177
אל: אליהו ששון, ירושלים
12/9/1946 ערב
(העתק במכונת כתיבה)
לעטרה שלומות לרוב,
שדר זה,
אם לא ימצאך ביבוס, ידביקך בגושן.
מתשובתך
על נ. ס. ראיתי כי לא החטאתי בשאלתי.[1] אני מעיר
זאת, כי כמי שראייתו לוקה והולכת והוא שרוי בפחד מתמיד מהעיוורון, כך אני חי בחרדה
שכל יום חולף מגביר בו הניתוק וההתרחקות ומקהה את חושי ההתמצאות.
ביחס
לנסיעת אבודן אני בשלי וכל מה שמתחדש מחזקני - הנה שאלת הראיון עם השגריר.[2]
רעייתי
בישרתני היום כי רפאל עומד לשוב בקרוב אל בל,[3] הרי בא גד
גם לך. חבורה של ארבעה-חמישה כמותכם - אתה, רפאל, נתנאל, אוריאל ובעל השושנה -
תוכלו לעשות משהו. חשוב לאין שיעור לפרנס העיתונות בטעם ובשכל.
אשר
לתוכנית הצפונית הנני בהחלט בעד זריקת רבבה,[4] אם כי לא
ברור לי במה תתבטא פעולת זרובבל ואיזה פיקוח יהיה לו על ההוצאה. אשדור לדתן
לכשיחזור. כן אחייב הפעלת הישיש[5] אך יש לדרוש
ממנו מה שבגדר יכולתו.
[ערבית: אם תרצה שתצויית - בקש דבר שיבוצע]
לשדריך
אצפה בקוצר רוח.
ברכתי
שלום לבן-אלקנה (בעל הדרומית).[6]
*
עוד משהו
להסברת עמדתי היסודית. וזה פולש לתחום הפילוסופיה המדינית. התזכור התרשמותי
מפעילותו היתרה של צ׳רצ׳יל וכיצד פירשתיה?[7] התזכור
תורתי, כי תוצאה מדינית תלויה במכפלה של שני גורמים: הכוח ההווה ופעילותו, ובמידה שהראשון
חלש יש להגביר השני ואילו במידה שהראשון חזק מותר להרפות בשני. לדידנו יש כאן
מסקנה יסודית - מקסימום של פעילות. וכשמדובר בפעילות על הבמה המדינית במובן
המצומצם של המילה - ואיני גוזר בשום פנים על פעילות אחרת, אדרבא, בכמה תחומים, כמו
בהתיישבות ובהעפלה, אני ממריץ במידה שכוחי מגיע - יש לזכור שהיא מחייבת קודם כל
היותנו בתוך העניין. לנקוט עמדה ולהכריז עליה ולהתיישב נשען על גב הכיסא - אין זו
פעילות. ודאי, אין לנקוט עיקרון זה של היותנו בפנים ללא גבול - יש שאלה של רווח
והפסד בכל מקרה, ויש לשקול היטב זה כנגד זה ויכולות להיות כאן הערכות שונות. אבל
יש להבין כי עצם היותנו בפנים הוא רווח והיותנו בחוץ הפסד, ושני אלה צריכים להיות
מובאים בחשבון בהערכת כלל הנזק וכלל הרווח. ועוד פעילות פירושה [התמדה] ואם
מפסיקים לא קל לחדש.
יכולתי להוסיף ולהוסיף אך סבורני שאתה עצמך רואה כל המסקנות המסתעפות
לצד זה ולצד זה, בייחוד מזווית ראייתך המיוחדת.
שוב שלום ותבורך מקרב לב,
אביחי
