[1] נראה שמדובר בסקירה של כתריאל כץ (דובר ה״הגנה״ ועורך ביטאונה ״החומה״) מ-21/8/1946, ״דפים מיומנו של כ״ך״, שהעביר ז״ש למ״ש. כתריאל כץ לא הקפיד על כינויי הצופן המקובלים.

[2] 18 אנשי לח״י שנידונו למוות.

[3] ר׳ מס׳ 109 הע׳ 19.

[4] אפשר שהוותיקים שב-18 אנשי לח״י אכן יוצאו להורג.

[5] פגישת ז״ש עם קולונל אַישם נקבעה מלכתחילה ל-21/8/1946, אך נתקיימה למחרתו.

[6] ביום זה כתב מ״ש לרעייתו צפורה: ״גולדי [יוסף] מפרנסת את בעלה בבשורות טובות, ישועות ונחמות, על קרבת דרורנו״ (ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 188).

[7] ב-22/8/1946 כתב מ״ש לרעייתו: ״יש סברה שאולי יציעו לנו שחרור בתנאי שנצא לחו״ל״ (שם, עמ׳ 192).

[8] ״הוותיק, הרוקח״ - ישראל שוכמן, שנים רבות עיתונאי ומנהל סניף ״דבר״ בי-ם, למשפחתו היה בית מרקחת.

[9] נראה שהכוונה לריצ׳רד קטלינג, ראש המחלקה היהודית בבולשת הבריטית. במכתב אשל מ-26/8/1946 נאמר:

״עניין ק׳ (התרה בתנאי של שימוש בדַרכִּיָה [כלומר יציאה לחו״ל) - לא דובים ולא יער. בדותא מהתחלה עד הסוף. ק׳ מתמרמר על ניפוח דברים שאמרם כדי להדגים אפשרות קיימת. יסוד במציאות אין בכלל. אמר זאת לסופר (״דבר״) הרוקח״. במכתב אל מ״ש ב-25/8/1946 כתבה רעייתו: ״מגולדי שמעתי כבר אתמול, שהשמועה שהגיעה אליה על הרחקתכם מהארץ אין לה יסוד״ (שם, עמ׳ 201).

[10] ז״ש כתב ב-20/8/1946 שגרשון אגרון ״הציע עצמו לנסיעה דחופה אל בית בל [לונדון] לשם גיוס קשריו. סיכמו שיכין את כל הדרוש, אך ישאלו לעצת פזית ואחרים כשיחזרו [מפריס] וכן לדעת ישן וצפוני. גרש חושב כי שם יוכל להשפיע. כאן נסגרו בפניו כל השערים [---] מרגיש החנק על כל צעד. לעומת זאת [יש] הערכה רבה בציבור לעמדה [של פ״פ] בימים אלה, שיש בה מרוח עמידתו של מ״ב [משה ביילינסון] ב-36[19]״. ביילינסון כתב את מאמר המערכת היומי (״דבר היום״) ב״דבר״.

[11] הכוונה למאמר המערכת של ״דבר״ באותו יום, שהוקדש להנחת אבן פינה לבית ברל.

[12] ענבר - ראובן ברקת (בורשטיין), פעיל במוסדות מפא״י והוה״פ של ההסתדרות. בשנות מל״ע-2 המזכיר הכללי של ״הוועד הארצי של החייל היהודי״. לימים ח״כ ויו״ר הכנסת. שושן - סעדיה שושני, חבר הנהלת עיריית ת״א, מראשי ״הוועדה המרכזית לטיפול במשפחת החייל״. מדובר בהצעה למזג את שני המוסדות הללו, שנתמכו כספית ע״י ״מגבית ההתגייסות וההצלה״. מ״ש הציע להסתייע בעניין זה במרדכי שטנר, העצור בלטרון, שהיה חבר מזכירות ״מגבית ההתגייסות וההצלה״.

[13] ״הלבינה״ - אגף הביטחון בממ״ד, גזור מכינוי ״הלבן״ להרי ביילין (״בְּיֶלי״ - לבן ברוסית), שעמד בראשו. ״האחדות״ - ארגון ה״הגנה״. מתחילה היה אגף הביטחון בסוה״י, שעסק בקשרים עם שלטון המנדט בנושאי ביטחון היישוב, קשור ב״הגנה״, אך בשלב מסוים הוחלט על דעת המפקדה הארצית להפריד ביניהם. החלטה זו הצריכה שינויים במבנה האגף ובכוח האדם שהעסיק. ״הירושה״ - הטיפול בענייני הנוטרות - ירושת יהושע גורדון המנוח, מיוזמי ומטפחי הנוטרות העברית והאחראי לענייניה מטעם הסוה״י.

[14] י״ס - יחזקאל סהר.

[15] מ״ש משיב על שאלה שהעלה ז״ש במכתבו מ-20/8/1946: ״מי יטפל ביושבי המשולש?״ ז״ש דיווח במכתבו כי הנטייה של אנשי הסוה״י היא שלא הסוה״י, הדלה באמצעים, תטפל בעצורי מחנות קפריסין, שהקימו הבריטים למעפילים המגורשים, אלא הג׳וינט בארה״ב, וכי יש להניח שעם שובו של קפלן יהיה בעל בית לעניינים רבים וגם לאלה. ואכן הג׳וינט קיבל על עצמו לתקצב את הפעולות הנדרשות בקפריסין והביצוע התנהל בידי משרד הג׳וינט בי-ם ומנהלו צ׳רלס פסמן (שערי, עמ׳ 193; בוגנר, עמ׳ 57-52).

[16] מ״ש מציע להוציא לאור בתרגום לאנגלית משירי ״הטור השביעי״ של נתן אלתרמן, שהופיעו מדי יום ו׳ ב״דבר״ ועסקו בבעיות השעה. רבים מהם הוקדשו להעפלה.

[17] ב״דפים מיומנו של כ״ך״ (הע׳ 1 לעיל), כתב כתריאל כץ: ״יש סימנים רבים לתכונה כדוגמת 29 ביוני. ניתנו הוראות לציבור בעיר ובכפר להתנהג כדוגמת עין חרוד״, כלומר לנהוג כפי שנהגו בעין חרוד באותו יום - להתנגד פסיבית למעצרים, לסרב להזדהות ולהפריע לפעולות המשטרה והצבא.

[18] התנהגות אנשי עין חרוד ב״השבת השחורה״ לא השיגה דבר. פעולת הבריטים לא נבלמה, נגרמו נזקים חומריים למשק, היו אבדות בנפש וכ-300 מאנשי הקיבוץ נכלאו לזמן ממושך.

[19] כינוס החיילים המשוחררים, שנערך בבית ״הבימה״ ב-22/8/1946.