162. אל: זאב שרף, ירושלים - 8/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  162. אל: זאב שרף, ירושלים - 8/9/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

162

אל: זאב שרף, ירושלים

8/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לדתן,

 

1. אני מניח שאקבל בכל הדחיפות האפשרית הסבר על קירקושי שקמון.[1]

2. בעניין בן-יעקב[2] אני זוכר היטב את השדר הראשון.[3] נסתיים במסירת תשובתו של פזית לשני הצדדים, שישרה בעיני ולא ראיתי עצמי חייב תשובה. אם לא תושג הצהרה ברורה שאחד הגופים המהווים את א״א[4] אין לו יותר חלק ונחלה בו - הכוונה לחולשים על בית האחוזה, לחָרָשים ולהדרנים, אולי גם לתגרים[5] - איני רואה ברירה אלא לקבל מועמדם אבל כיוון שהוא [ערבית: ״מזיק״],[6] רצוני לדעת תחילה דעת אבירות [אביגור] וכן כדאי לברר מה יעשו אם נלך בקרי - בעיקר במגבית:[7] להימלך באייזיק ובנחום.[8]

3. בינתיים כאן היום שערורייה. יש כאן כמאתיים הקרויים ״מתייצבים״. פירושו סוטים וחשודים על סוֹטוּת וסתם צ״חים[9] ומי שהיו ובתוכם שיות תמימות שנתחייבו בזמן מן הזמנים ״להתייצב״ מפקידה לפקידה. ביום פוקדם - פקדום וגרפום סיטונית הלום. אח״כ החלו בודקים ומתירים. התירו כמה תריסרים ועמדו. עברו שבועות ללא תזוזה. המרירות והדיכאון למעלה ראש. נמנו כמה עשרות מציבור זה להתענות כ״ד[10] לשם הזכרת נשכחות. חטפו זאת עסקני ״השכנים״ [הפורשים] - לא דרי מעלה השרויים איתנו, אלא דרי מטה - וראו כאן הזדמנות לשלש קליעות: תמיכה במתייצבים, הפגנה כלפי חוץ כאילו לתמיכת הרופא פון[-וייזל], והבלטת מנהיגותם במחנה. כינסו אסיפה, שמ-500 הדיירים השתתפו בה קצת למעלה ממאה ושם הוחלט להתענות כ״ד. פנו אל אנשינו ונענו שלילית. כאן יש ועדת ג' משלוש החטיבות[11] - לפניה לא הובא העניין. אעפ״י כן רצו לממונה [מפקד המחנה הבריטי] ומסרו באמצעותו חוּצה כי המחנה כולו גזר על עצמו. למעשה אין מתכוננים כלל להינזר, אלא רק לא לקבל מנת-מחר של מזונות ולכַלות ״ממה שיש בצריפים״ - די והותר לכ״ד. אמרתי לשלנו לקבל מחר את מנת יומם, כי יש ללמד לקח, לבל תשתלט הפקרות. חבריא אלו, כמו בכל עניין, מחללים ופורעים לצחוק עניין זה של תענית, שחופפת עליו קדושת סיגוף ואשר אותו דוקטור גזר עליו בכל תום הלב. ובכן קודם כל להווי ידוע לכל כי אין אנו מתענים ולא עלה כלל על דעתנו להתענות. כל העניין אבסורד: פון[-וייזל] עשה מה שעשה מתוך החלטה שגמלה בו אט-אט, בניגוד לכל הפצרותינו, על מנת להיעקד בעד כולנו, על אחריות עצמו, ועכשיו נבוא אנו ונעשה לו ״סולידריות״! עכשיו אין ברירה אלא להעמיד דברים על אמיתם ולפרסם ידיעה זו ישר לעיתונים לא ״ממקורות הסוכנות״ - כאילו מפי מבקרים בלטרון:

נודע לנו כי שביתת הרעב של כ״ד שעות בלטרון לא הקיפה את כל המחנה. ההצעה להכריז שביתת רעב לכ״ד שעות יצאה מתוך קבוצות האסירים מבין אלה שהיו עצורים פעם ועם שחרורם נתחייבו להתייצב בקביעות במשטרה ואשר חזרו ונעצרו לפני כמה שבועות ומאז לא חל כל שינוי במצבם. בקרב העצורים האלה רבה במיוחד המרירות והם ביקשו דרך להסב תשומת לב הציבור והשלטונות לעוול שנגרם להם. חלק מהמחנה החליט להצטרף להכרזת השביתה ולעשות זאת כאות סולידריות עם ד״ר וייזל. חברי הנהלת הסוכנות והנהלת הועה״ל, עם כל חרדתם לשלומו של ד"ר וייזל והבנתם ללבו, וכן רבים אחרים במחנה הכללי, אינם משתתפים בשביתה. המוסדות גם לא נשאלו לדעתם על השביתה לפני הכרזתה.[12]

הרי לך סערה בצלוחית!

4. התוכנית האחרונה שהשיג אדמתי[13] מעניינת. הצלחנו להתוות על המפה את הקווים לפי הסימון. התיקונים לעומת הקודם ברורים אבל ברורות גם הנסיגות מ[תוכנית] פיל (בצפון) וגם מהתוכנית הקודמת [המקורית][14] (חבל עזה ופינת נהריה-חניתה). שאלה: האם הכוונה היא במקרה של שלֹמה [חלוקה] והסתקללות לספח את הצפון לשניר?[15] רצוי שאדמתי יערוך מפה קטנה, או מפותיים, להשוות התוכנית החדשה לפילוּת[16] וכן לאזורי הקרקע כיום.[17] כן רצויים פרטים על חלוקת השאר לאזורי ישמעאל ועשו [הבריטים], אלא אם כן כל השאר לישמעאל זולת המשולש ההפוך.[18] הפקרת הפס הצפוני של תימן [הנגב] לישמעאל היא הפורענות החמורה ביותר.

5. אני מלא חרדה להתפתחות אצל בל וחוזה כל מיני תקלות וכישלונות: התפשרות קלוקלת של נ״ג עם ב.[ווין], היאחזות ויטל וכת דיליה בה, כניסה לא עקבית [לוש״ע], לא מכובדת ומאוחרת. ואחרון-אחרון - התפוצצות בלוט.[19] לוואי ואתבדה!

 

שלום

 

6. סוף סוף מה פשר ידיעת רויטר כי הול פנה שוב במכתב וביקש פירוט טעמי הסירוב והבהרת התנאים שבהם נהיה מוכנים להשתתף? ההיה מכתב כזה?[20]

*

9/9/1946

אני מניח עכשיו כי הקירקושים להטעיה.[21] אשר לחבטות העיקריות אקווה שלא יתחיל דו״ד פנימי לרגל פסקי לוט.[22]

בקש נא אחימן שישלח לי גיליון ״הבוקר״ מהשבוע ובו מאמר רחב מידות של י. ספיר.[23]

 

הערות:


[1] הפיגועים שביצעו ארגוני ״הפורשים״ ב-8/9/1946 בצהריים בחיפה - חבלה בתא איתות של הרכבת על גשר ״של״, פיצוץ ליד בתי הזיקוק, מיקוש תחת גשר רכבת בבת-גלים (ר' עיתוני 9/9/1946).

[2] מדובר בצירופו של יוסף יעקבסון, איש התאחדות האיכרים מרחובות, כאחד מנציגי הימין במפקדה הארצית של ה״הגנה״. ז״ש כתב ב-8/9/1946 כי

״פזית ביקש עצה מישן. הנידון בן-יעקב. מזכיר הבועזים דורש תשובה אחת ושתיים. פזית שואל כיצד לנהוג. הוא אמר למזכיר כי במקרה שייכנס בן-יעקב ידרוש ביתו [ההסתדרות] איש נוסף תמורת אחז [שפר] שקיבל השרביט [רמ״א]. המזכיר הסכים״.

[3] ״השדר הראשון״ - סעיף 5 במכתב אשל 3/9/1946 שדיווח על פגישות ג״מ בעניין צירוף יעקבסון למפקדה הארצית של ה״הגנה״:

פזית ראה ביום ו' את חיים [אריאב] יושב האחוזה העוסק בצוות ההדרנים אשר יכונה חוורון. הוא בא לפזית באולטימטום בדבר הכנסתו הסופית והמיידית של בן-יעקב הגר במקום מושבו הקודם של נמרוד, לוועדת עידו [מפקדה ארצית]. אם לא ימלאו מייד דרישתו יעזבו אנשיו את המפעל הגדול של אהרון [בארט, יו״ר ״מגבית ההתגייסות וההצלה״] ובכלל יחדלו מלהיות פעילים. חוורון אמר שניהל מו״מ מוקדם עם ליש והובטחה לו תשובה אשר אף פעם לא ניתנה. פזית שאל אם איחוד סיעות א' וב' [של ״הציונים הכלליים״] לא שינה את המצב ששרר כשהוצע בן-יעקב. חוורון התחמק מתשובה. לעומת חוורון טוענים פ״ב ומאיר איש-קשה [פרץ ברנשטיין והרטמן], שפזית קיבלם לשיחה אמש בשם המאוחדים שהם הם המייצגים היום את הספורטאים [״מכבי״], התאחדויות הסוחרים וכו'. הם טוענים שהאיחוד האזרחי שבשמו מופיע חוורון חדל לייצג כל אלה. פזית רמז שגם אנשי המשופם [ראשי ההסתדרות] עומדים לתבוע תוספת נציג היות ומ״מ עידו [שפר] לא כלול בחשבון. נוסף לכך לא יוכל הבית [הסוה״י] המיוצג על ידו [ג״מ] היום להיכנס לבירורים בקרב המחנה ההוא והוא מציע שפ״ב וחבריו יביאו ייפוי כוח בכתב מאותם האיגודים שהם מתיימרים לייצגם. תביעה כזאת תוצג גם לחוורון. המביא את ההרשאות – יזכה. סיכום זה מתאים לדעותיהם של מתתיהו, ליש ואחז אשר איתם נפגש פזית בשבת [31/8].

ב״דבר״ 9/9/1946 פורסם כי ״בכינוס הסיעות האזרחיות ברשויות המקומיות התקיף רוקח קשה את ברנשטיין, עורך 'הבוקר', על שדרש להוציא את נציגי האזרחים [״האיחוד האזרחי״] מוועדת הביטחון היישובית, לאחר שרק המפלגה המאוחדת של 'הציונים הכלליים' מייצגת, לדעתו, את ציבור האזרחים. נפסק כל משא ומתן בין 'האיחוד האזרחי' ו'הסתדרות הציונים הכלליים' בדבר תיאום ארגוני ופוליטי של שני הגופים״.

[4] ״האיחוד האזרחי״ - מסגרת פדרטיבית רופפת של החוגים האזרחיים ביישוב. התארגנה ב-1940 כמשקל-נגד להסתדות העובדים הכללית. ב״האיחוד האזרחי״ השתלבו התאחדות האיכרים, התאחדות בעלי התעשייה, הסתדרות בעלי בתים וגופים כלכליים אחרים וכן נציגי ״האזרחים״ ברשויות המקומיות. נשיא ״האיחוד האזרחי״ היה ישראל רוקח, ראש עת״א, ויו״ר ההנהלה היה יוסף ספיר מפ״ת. הדחיפה להקמת ״האיחוד האזרחי״ נבעה מרצון חוגי ״האזרחים״ להשפיע במאוחד על ענייני הביטחון של היישוב. עפ״י הסכם ״פריטט״ מיוני 1940 הורכבה המפקדה הארצית של ה״הגנה״ מ-4 נציגי ההסתדרות ו-4 נציגי ״הימין״ (2 מ״האיחוד האזרחי״ אחד מ״המכבי״ ואחד מ״הציונים הכלליים״), (ר' מס' 169 הע' 9). בגוש ״הימין״ חלה היפרדות ו״הציונים הכלליים״ והמצטרפים אליהם תבעו לעצמם שני נציגים במפקדה הארצית.

[5] ראש עיריית ת״א וראשי התעשיינים; הפרדסנים; הסוחרים.

[6] מַנְחוּס - ערבית: עושה צרות, בעל מזג רע.

[7] מגבית ההתגייסות וההצלה. החוגים האזרחיים היו שותפים חשובים בפעולותיה ונציגיהם היו חברים בנשיאותה.

[8] אייזיק - יהושע אשל (1966-1900). מראשוני ה״הגנה״ וממפקדיה הבולטים. המפקד הראשון של ״שירות האוויר״ במלחמת העצמאות; נחום - כנראה נחום ורלינסקי, מראשי ״חברת העובדים״, מנהל ״תנובה״. פעיל ב״מגבית ההתגייסות וההצלה״.

[9] סוטים - משתייכים לארגוני ״הפורשים״; צ״חים - רביזיוניסטים, חברי ״ההסתדרות הציונית החדשה״ (הצ״ח).

[10] לשבות רעב 24 שעות.

[11] ועדת שלושה המורכבת מנציגי ״הגנה״, אצ״ל ולח״י בלטרון, לתיאום ביניהם.

[12] עיקרו של מידע זה הובא ב״דבר״ מ-12/9/1946.

[13] זלמן ליף. מ״ש מתייחס למכתב זלמן ליף מ-4/9/1946 בדבר תיקונים לתוכנית הפדרליזציה של א״י (תמ״ג) שהוצעו ע״י אנשי מימשל בריטיים בא״י, שלפיהם א״י תחולק ל-18 יחידות מינהליות ובנוסף עליהן לאזור ירושלים ולאזור בריטי בדרום הנגב (״המשולש״). המכתב מפרט את האזורים ומדווח כי לפי שמוצע תקום בכל אזור מועצה מקומית שהרכבה הלאומי יהיה עפ״י ההשתייכות הלאומית של האזור. כמו כן, ״השלטון המרכזי נראה שיהיה פריטטי ולבריטים שמור אך מקום הנציב העליון. משטר זה מותנה בהסכם קבוע בדבר המשך העלייה. כוונתו לשמור על שלמות הארץ, למנוע אפשרות של חלוקה בעתיד וגם למנוע צירוף של חלקי הארץ לעבר הירדן. הצירוף של הנקודות העבריות [מבית יוסף ושדה נחום בצפון עד יריחו בדרום] לאזור בעל שליטה ערבית של עמק הירדן, נראה שכוונתו להגשים תוכנית פיתוח שיאפשר ריבוי היישוב היהודי, אך בהכרח גם פיתוח ערבי וימנע בעד צירוף אפשרי של אזור ההר לעבר הירדן״. בסיכום אמר זלמן ליף, כי אחד התיקונים המוצעים ״מוסיף שני מיליון דונם לאזור העברי וכוונתו המפורשת תוספת קרקע, אבל תיקון אחר, המוסיף כ-900,000 דונם, אין לראותו כבעל כוונה של תוספת קרקע אלא משתמעת ממנו ראייה מרחיקת לכת על גבולות קבועים ועומדים, ההולכים לפי נתונים טופוגרפיים (פסגות הרים, ואדיות וכו׳) או מזדהים עם כלל האדמות של כפרים הנמצאים על הגבול״.

[14] ר׳ מס׳ 55 סעיף 2.

[15] ״הסתקללות״ - קבלת עצמאות (לפי המונח הערבי ״אִסְתִיקלאל״ - עצמאות); ״שניר״ - לבנון.

[16] פילות - הצעות תוכנית פיל.

[17] אזורי הארץ שהותרו לרכישה ולהתיישבות יהודית לפי חוקי הקרקע, שנקבעו בסה״ל 1939 ופורטו ב״תקנות העברות הקרקע, 1940״.

[18] משולש הנגב הדרומי, שקודקודו באילת.

[19] איום ב״ג בהתפטרות (ר׳ מס׳ 155 סעיף 1).

[20] ב-6/9/1946 פרסם ״דבר״ ידיעה של סוכנות ״רויטר״, כי ״מיניסטר המושבות השיב למכתב הסוה״י וביקש יתר פירוט לנימוקי הסירוב והתנאים שלפיהם מוכנה הסוה״י להשתתף בוועידה״ (מכתב 4/9/1946 בחתימת ח״ו; ר' מס' 158 הע' 3). תשובת אשל ב-10/9/1946: ״לא היה כל שדר מאולם [הול] המכיל בקשת פירוט מניעי הסירוב״.

[21] מעיתוני 9/9/19446 נודעו למ״ש פעולות הפורשים בלילה אור ל-9/9, שכוונו בעיקר למסילת הברזל רחובות-ירושלים, ולכן העריך ככל הנראה, שמעשי החבלה הזעירים שלהם בחיפה בצהרי 8/9 לא היו אלא פעולת הסחה נוכח הפעולות הנרחבות שהם עמדו לבצע אותו לילה.

[22] תקוותו של מ״ש, שחידוש פעולות ״הפורשים״ נגד הבריטים לא יעורר תביעות לפעולה ומחלוקת בקרב אנשי ה״הגנה״ לאחר החלטת כנס פריס על הפוגה במאבק המזוין עד התכנסות הקונגרס הציוני.

[23] במאמר שכותרתו ״הנהגה חדשה או כיוון חדש״, ״הבוקר״ 2/9/1946, נאמר בין היתר:

מייד לאחר מאסר חברי הסוכנות עוד היה הכרח להימנע מליבון יסודי של הבעיה ולהמשיך כלפי חוץ, לפחות, את המושג של נאמנות מוחלטת לעבר ולמנהיגיו. כיום, לאור התפתחות העניינים בחוץ ובפנים, לאור כישלונם המוחלט מבחינה מעשית, עקרונית ותכליתית - מן ההכרח להעמיד לעצמנו בכל בהירותה את השאלה המרכזית והיסודית של מצבנו המדיני ומסובותיו, יחסנו לאנגליה בעבר ובהווה ותוכניותינו להבא.

להלן מתח יוסף ספיר ביקורת על הממ״ד, אשר 15 שנה היא ״מונופולין בידי מפלגה אחת ביישוב״, ועל התמקדותה בפעולות הסברה בין חברי פרלמנט ממפלגת העבודה בלבד. עוד טען י' ספיר, כי ״בניגוד לכל נוהג וקונסטיטוציה ממנים עתה בלתי-חבר של הנהגת הסוכנות [ג״מ] בראש המחלקה הזאת ובלבד שלא יחדור זר לנבכי הפוליטיקה הציונית [---] מתוך חוסר כל הבנה יסודית למצבנו המדיני, ואינטרסים מפלגתיים העומדים למעלה מהאינטרס הלאומי, הגענו למשבר הנוכחי, מצב של חוסר אונים, מבוכה וחוסר כל כיוון״.

 

העתקת קישור