ההצעה החדשה. בשיחתו השנייה של ג׳ עם הנציב מסר לו את התשובה השלילית״.

[23] הכוונה למאמר ריצ׳רד קרוסמן ב״ניו סטייטסמן אנד ניישן״, שבו הביע תמיכה בחלוקת א״י וגילה דעתו, כי איסמאעיל צידקי ישמח על הקמת מדינה יהודית כפתרון לקיפאון במו״מ על החוזה האנגלי-מצרי הואיל והיהודים יתנו לבריטניה את כל הבסיסים הדרושים לה וכך ישחררו את מצרים מעול זה (ר׳ ״הארץ 15/9/1946).