181

אל: אליעזר קפלן ואליהו דובקין,[1] ירושלים

יום א', 15/9/1946

 (העתק במכונת כתיבה)

בקשתכם לקבל תשובה היום עד הצהריים על שדר שלא יכול בשום פנים להגיע לידנו,[2] אלא אחרי אותה שעה, וזה לאחר צאת השליח חזרה לדרכו, לא הייתה בגדר שייעשה. נראה שלא נהירים לכם דרכי הקשר.

אנו עושים מאמץ נמרץ לאלתר קשר מיוחד לַדבר, אך איננו בטוחים בהצלחה, וקרוב לוודאי שתשובתנו זו תגיעכם רק מחר, יום ב' אחה״צ, וע״י כך תאחר לבוא.

אף אנו כמוכם רואים עצמנו מוגבלים ומקופחים מבחינת שיקול הדעת ע״י אי ידיעת עובדות ונסיבות עיקריות: החל באופי השיחה - עפ״י יוזמת מי נתקיימה ומה דובר בה - וכלה בהצעה המעשית - מה בדיוק יהא נוסח ההודעה שהם מציעים לפרסם.[3]

מסויגים ע״י אי ידיעה זו - המניחה אפשרות, עכ״פ לדידי, של שינוי דעה אם ייוודע משהו המשנה באופן ניכר את התמונה הכללית - משוכנעים שלושה מאיתנו כי עלינו להיענות להזמנה וכי בעצם אין היא מניחה לנו ברירה אלא להיענות. הנמקת ד״ר [דוד רמז]:

א) היענות להזמנה כזו מאחדת את היתרונות של כניסה למו״מ עם אי-נסיגה מעמדתנו לגבי הבסיס.

ב) יותר מזה לא נשיג בשלב זה ואם לא נאחז בהזמנה הפעם - [אנו] עלולים להפסיד.

״יותר מזה״ - פירושו חיוב הממשלה למפרע על עמדה מוחלטת לגופו של עניין, וזה לא יושג. הנמקת י״ג לשיטתו מעיקרא.[4] אשר לשני התנאים [שלו] (התרה ואי-חיטוט), הרי חברינו שם [בלונדון] עומדים בעצמם על [התנאי] הראשון ואילו השני אולי אינו מעשי עכשיו לאחר מאורעות הימים האחרונים,[5] כי אם נַציגנו ודאי ידרשו שיתוף.[6] הנמקת הח״מ: השלב הקודם של המו״מ נסתיים בהודעת האולם, שנתפרסמה, כי לא ייתכן שהמו״מ יתנהל לפי הכתבת צד אחד.[7] הודעה זו העמידתנו באור מאוד לא נוח לנו. עכשיו - אם הבינונו נכונה את ההצעה - מוכנה הממשלה להזמיננו להרצות את תוכניתנו מבלי להזכיר בהזמנה - או בהודעה עליה - את תוכניתה היא. אם לא נענה גם לזה יתקפח מעמדנו עוד יותר. אומנם הממשלה ודאי עשתה חשבון של רווח לעצמה בכל מקרה שיהיה: אם נקבל את הזמנתה - תוכל אח״כ לטעון כי היא שמעה ושקלה היטב את טענות שני הצדדים, עשתה כל מה שבכוחה להגיע לפתרון מוסכם ועכשיו אין לה ברירה אלא [ללכת בדרכה] וכו'. ואם נדחה - תאמר כי לאחר שיצאה מגדרה להגיע למו״מ איתנו ולא הצליחה בגלל עמדתנו הנוקשה, הריהי פטורה מכל אחריות כלפינו ואין לה ברירה אלא וכו'. אך עובדה זו אינה משנה את שיקול הרווח-והפסד שלנו ונראה לי כי בדחיית ההזמנה הפעם יש הפסד ודאי, מבלי שיהא הפסד בקבלתה, משום צורת ניסוחה שלא כקודם.

ב״י [ברנרד יוסף] לא ראה אפשרות לחוות דעה נוכח המסיבות הסתומות - הוא סומך על החברים שם.

לבסוף נתקבל הסיכום שהצעתי וגם ב״י הסכים שאם זו המסקנה - יש לנסחה כהצעתי:

א) אנו מודיעים כי מאחר שהממשלה הזמינתנו להציע תוכניתנו הננו מסיקים כי שוב אין הצעתה הראשונה משמשת הבסיס -

The J.A. infers that the Govt’s original proposal no longer serves as the basis of discussion - ובמסיבות אלו נענינו להזמנה.

ב) אנו עומדים על זכותנו כתנאי בל יעבור למנות את [הנציגים] הרצויים לנו (מכיוון שלא הוצג מלכתחילה תנאי השחרור, פירוש הדבר כלילת כל ארבעתנו + חברנו הקשיש [ב״ג]) ולהוסיף גם מחוגים אחרים.

ג) אנו מודיעים לממשלה כי אם במהלך השיחות בינינו ייעשה שוב מעשה כבדרום - ז״א חיטוט אחרי [נשק] מגן ללא התגרות - עלול להיווצר מצב שלא יאפשר לנו להמשיך.

אנו מניחים שחברינו עצמם הבינו שעליהם לבקש ארכה לתשובה ולפגישה.[8] אך אם לא עשו זאת, הרי איחרנו.

מה ידוע לכם על עמדת הקשיש [ח״ו]?[9]

*

אני מניח כי אתם נזהרים בשיחות טלפוניות לגבי רמזים לקשר זה בינינו לביניכם.

*

מכיוון שאין זו כאילו כניסה לשולחן העגול, אלא הופעה להצגת העניין, שמא אפשר להיפטר מכל הנלווים ולצמצם ההופעה במסגרת הסוכ' והועה״ל? אך אם יש חשש של סיבוך חדש מתוך שנעורר שאלה זו - מוטב לא לעורר.

במקרה שתתחיל התפתחות חיובית נוספת ויהיה צורך להגיש שמות לתוספת נציגות - לשם שיווי משקל נוכח ההזמנות הממשלתיות - הנני מציע, לאחר התייעצות [עם החברים] אחד-אחד רשימה זו:

מא״י:

גולדה (לדרוש החזרתה לרשימה)[10]

ד. הכהן

טבנקין או י. בן-אהרון (להציע ל״תנועה״ [לאחדות העבודה])

א. שנקר או סופרסקי - או אלוף מ.[גדיאל][11]

ב״י סבור שעלינו לכלול נציג חקלאי מובהק. חשבנו על שקולניק [אשכול], אך חששנו שאנו נותנים הכרעה יתירה למפא״י ומרחיקים מהארץ עוד איש חיוני.

מאמריקה:

מונסקי[12]

פרוסקאור[13]

לדעתנו עלינו לעמוד על הרחבת הנציגות האמריקנית מעבר לאכסקוטיבה [הנה״ס בניו-יורק] ואלה השניים הכרחיים.

תעבירו ההצעות לבל וללוט.

שלום!

הערות: