120. אל: זאב שרף, ירושלים - 26/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  120. אל: זאב שרף, ירושלים - 26/8/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

120

אל: זאב שרף, ירושלים

26/8/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לדתן שלומות,

 

ענייני לוט נתלבנו כמעט כליל,[1] פרט לנקודות שדינן תיקו, כברית עם המדוכאים[2] והעצה לעלות על קן הנמלים (ומה אם ההרקה מכלי לכלי נעשית מחוץ לקן?).[3]

אחרי כל ההסברות, לגמרי לא ברור המצב הקונסטיטוציוני במקרה של תשובה שלילית,[4] אבל אין טעם לשבת על מדוכה זו כל עוד אין תשובה.

יש לשוב ולדאוג לתשובותיהם של מוזמנים פרטיים לעגול.[5]

נראה שכרגע הנקודה היחידה שיש בה דינמיקה היא בגושן.[6]

אם יש עוד שהות יש להציע לו [לששון] לדבר משפטים על ההחמרה החדשה של החרם.[7]

הפעם הנני מקל עליך ועל עצמי.

היה שלום,

אביחי

הערות:


[1] מדיווחי ג״מ ודובקין, שעליהם כתב ז״ש למ״ש (ר' מס' 115; 117).

[2] בעניין זה כתב מ״ש לרעייתו, שאם ב״ג ״מתנחם ברצינות בברית עם הודים, ערבים ושאר רוחות וצלמי בלהות - אבוי לו ואוי לנו״ (ר' מס' 115 הע' 22; שרת/מאסר, עמ' 203).

[3] ב-26/8/1946 כתב ז״ש כי ב״ג אסר חבלה באוניות הצי הבריטי בתגובה למלחמתו באוניות המעפילים, אך הציע ״הליכה אל קן הנמלים והוצאה ביד רמה״, כלומר חדירה לנמל חיפה ושחרור המעפילים שהובאו לשם בעת העברתם מאוניותיהם אל אוניות הגירוש הבריטיות. על כך שאל מ״ש מה ייעשה אם העברת המעפילים מאונייתם לאוניית גירוש תבוצע מחוץ לנמל.

[4] מה יקרה אם ממשלת בריטניה תדחה את ההחלטה שקיבלה ההנהלה המורחבת של הסוה״י בפריס והציגה כתנאי להשתתפותה בוש״ע, שהתביעה למדינה יהודית תועמד במרכז דיוניה? האם מבחינת החוקה של הסוה״י החלטה זאת סופית ואינה ניתנת לשינוי, או שמא היא מאפשרת דיון מחודש והחלטה חדשה באמצעות אחד ממוסדותיה? (ר' מס' 107 סעיף 1 ב'; 116).

[5] ממשלת בריטניה התכוונה לשתף בוש״ע גם נציגי ארגונים יהודים מחוץ לסוה״י ואישים יהודים פרטיים. הסוה״י התנגדה למגמה זו וקראה למוזמנים אלה להשיב בשלילה להזמנות. ״הניסיון של ממשלת המנדט לפלג את היישוב, התנועה הציונית והיהדות וההזמנה שנשלחה ל'מתונים' ול'לויאליים', על מנת שיתפרדו מ'הקיצונים' ו'המורדים', נכשל כישלון חרוץ. איש ביישוב ואיש ביהדות לא קיבל את ההזמנה המחפירה, והודיעו לממשלה, שאין נציגות יהודית בלי הסכמת הסוכנות היהודית״ (ר' מכתב ב״ג לכנס פעילי המחנות 18/9/1946, אביזוהר/לקראת, עמ' 175 והע' 1).

[6] הכוונה לשיחות שניהל ששון עם ראש הממשלה איסמאעיל צידקי ואישי מימשל מצרים אחרים להשגת תמיכה בתוכנית לחלוקת א״י.

[7] בדצמבר 1945 הכריזה הליגה הערבית באופן רשמי חרם מוחלט על מוצרים ושירותים של היישוב היהודי בא״י. ב-26/8/1946 דוּוח בעיתונות כי מצרים הודיעה על איסור להשתמש בנמלי מצרים להעברת סחורות לא״י וממנה. דובר הסוה״י הכריז בתגובה, כי החרם של מצרים הוא מעשה אסור ובלתי חוקי לפי החוזה האנגלו-מצרי, האוסר כל פעולת אפליה (ר' ״דבר״ 27/8/1946).

 

העתקת קישור