118. אל: אריה אשל, ירושלים - 25/8/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  118. אל: אריה אשל, ירושלים - 25/8/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

118

אל: אריה אשל, ירושלים

25/8/1946

(העתק במכונת כתיבה)

 

לאחימן שלום,

 

1) לעניין ח״י - העלאתו לאוריאל.[1] צפוני אומר: אדרבא! אשר להוצאות - מציע לקחת מ״במצור״.[2]

2) מיהו ״הממונה על שקספיר״? כלום הנבחן עצמו?[3] ומיהו המשוחח מצדנו - למי נאמר כי היחס לבעל הברכה יותר נוח? אם לבן לוי [עו״ד לויצקי], כלום שוחח עם הנבחן?

3) האם ידיד בעל האמונה, זה שדרש תזכיר על המאתיים, הוא בעל המגילה?[4]

4) איך התהפך עניין קוּמי ל״עסק״? הן לא נלקח כנקוב בשמו, כחבר הצמוד, אלא כבן ביתו, מה יש נגדו?[5]

5) היצא ״בטרם״ לאב?[6]

6) בקש אצל מרים ג. גיליונות עם לקט מעיתונות, מיועד לשיעורים.[7] אם עודנו מוציאים - אזי מהחדשים, ולא - מהחומר הישן. 3-2 טפסים מכל אחד!

מסור תודתי לאורי על הידיעות המעניינות וברכתי לאביו.[8]

 

הערות:


[1] בין הפעולות הרבות שנעשו כדי למנוע הוצאתם להורג של 18 אנשי לח״י, נשקלה גם אפשרות לערער על פסק הדין בפני מועצת המלך בלונדון. אוריאל - לונדון, ע״ש אוריאל הד, שפעל בלונדון מטעם הממ״ד.

[2] ״לעם במצור״ - כינוי המגביות המיוחדות שעליהן הכריזה ״מגבית ההתגייסות וההצלה״ (קמה באביב 1942 כמאמץ כספי מיוחד לפעולות היישוב לביטחונו ולמאמץ המלחמה והייתה למכשיר הכספי-פוליטי של היישוב גם בשנות המאבק שלאחר מל״ע-2) בשנים 1947-1946, ונועדו לצורכי המאבק בבריטים. כספי ״לעם במצור״ נחלקו שליש ל״הגנה״, שליש ל״מוסד לעלייה ב'״ ושליש לטיפול באסירים ובנפגעי המאבק. על מפעל ״לעם במצור״ הוכרז בעיתונות ב-30/7/1946. פתיחת המפעל נדחתה ל-11 באוגוסט. ב-27/8/1946 כתב ז״ש: ״ביחס לחי הוקם 'קו שני'. עורכי-דין ישבו ומצאו כי יש מקום לפנות למועצת המוכתר [המלך]. הובטח המימון והדבר ייעשה. יוכל להיעשות רק ביום האישור [של פסה״ד] אם יהיה קטלני״. ב-28/8/1946 כתב אשל: ״עניין י״ח סודר מבחינת ממון״.

[3] שאלת מ״ש באה כנראה בעקבות מכתב שלא אותר, שבו דוּוח על פגישה עם ״הממונה על שקספיר״. נראה שבתשובה שגם היא לא אותרה, כתב אשל כי קול' צ׳רטריס, ראש המודיעין הצבאי הבריטי בא״י, הוא הממונה על קול' אַישם (״שקספיר״), אך ב-28/8/1946 כתב: ״טעות שלי - בעל המגילה [צ'רטריס] אינו ממונה על שקספיר. חשיבותו [של צ'רטריס] מוסברת בין היתר בזה שהוא גר יחד עם הנבחן [גנרל ברקר] ומבלה איתו שעות הפנאי״.

[4] סוגיות אלה אינן מחוורות. אף הן מתייחסות, כנראה, למכתב אשל הנ״ל שלא אותר.

[5] גם כאן, כנראה, התייחסות למכתב הנ״ל של אשל. מדובר במרדכי שטנר, איש הוה״ל שנעצר ב״השבת השחורה״ לא בשל תפקידו אלא כאחד מחברי קיבוצו עין-חרוד, נכלא ברפיח ואח״כ הועבר ללטרון, שם צורף אל קבוצת המנהיגים. מ״ש תוהה כיצד הפך מעצרו של שטנר לעניין נפרד מן הטיפול הכללי לשחרור עצירי ״השבת השחורה״. שטנר כונה ״איש קוּמי״ על שם הכפר הערבי קומי שמעל עין חרוד. אשל השיב ב-28/8/1946: ״ביקשתי לחקור מה החומר נגד איש קוּמי״.

[6] הירחון ״בטרם״, כתב-עת בעריכת אליעזר ליבנה.

[7] הכוונה לתמצית מהעיתונות הערבית שהוציאה הממ״ד. מ״ש נזקק לגיליונות אלה בשיעורי הערבית שהורה לעצירים (ר׳ שרת/מאסר, עמ' 106). מרים ג' [גולדשמיט] - מפקידות ממ״ד בי-ם.

[8] אפשר שהכוונה לאורי מרץ, איש הקשר להעברת הדואר החשאי ולאביו דוד, יו״ר הנהלת התנועה הציונית בצ'כיה ומנהל המשרד הארץ-ישראלי בפראג לפני מל״ע-2.

 

העתקת קישור