171

אל: דוד בן-גוריון, פריס

10/9/1946

(מברק אנגלית)

להלן מאת שרתוק, תוצאות פגישת החברים 7/9/1946: [1]

רמז מבקשך לנסות להיכנס למשא-ומתן בהזדמנות הראשונה המכובדת לאור העובדה שטרומן כמתחוור הסיר התנגדותו לתוכנית הפדרלית וחזר על דרישת 100,000, בעוד אנו עדיין מחזיקים בגישה שאינה נתמכת ע״י ארצות הברית. דעתי ידועה, אני חושב שהדרישה הראשונה במכתב 16/8 הייתה משגה, כי אי-אפשר לצפות שהממשלה לא תתייחס לתביעות הערבים או תקבע בסיסי שיחות שונים לשני הצדדים. הסיבה לדרישתנו כנראה התקווה שהשיחות יפנו לכיוון רצוי. מכתב הול 26/8 אִפשר לסוכנות להיכנס למשא-ומתן אפילו אחרי מכתבנו 16/8 פשוט ע״י ריכוך החלטיות גישתנו ללא שינוי הגישה עצמה. אפשר היה להשיב שניכנס למשא-ומתן כי הובן שאין בסיס מחייב וכל צד חופשי להציג ההצעות שלו. גם בנוגע למינוי נציגים (היינו צריכים להדגיש תנאי שחרור) מכתב 26/8 פתח דרך לנסיגה קלה מצדנו. אחרי שיחת גולדמן-בווין ומכתבנו דעתי ודעת ג׳וזף כי נסיגה עכשיו בלתי אפשרית. מסכים עם רמז שעלינו להיכנס למשא-ומתן בהזדמנות הראשונה המכובדת ומבקש שייוועצו בחברים הא״יים אם אפשר לפני מתן תשובה שלילית נוספת. גרינבוים מחזיק בגישתו הידועה. שלושה חברים מודאגים משיחות גולדמן שנראות מאוד לא מכובדות לאור בקשתנו מחוגים ויחידים אחרים לא לשאת ולתת. סוף שדר.

הערות: