166

אל: אריה אשל, ירושלים

9/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

לנמרוד שלומות,

1. אם גיורא[1] דורש את לְבֵנה,[2] האומנם ייבצר מיוסיפון לבצע את המינוי בלחץ על לפידות?[3] יש קודם כל לעייל את המינוי. אח״כ אם גיורא יוכל לשחרר לשנה - ישחרר. וָלא יישאר בעבודתנו [בממ״ד]. לי נראה יותר לא לשחרר. אשר לשלמה [אייזנברג] - כלום אי אפשר לומר לו בפשטות: ״יש בלבך משהו על זה. ניחא. הוא עבד אותנו באמונה ובהצלחה שנים. ישן רואה עצמנו חייבים בפניו ובשום פנים לא יוותר. למה קלקול הדם לחינם אם בסופו של דבר ימונה? הווה רחב בינה!״

2. היועץ לגור-אריה - צפוני מכירו, בחור הגון אך שום התפעלות.[4]

3. לרגל תשובת נמיר לצפוני:[5] כשקרהו האסון כתבתי לו בדואר תנחומים. ברר-נא אם קיבל. כוונתי רק לברר גורל דוארי - התשובה אינה הכרח.

4. אני מחזיר העתק איגרתי עם תיקון טעויות.[6] האומנם אין להישמר מהן בהעתקה הראשונה - הן כתבי כה ברור! כל מקום שיש בו טעות (לפעמים נקודה תחת פסיק או להפך - אך חילוף כזה הורס את התוכן!) מסומן בקו בשולי הגיליון. יש רק שתי הוספות - השאר תיקונים לפי המקור שבזיכרון וההיגיון שבקריאה. דאג להיסטוריה!

הגזבר [זלמן ארן] היוצא צריך לקחת איתו נוסח מתוקן, ונא להחזיר לי נוסח מתוקן.

הערות: