175

אל: אריה אשל, ירושלים

12/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לנמרוד שלומות,

1. דומני שמאוחר להתחיל בשדרים רשמיים ענייניים.[1] מוטב לשלוח איגרת אחת קצרה [בדואר הרשמי], בה ייאמר בערך כך: ״זמן קצר לאחר מעצרך קיבלנו שדרך בע״פ ע״י אחד המבקרים, שאינך רוצה במכתבים משרדיים. הבינונו שאינך רוצה לקבל דין המעצר ולפרוש את עניינינו הפנימיים לפני אחרים ונענינו לך. אבל רצוננו שתדע כי אנו הוגים בך ובכל חברינו יום יום ומצפים בקוצר רוח וכו'.״

2. ״הצרפתי מספר על התראות בשלהי השבוע״ - התראות שהיו בשלהי השבוע שעבר? התראות לגבי מה שיהיה בשלהי השבוע הזה? תיקו! וכן ״מניח שתנציח תהום״. התוכן ברור, אך בכ״ז מי תנציח, דוקא בנקבה?[2]

3. ״איום״ פזי לא זיעזע אותי כלל, עכ״פ לא ״החריד״. ומה אעשה מכאן, להעמיד לו שומר?[3]

4. הערת ישן בדבר הכתבניות לא הייתה מיועדת לכתבניות אלא לממונים עליהן. כל הערצתי וחיבתי לכתבניות, בייחוד ליעלת החן.[4]

5. על אבוקתי[5] אכתוב לדתן לכשיחזור.

6. אין קל מלשים את שדרַי לבת יהודה לתוך המעטפה הכללית, אך אגב תקלה קלה זו ששדרי לבת יהודה עלולים לאחר, התבררה תקלה הרבה יותר חמורה והיא ששדרי הכללי, המקובץ, אינו מגיע ביומו! זוהי שערורייה!! האיש [אורי מרץ נושא הדואר החשאי] חוזר מכאן לרוב מוקדם אחה״צ. אין כל סיבה שבעולם שהדברים לא יתחלקו ויגיעו למיועדים ביומם.

אני מצרף שדר לעטרה. אם יצאה [למצרים] - הדבק!

הערות: