מכתב 129 - פואה חמדתי - 18.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 129 - פואה חמדתי - 18.9.1946
כותרת משנה  יום ד'

 

                                                                                                                                   יום ד',  18.9.1946

פואה חמדתי -

 

כתבתי לפזית ולדתן - תקראי ותדעי.[1]

אני מזניח אותך קצת ימים אלה, אך אין לי ברירה. המֶתַח ברומו ועלי להסביר הרבה והיטב. שוב דחיתי כתיבתי לראובן.

העניין בכור ההיתוך, אך מה יצא מהכור - מי יודע! עדיין הדרך זרועה סכנות של משברים על משברים. ריצתנו אחריהם לא תרכך לבם אלא תַקשיח. אפשר יתעקשו [בסוגיית ההשתתפות בווש"ע] לדידנו [העצורים] ואפשר לגבי ב"ג. ומי יודע במה יסתיים מושב [הווהפ"צ] המצומצם מחר.[2] בקיצור - זְבַּאך על זְבַּאך והשם ישמרנו!

אין כל תקווה שאכתוב ל-P. and M.E. ושם נאום אינו עולה כרגע בדעתי.

תפוחים - בכל האדרבות!

נשיקות לך ולילדים,

 

מ.


[1] במכתב לג' מאיר מסביר מ"ש את השיקולים שהנחוהו לחזור בו מהחלטתו להימנע בהצבעה על השתתפות הסוכנות בוועידת לונדון:

לגופו של העניין הייתי מלכתחילה בעד השתתפות בוועידה, ומעיקרא חלקתי על הקו הנוקשה של לוט. אלא לאחר שנקבעה אותה עמדה, ונתפרסמה, לא ראיתי במסיבות הנתונות פתח לנסיגת-כבוד ממנה, וחששתי לביזיון כלפי חוץ ולמשבר בפנים. אולם עכשיו, לאחר שינוי עמדת בן-אביגדור ופירסומה, ובייחוד לאחר מתן הסמכות לשלושה [חברי הנה"ס ז' ברודצקי, נ' גולדמן וב' לוקר, בפגישתם בפריס עם ב"ג] להיוועד [עם שר החוץ א' בווין ולהציע השתתפות היהודים בשיחות לונדון ("דבר", 17.9.1946)] ופירסומו, הרי התוצאות כלפי חוץ נחרצו, ואילו כלפי פנים נמנע עכ"פ המשבר עם בן-אביגדור. במצב כזה איני רואה כל טעם שאהיה אונס את עצמי ולא אצביע לפי שיקול דעתי היסודי, שלאורו הלכתי מתחילת הפרשה. הריני מצביע, אפוא, בעד כניסה למו"מ בשלב זה, אם יתמלאו התנאים הידועים.

במכתב לז' שרף אומר מ"ש:

מכתבי לפזית מדבר בעד עצמו. עכשיו רק זה חסר, שה[ועד הפועל ה]מצומצם יהפוך את קערת בל [לונדון] על פיה, ובכוח מי - בכוח מפלגתנו, שנחלצה לקדש שם שמים במלחמה על עמדת מנהיגה, וזה בשעה שהמנהיג עצמו כפף ראשו (ואינני משוכנע שעשה זאת כאילו כפאו שד - מי יודע אם בדיעבד לא בירך על המוצא!).

ולהלן שם:

אגב לדיני הצבעה, וזה ביני לבינך בלבד (פרט לרעיה): איני משוכנע שפזית צריכה להצביע בשעה שאני מצביע. היא נכנסה במקומי, לא נוסף עלי. בשעה שאין הצבעתי אפשרית - שאני, אך כשיש שהות לצרף דעתי, הרי הצבעתה משנה את יחסי הכוחות ולא לכך נתכוונו. אומנם יש החלטה המקנה לה את הזכות ללא סייג (לגבי ענייני מדיניות), ועפ"י דין היא רשאית להצביע בכל מקרה, אך דומני שעפ"י יושר אינה צריכה לעשות זאת אלא במקרים שאין להשיגני.

[2] "לונדון (18). מנהיגי הסוכנות היהודית בלונדון ובפריס מחכים להחלטה של מושב הווהפ"צ בי-ם מחר (היום) אם תשתתף הסוכנות בוועידה או לאו. אם כי הודיעו למנהיגי המפלגות בא"י, שההצעה להצטרף לוועידה נהנית מתמיכתו של ראש הנה"ס ב"ג, קיים עוד המכשול שמשה שרתוק ומנהיגים ציונים אחרים עודם יושבים במתנה מעצר בלטרון" ("דבר", 19.9.1946).

 

העתקת קישור