יום ד',  3.7.1946

משה יקירי,

 

הנה מכתבי הראשון[1] אליך למחנה ואני רוצה לקוות שלא ארבה לכתוב לפי המען הזה.

 מה שלומך וכיצד "הסתדרת"? היש לך כל הדרוש לנוחיות מינימלית? מה מצב השיכון, האוכל, הכביסה? היש לך אפשרות לקרוא בלילה? האם יש לך רצון לספרים מסוימים? המקבל אתה עיתון, השומע אתה רדיו?

חיים וללה לפי שעה בבית. חיים עובד אצל גרשון[2] ושבע רצון ממעבידיו, רבים מוצאים חן בעיניו והוא מדבר עליהם בחיבה גדולה.

אני מקווה שכל החפצים שנשלחו אליך למחנה נתקבלו.

כיצד עובר עליך היום? הנפגש אתה עם שאר העצורים?

היום הייתה אצלי רַחְמַה.[3] היא סיפרה שבכתה כאשר שמעה על מאסרך.

לפי שעה לא קיבלתי רישיון לבקר אצלך. יהודה גולן עומד על המשמר ובלי ספק לא יחמיץ את השעה הנוחה לקבלתו.

חזק ואמץ, משה, ושמור על רוחך, העיקר הוא להחזיק מעמד ולא לאבד את העשתונות.

שלום רב לך מכולנו ומידידים ומכרים שמרבים לבקרני בימים האחרונים. הכל שואלים על שלומך ועל מצב רוחך.

הכתבת לנו?[4]

להתראות. בנשיקות,

 

צפורה