149. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 4/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  149. אל: גולדה מאיר, ירושלים - 4/9/1946

149

אל: גולדה מאיר, ירושלים

א-ן 4/9/1946

לפזית שלום רב,

 

עזריהו שואל אם אני מוכן עכשיו להציע יחד איתו שנלך למו״מ אגב הצהרה, שאנו דוחים בסיסם ועומדים על בסיסנו.[1] תשובתי: אינני מוכן; יותר מדי מאוחר; עֶמדתי - כבאיגרתי לוועידה, על הנימוקים שציינתי.[2]

באיגרת לא הרציתי את עֶמדתי במלואה ולכל שלבי התפתחותה ולא רק משום קוצר המַצע, אלא מפני שנתכוונתי לקַרב את הקצוות ולא להרחיב פֶּרֶץ.

אגיד עכשיו מה שלא אמרתי עד כה במפורש, כי לא רציתי לרפות ידים ולחזות שחורות: התשובה למכתב הראשון, עם ניסוח התנאים,[3] הייתה בעיני בלתי הגיונית להלכה וחסרת סיכויים למעשה. לאחר שהצד שכנגד פרסם תוכניתו[4] והצליח להעמידה כאילו באמצע בין שתי הקצוות - לפי התגובות [של היהודים והערבים] - לא הייתה כל תקווה שיבטל אותה ויקבל בסיסנו עוד לפני הכניסה למו״מ. דבר אחד אילו אמרנו: אנו שוללים בסיסכם ומעמידים במקומו את שלנו. דבר אחר לגמרי אם באנו לכפות דעתנו על הצד שכנגד.

כאשר נתקבלה התשובה,[5] ראיתי אפשרות לפרשה כך שתתאפשר לנו הנסיגה לעמדה אשר מלכתחילה ראיתיה כנכונה. אבל הוחלט אחרת, וכדי לא לנתק את החוט עד שיכלו כל הקיצין הלך נ״ג והציע מה שהציע.[6] הליכתו חסמה שוב את דרך הנסיגה [שלנו].

הבינותי את הקו שנִנקט במכתב תשובתנו הראשון ובשיחת נ״ג. הבינותי - משמע שבדיעבד הצדקתיו. היה זה מאמץ נועז שסכנתו בצדו. אמרתי: אם יש להם העוז - תבוא עליהם ברכה. אם יצליחו - לא נדון את המנצחים. אך היה ברור מראש שאם לא יצליחו - הדין נתון מראש, ואחת היא מה דעתנו לכתחילה - בדיעבד עלינו להחזיק בשלילה.

זהו המצב כיום. אין לחזור עכשיו לעמדה שהייתה אפשרית בשלב הרבה יותר מוקדם. אין לעשות זאת בלי השפלה כלפי חוץ והתמוטטות בפנים. עוד נראה מה יֵלֵד יום, אך בשלב זה יש להחזיק בקו הנטוי. יש להקים חומה בצורה להגנת העמדה ולמנוע כל פריצת גדר.

איני מעלה בדעתי שהממונה [רוקח] ילך שולל אחרי ההזמנה.[7] גם אופתע מאוד אם המרכז העולמי של אג״י בארץ ייעָנֶה לה. יש לעשות הכל להבטחת תשובות שליליות. תגובתה המאוחדת של העיתונות חשובה לאין ערוך.[8] יש לדאוג שתגיע לחו״ל - מובטחני שתחייב. צריך שיהא ברור לכל, כי פורצי הגדר יהיו בזויים ומגוחכים.[9]

אם נצליח לארגן פרישה יהודית גמורה ומוחלטת - ועוד טוב מזה, להניח למישהו, שאיננו מייצג אלא את עצמו עם כנופיה פעוטה מסביבו, ללכת למו״מ על מנת לעשות עצמו לצחוק ולהכשיל כישלון מחפיר את הממשלה (כי הן תמיד עדיפה הצבעה של 98 נגד 2 מהצבעת 100% בעד) - אזי אין לנו להיבהל. אין זה שלב אחרון או מכריע ועוד ישובו להיזקק לנו. אלא מה, בינתיים נשב [במעצר]? נשב!

 

*

 

אמרתי דעתי, שהיא גם דעת עמיתי, לגבי המסקנה האחרונה, לא לגבי השלבים הקודמים. ואילו דעת זקַן חבורתנו [גרינבוים] אחרת. הטיל עלי להעבירה אליכם והריני עושה זאת בכל הכבוד. הוא מקבל את ההצעה המשתמעת משאלת עזריהו, היינו להודיע שאנו מוכנים ללכת אגב אותה הצהרה, ומוסיף: בתנאי שתפסיקו חיטוטים ותתירו חבוּשים. הוא מאמין שהצעה כזו יש לה עכשיו סיכויי רוב. כל המאמצים להניאו מלהכניס עכשיו אנדרלמוסיה פנימית לא הועילו והרי הצעתו לפניכם. הוא טוען שאם [הבריטים] יאמרו לאו לתנאים הנ״ל - נצדַק בעיני כל בסירוּבֵנו. אני מניח כי חברנו שדעתו אינה מצטרפת להצבעה[10] כותב לך לחוד.

 

*

התרשמתי מאוד מהפסוק שבמברק על תשובת רציני, בו נאמר כי מו״מ עם ערבים הוא מעניינה של מה״מ,[11] וד״ל. אפשר לתלות פירושים מרחיקים בפסוק זה. רצונו לומר: ״טעות בידכם אם הייתם סבורים כי מה״מ מוכנה לקבל כל פתרון שתשיגו הסכמת הערבים עליו, ואדרבא, היא אך תשמח אם יעלה בידכם להביאם לידי ויתורים רציניים. לא ולא! מה״מ החליטה על פתרון מסוים שממנו לא תזוז והיא כבר השיגה או בטוחה שתשיג התפשרות הערבים איתו והיא לא תיתן לכם לסתור או לסכסך את סידוריה ע״י התקשרות עם הערבים מאחורי גבה. העולה על לבבכם לא יקום ולא יהיה״. עלינו לטכס עצה כיצד לפרסם, למועד הנכון ומבלי לפרש בפרטים מיותרים, את פרשת העֵבֶר וגושן - המאמץ הכביר הזה שהוכתר בהצלחה כה מפתיעה - ואת הקו שנקטה מה״מ להכשילו.[12] בזאת אסיים. אל תראי עצמך חייבת לכתוב לי במו ידך, כי את מטופלת במאה עניין ועניין ואילו אני כל התעסקותי כתיבת פתקאות. שלום!

 

א-י [אביחי]

ברכת ברוך הבא ודרישת שלום חמה לחיים![13]

עשי-נא לו הכרה עם צפורה. אגב, הראי-נא לצפורה את המכתב הזה. שלום רב מצפוני!

 

הערות:


[1] ר' מס' 148 הע' 9.

[2] ר' מס' 145.

[3] מדובר במכתב ח׳׳ו 16/8/1946 אל שר המושבות הול ובו  תשובת הסוה׳׳י להזמנה להשתתף בוש׳׳ע (ר' מס' 113 הע' 10).

[4] כלומר שתמ״ג תהיה הבסיס לדיוני וש״ע.

[5] תשובת מה״מ לתביעת הסוה״י ניתנה במכתב הול אל ח״ו 26/8/1946 (ר' מס' 132 הע' 5).

[6] גולדמן הציע בשיחה עם בווין והול לדחות את וש״ע לזמן-מה ולקיים תחילה שיחות לא-רשמיות נפרדות עם היהודים והערבים ואח״כ שיחות לא-רשמיות משולשות, שמגמתן תהיה הכנת סדר יום מוסכם לוועידה. בווין והול ביקשו להביא את ההצעה לדיון בקבינט (ר' מכתבי גולדמן אל פרוסקאור 26/8/1946 ואל אצ'יסון 30/8/1946, תעודות א', עמ' 549-547; 562; ר' גם מכתב ח״ו אל הול 4/9/1946, שם, עמ' 578-577; מס' 136 הע' 5, 6).

[7] ז״ש כתב ב-6/9/1946: ״הממונה אמר לאחד מחבריו כי לא ילך בלא הבית [הסוה״י] ועם הבית ילך רק כאשר יידרש על ידו״.

[8] מאמרים ורשימות נגד השתתפות אישים וארגונים יהודים בוועידה לפי הזמנת הממשלה, שלא באמצעות הסוה״י או על דעתה, התפרסמו בכל העיתונים.

[9] ב-4/9/1946 הכריז דובר הסוה״י בי-ם: ״בארץ ישראל לא יהיו קוויזלינגים״ (ר' עיתוני 5/9/1946).

[10] דוד רמז, שאינו חבר הנה״ס, המשתתף בהתייעצויות חברי ההנהלה העצורים בלטרון אך אינו שותף להצבעה.

[11] מדובר במברק שילוח אל ז״ש 3/9/1946, בו נמסר שבווין, בפגישתו עם גולדמן, הבהיר כי האחריות למו״מ עם הערבים חלה על בריטניה ואי-אפשר להעבירה לידי ראש ממשלת מצרים, ובמשתמע שאל לסוה״י להתערב במו״מ האנגלי-מצרי (ר׳ תעודות א׳, עמ׳ 567 הע׳ 3).

[12] השיחות שניהל ששון מטעם הממ״ד עם ממשלת מצרים, וממאי 1946 עם המלך עבדאללה, בדבר חלוקת א״י (ר׳ סלע, עמ' 16-14).

[13] חיים גרינברג, חבר הנה״ס בניו-יורק, בא לביקור בא״י בתחילת ספטמבר 1946 לאחר השתתפותו בכנס פריס.

 

העתקת קישור