136. אל: זאב שרף, ירושלים - 1/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  136. אל: זאב שרף, ירושלים - 1/9/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

136

אל: זאב שרף, ירושלים

1/9/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לדתן שלומותי,

 

1. אמור אמת, איבדתי עולמי כליל? אמש דומה היה בעיני שאין לי ברירה אלא להביע דעתי כמות שהיא[1] והדבר עלה לי ביסורים אכזריים. ספק אם הייתי עושה זאת לאחר קריאת עיתון הבוקר,[2] ואצטער צער נורא אם הדיסונאנס שהכנסתי גרם לאיזו מבוכה או הסתבכות במושב היום.[3] בדיעבד איני מצטער על העמדה שנתקבלה [ע״י הסוה״י] ויכול אני רק לקוות שלא אצטער לעתיד לבוא. הערה: קראתי את מאמרו הדמגוגי מאוד והמשפיע מאוד של קרליבך ב״ידיעות אחרונות״ - ״לא ללכת״. הוא מרבה להסתמך על מסקנות הוועדה האנגלית-אמריקאית, כאילו הייתה זו נחלת בית אבותיו. כלום הוא היה בעד הליכה לאותה ועדה? בכלל האם הוא היה פעם בעד איזה דבר?

2. אין בידי להשפיע כבר על מסקנות הוה״פ [הציוני המצומצם], אבל במצב הנתון גם לדעתי מוטב לו להחליט ולפרסם שאין הולכים על יסוד תוכנית מור'[יסון-גריידי] אלא רק על יסוד מדן [מדינה] ובחופש מינוי [נציגים].[4] חוסר החלטה ופרסום בתוצאות [בסיום] המושב פירושו מבוכה ודמורליזציה. לעומת זה, להנהלה אין להזדרז במתן תשובה ישירה לאחר שיחת נ״ג-ב. [בווין].[5] אגב, ב. אינו עונה מיניה וביה; לו דרושה התייעצות עם חבריו, בטרם יענה, ואילו נ״ג, שרק בתוקף המסיבות המשונות הפך מוציא ומביא מרכזי, משיב מייד,[6] כאילו ההנהלה והוה״פ וההסת' [הציונית] כולה בקופסתו.

3. אני מפרש סעיף 5 שלך[7] (על ההליכה נגזר ואין להוסיף. פגישת נ״ג שוב חתמה הגזירה, לפחות לשבוע זה) המתכוון לומר, כי דווקא לאחר שיחה זו, שבאה כאילו להמתיק את הסירוב, אין דרך לנסיגה; ז״א שאם לא יבוא שינוי מהותי מצדם - נגזר שאיננו הולכים. אני מסכים לפירוש ומקבל את העמדה, אבל ענֵני אם פירשתי נכונה,[8] אתה קמצן במילים ומרוב צמצום וכיווץ מתמעכת המשמעות.

4. עלי להודות, כי קריאת הנוסח המלא של מכתבו האחרון של האולם לויטל[9] חיזקה בעיני את טענת אלה הגורסים שלא חל כל שינוי גם בעמדה הפורמלית לגבי הבסיס. מהסיכום במברק התרשמתי, שאפשר לנו, כדי לצאת מן המיצר, לפרש אותה פסקה כנוטלת עוקץ באופן ניסוחה מכל בעיית הבסיס ופותחת פתח לכל מיני בסיסים שלהם ושלנו; לא כן התרשמתי מהנוסח המלא הממלל ברור, אם גם לא בפירוש, שהבסיס בעינו עומד וכל השאר או תיקונים בו או ״הצעות שכנגד״ לעומתו, אף הן טפלות לו.[10]

5. המברק של אליעזר על מפעלות עטרה[11] אינו מלאכה מושלמת בכל חלקיו. הפסוק:
  Received

confirmation if no agreement reached [Arab] league will insist on N.S. Green Book

אינו מחוור. מי קיבל כאן אישור? באיזה קשר עומדת כוונה זו של החֶבֶר עם כל פרשת עטרה בגושן ועם הסכמת עזאם? אנא, הסבר. כל עניין ספרו הירוק של נ. ס. [נורי סעיד] (אותו מסמך ששאלתיך עליו, לא כן? [12] הוא חדשה בשבילי - לא היה רמז לכך בדו״חות קודמים. הפסוק:

Egyptians insist first be asked by British as Anglo-Egyptian negotiations interrupted

לא יובן ואינו יכול להיות מובן. בשום אופן לא הייתי מגיע להבינו לאשורו אלמלא הידיעות הקודמות שהיו לי. מה זאת אומרת ״be asked״? והסמיכות למו״מ הא-מ [האנגלי-מצרי] כאן מטעה בהחלט. גם הפסוק הבא אחריו, הפותח במילה second, מאוד מכווץ וסתום. הבקשה למסור לידידים בפרלמנט ולארגן מאמרים בעיתונות הכורכת יחד שני דברים שונים, מוכרחה לגרום לתקלות. הן לגבי הידידים בקבינט ובפרלמנט הכוונה ודאי לסיפור כולו, ואילו לגבי העיתונות נאמר אומנם this line, אבל בסמיכות פרשיות זו יתפרש המונח this line כמתייחס שוב לסיפור כולו, וזה עומד בסתירה לדרישת הסודיות שבאה [במברק] אח״כ

 [”imperative absolute secrecy re negotiations”], למרבה המבוכה. אני חושש ל-mess הגון כתוצאה מכל זה, ואם עוד יש סיפק להדביק מברק מסביר ומתיר את הסבך - יש לעשות זאת מייד. יש להדגיש כי בעיתונות יש רק להסביר את זיקת יישוב הסכסוך האנגלי-מצרי לפתרון בעיית א״י ולהעלות בקשר לזה את תוכנית שלֹמה, אבל בשום פנים לא לספר על המו״מ.[13]

6. אך למעשה כבר הפליט את הסוד ידידנו לוונברג ב״דבר״.[14] באין לו השכל והכישרון של ליכט'[היים] הוא נאלץ לחפות על מערומי יכולתו העיתונאית בסודות שהוא מגלה מחדרי [גרייט ראסל] 77. זוהי בעיה רצינית ויש להודיע לבל שעליו לתחום תחומים ברורים בין איסור והיתר, שאם לא כן נהיה אנוסים לעורר את כל השאלה של אנשי המשרד המשמשים כתבים לעיתונים - הסדר פסול בתכלית מכל בחינה.

7. בדו״ח ממפעלות עטרה הכלול במברק אליעזר מובלטת ביתר שאת מבדו״ח הקודם נקודה אחת שהרתיעתני והיא ״דו-לאומיות״.[15] כאן חרגה עטרה ממסגרתה ואני מתאר לעצמי את השצף בלוט. אף אני זועזעתי.

8. אחרי ככלות הכל, עם כל החריגות מזה והתשובות הנמהרות מזה, הרי פזי ועטרה הם היחידים החוגרים כוח להזיז העניין לאיזה מוצא.

9. מחר צריכה להינתן תשובת ב. לנ״ג.[16] אני מניח שאם תינתן במועד המובטח, תקבלוה ביום ג׳ ואנו נדענה ביום ד׳. היא תוכל היות אחת משתים: או ״אנו חוזרים למכתב מר ה. [הול] לד"ר ו. [וייצמן] ואתם מתבקשים לענות הן או לאו״; כי אז התשובה לאו. או -״אין אתם נדרשים לענות כרגע ואנו נפנה אליכם שנית״,[17] כי אז לדעתי מוטב להריץ מכתב שיאמר, כהצעת נ״ג הראשונה: ״תמיד מוכנים לדון איתכם על תוכנית הקמת מדן [מדינה]״. במקרה השני כדאית שוב פגישה ובה לעורר שאלת ההתרה [שחרור] ושאלת הפסקת הנבירה [חיפושי נשק]. אולי שנייה תחילה.

10. אני שומע כי הברמינן אי״ש מתחיל שוב לקרטע. אין ספק שהנבירה בנקודה המשפחתית [דורות] ובאחותה [רוחמה] נותנת שוב הזדמנות להחיות ולהעמיד הכן.[18] אם יש כוח - אדרבא, אבל אבקש רחמים לא להטריד שוב את א-ן ולא לדחות שוב דבר ע״מ להימלך ביושביו.

11. קלטתי מרמזי צפוני כי רעייתו שתח' הביאה לפניו תלונה על לפידות (או על זוגתו - גם זה ייתכן) שכאילו משתמעת מדיבוריו פניית עורף אל המסוּגרים.[19] היש שמץ? אותה פלונית שורש פורה לבלבולים וסכסוכים [ערבית: ישמרנו האל).

12. אקווה כי פזית לא תקפיד שאמשיך בכתיבה לגמז, לשם רציפות, ריכוז והיקף, וחזקה עליו שימסור מייד ובשלמות כל הטעון מסירה (כי תמיד יהיו סעיפים מוצנעים כגון 11 כאן), אבל אם תראה צל צלו עובר על הפנים הודיעני ואשנה הנוהג. בין כה וכה מזמן לזמן אשדור ישירות.

13. על פתק פזית[20] אענה ישר מחר-מחרתיים.

14. אני מניח שאתם מרעישים עולמו של תשבי בכל הנוגע לנקודה המשפחתית. שם [בארה״ב] - הלאה כל רסן:[21] בריט' מפקירה היישוב לטבח ע״י המדינות שהיא יצרה וזיינה.

אביחי

הערות:


[1] ז״ש השיב ב-3/9/1946: ״האם איבד ישן עולמו כליל? בעיני בן אביגדור אולי כן ואולי לא. אבל בן אביגדור כמוסד מהו? כשהיה כאן וירובעל [שם העט של ברל כצנלסון] איתו והגיסים [גולומב והוז] סביבו מוסד - אחד. כשאבירן שם [בפריס] והבוער לידו, מחוצה לו כמעט רק אנשים שאינו מאמין [בהם] או אינו סומך [עליהם] - מוסד שני. צריך לראות דברים כמו שהם״ (ר׳ גם שרת/מאסר, עמ׳ 220).

[2] בעיתוני הבוקר של 1/9/1946 נמסר כי קיומה של וש״ע מוטל בספק, שכן הוועד הערבי העליון דחה את זימונו בשל התערבות הממשלה בהרכבת נציגות ערביי א״י וסירובה לכלול בה את המופתי חאג׳ אמין אל-חוסייני ואילו הסוה״י עומדת על החלטתה שלא להשתתף בוש״ע כל עוד הבסיס לדיוניה יהיה תוכנית הפדרציה (תמ״ג). ר׳ למשל ״דבר״ 1/9/1946.

[3] מדובר במושב הוהפ״צ המצומצם, שביום זה המשיך את דיוניו שהחלו ב-29/8/1946.

[4] בהחלטה שהתקבלה (ברוב של 16 מול 6) בסוף הדיון המקיף בכל בעיות התנועה הציונית, לאחר הדוחות שהשמיעו הרב פישמן-מימון, דובקין, הרב גולד, בן-צבי, ג״מ וקפלן על כנס פריס, נאמר: ״הוהפ״צ המצומצם שמע את דוח ההנהלה על המו״מ שהתנהל בינה ובין הממשלה הבריטית בדבר השתתפותה של הסוה״י בוועידת לונדון ועל היסודות שעליהם התנהל מו״מ זה. כן רשם לפניו הוהפ״צ המצומצם את הודעת ההנהלה שהיא תביא לפניו את תוצאות המו״מ הזה לאחר שייגמר״ (״דבר״, 3/9/1946).

[5] הכוונה לשיחת גולדמן-בווין ב-29/8/1946, שבה ביקש בווין שהסוה״י תעכב בינתיים את החלטתה. גולדמן דיווח על שיחה זו בישיבת הנה״ס בלונדון שנערכה באותו יום (ר׳ תעודות א׳, עמ׳ 560-557).

[6] בשיחתו עם בווין הציע גולדמן כי וש״ע תיערך בשלבים: תחילה ייוועדו הבריטים עם הערבים וינסו לקבל הסכמתם לעקרון החלוקה, ואח״כ ייוועדו עם נציגי הסוה״י; הליך זה, טען גולדמן, יאפשר לסוה״י להשתתף בוועידה. לדברי גולדמן, נטה בווין להסכים לנוסחה זו אך טען שתחילה עליו להביאה לקבינט (ר׳ מכתב גולדמן לאצ׳יסון 30/8/1946, תעודות א', עמ׳ 563-562).

[7] בסעיף זה במכתב ז״ש מ-1/9/1946 מדובר בהחלטה שלא להשתתף בוש״ע.

[8] במכתבו 3/9/1946 אישר ז״ש כי לכך התכוון.

[9] מדובר במכתב הול לח״ו מ-26/8/1946, שבו הביא את הצעות הממשלה לדיוני וש״ע (ר׳ תעודות א', עמ' 544).

[10] הצעות הבריטים לכינוס ועידת ״השולחן העגול״ הובאו במכתב הול לח״ו, אך לפני שמכתב זה הגיע לידי מ״ש, הועבר אליו נוסח מברק שנשלח מלונדון ב-26/8/1946 ובו סיכום ההצעות הנ״ל (המברק לא אותר). הפסקה במכתב הול לח״ו, שאליה מתייחס מ״ש אומרת:

The proposals recently outlined by His Majesty’s Gov. will be laid before the conference as the first subject on the agenda. Every delegation will, however, have full liberty to propose modifications in the outline plan as announced by His Majesty’s Gov. or to advance counter proposals. His Majesty’s Gov. desires to explore every possibility of reaching an agreed settlement and will give careful consideation to all suggestions made to them in the course of the conference.

[11] מברק קפלן אל לינטון בלונדון 30/8/1946 (אצ״מ (S 25/1554), בו דיווח על שיחות ששון עם ראשי הממשל במצרים על חלוקת א״י ועל ההבנות שהשיג עמם ועם מזכיר הליגה הערבית עבד-אל-רחמן עזאם.

[12] על ״הספר הירוק״ של נורי סעיד (מכונה גם ״הספר הכחול״) ר' מס' 119 הע' 7; מס' 123 סעיף 6. ב-3/9/1946 כתב ז״ש למ״ש: ״המברק של אליעזר - הייתה ידיעה קודמת כי הליגה [הערבית] תציע אישור הלבן [הסה״ל 1939] עם קצת אוטונומיה ליהודים, כפי שנוסח בירוק של נ. ס. עתה נאמר לעטרה כי ישנן שתי דרכים, או הסכם [עם] גושן [על חלוקת א״י] או שיתעקשו על העמדה הקודמת״.

[13] לעניין זה השיב ז״ש: ״יונהג כָהוראה״.

[14] ב״דבר״ 1/9/1946 בכתבה שכותרתה ״הבדל בולט בעמדת המדינות הערביות״ מאת ש׳ לוונברג, עובד הסוה״י בלונדון וסופר העיתון שם, נאמר: ״נודע לי כי יש מדינאים ערבים הנכונים לדון על חלוקה אם יקבלו עידוד מצד הממשלה הבריטית וסיפוק בכמה נקודות. פחדם העיקרי הוא שהיהודים לא יסתפקו במדינה שלהם אלא יבקשו להסתנן לתוך מדינות ערביות וכי הסוה״י תוסיף להיות כוח בינלאומי חזק לאחר שתוקם המדינה היהודית. הממשלה הבריטית רוצה לקבל את תשובת היהודים לחששות אלה של המדינות הערביות״. הכתבה כללה את עיקרי דוח גולדמן על שיחתו עם בווין ואת תשובות גולדמן לשאלותיו ב-29/8/1946 (ר׳ הע׳ 6 לעיל).

[15] במברק (אנגלית) נכתב: ״במקרה של כישלון הפתרון שלעיל - חידוש המשא ומתן. לאור הגירה יהודית גדולה והתיישבות [תקום] לבסוף [מדינה] דו-לאומית״.

[16] בשיחתו עם גולדמן (הע׳ 14 לעיל) ב-29/8/1946 הבטיח בווין להשיב להצעות גולדמן ב-2/9/1946 (ר׳ מכתב גולדמן אל אצ׳יסון 30/8/1946, תעודות א', עמ׳ 563-562).

[17] מה״מ לא שינתה מתוכניתה לכינוס וש״ע והמשיכה בהכנות לקראתה (ר׳ ט׳ סמית אל לינטון 4/9/1946, תעודות א', עמ׳ 580-579). אי-לכך הודיע ח״ו להול ב-4/9/1946, שהסוה״י לא תשתתף בוועידה אלא אם כן תתקבל תביעתה לגבי הבסיס לדיוניה ולגבי בלעדיות במינוי נציגיה שם (עמ׳ 578-577).

[18] להחיות את תוכנית אי״ש. ב-2/9/1946 נדונה הסוגייה שוב במליאת הוה״ל והוחלט להמשיך בדיון ולסכמו בשבוע שאח״כ (ר׳ ״הארץ״ 3/9/1946).

[19] המנהיגים העצורים (ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 220, 234).

[20] לא ברור לאיזה מכתב של ג״מ הכוונה.

[21] לתקוף במלוא החריפות את המדיניות הבריטית בא״י.

 

העתקת קישור