[1] השאלות הועברו לאליהו דובקין שחזר מכנס פריס. דובקין השיב עליהן במפורט במכתב אל מ״ש מ-22/8/1946 (אצ״מ S 25/10016).

[2] מושב הוהפ״צ הגדול היה אמור להתכנס בי-ם במחצית השנייה של אוגוסט 1946, אך בוטל ע״י כנס פריס שהחליט להעביר את הדיונים וההחלטות לקונגרס הציוני הכ״ב, שנועד לסוף השנה.

[3] העיתונות בארה״ב, בריטניה ובא״י, בעיקר מ-10-11/8/1946, הרבתה לעסוק בידיעות על יחס הנשיא טרומן לתמ״ג ועל תוכנית מתוקנת שלו, שאותה העביר ישירות לראש ממשלת בריטניה. בין היתר נמסר כי בשדר ששלח ב-10/8/1946 אל אטלי הודיע טרומן, שלאור מצוקת היהודים העקורים באירופה הורה לשגרירו בלונדון לדון עם ממשלת בריטניה על הצעות מסוימות שהגיש גולדמן למימשל, והביע תקוותו שיימצא פתרון שיוכל לזכות בתמיכה ציבורית בארה״ב ויאפשר לו להעניק סיוע מוסרי ופיננסי להגשמתו (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 123 הע' 6; אילת א', עמ' 386-385; מס' 95 הע' 9; 96 הע' 3).

[4] מכתבי ב״ג וליאו כהן לא אותרו. אפשר שבמכתב שלא אותר חזר ב״ג על דברים שאמר בכנס פריס ב-17/8/1946: ״איננו יודעים מה אמר הנשיא במברקו לאטלי. האם אנו בטוחים שהנשיא תומך בהצעותינו? הצהרתו החדשה מביכה מאוד״ (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 140).

[5] בהודעת הבית הלבן ב-16/8/1946 נאמר: ״אעפ״י שהנשיא החליף דעות עם ראש ממשלת אנגליה מר אטלי בעניין א״י, לא הגישה ממשלתנו כל תוכנית משלה לפתרון שאלת א״י. אולם תקוותו הכנה של הנשיא טרומן היא שעקב השיחות המוצעות בין הממשלה הבריטית ונציגי הערבים והיהודים יימצא פתרון הוגן לבעיית א״י [---] וכדי שהבעיה תיפתר באופן שיביא שלום ושגשוג לא״י, יש לגשת לפתרונה ברוח פשרה״ (״דבר״ 18/8/1946).

[6] ב-14/8/1946 פורסמה במלואה ב״ניו-יורק טיימס״ תוכנית שהגיש גולדמן לשר החוץ אצ׳יסון. התוכנית הודלפה לעיתון, ככל הנראה ע״י גולדמן עצמו (ר^, אביזוהר/לקראת, עמ׳ 132).

[7] ר׳ מס׳ 105 סעיף 5.

[8] ממשלת בריטניה שללה את שיתוף ב״ג בוש״ע (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 133 הע׳ 6).

[9] הוויכוח הציבורי בעניין המאבק המזוין נגד בריטניה התנהל בין חסידי ״מאבק רצוף״, כלומר כולל ומתמיד, וחסידי ״מאבק צמוד״, שגרסו תגובות אלימות אך ורק על התנכלות השלטונות לעלייה ולהתיישבות (ר׳ מס׳ 85 הע׳ 6).

[10] בכנס פריס הוחלט להפסיק את המאבק המזוין נגד הבריטים עד לקונגרס הציוני כ״ב, שם תוכרע סופית שאלה זו (אביזוהר/לקראת, עמ׳ 153).

[11] בדבר מעמדו במפקדה הארצית של ה״הגנה״ (ר׳ מס׳ 99 סעיף 5).

[12] מכתב בן-אהרון ותשובת מ״ש לא אותרו.

[13] ר׳ מס׳ 99 הע׳ 29-28.

[14] מכתב וולטר איתן לא אותר.

[15] מתייחס למכתב ז״ש מ-19/8/1946. ״רחף״ - מישה גורדין, שעמד בראש רשת האלחוט של ה״הגנה״ (״שמשון״).

[16] מדובר בטקס הנחת אבן הפינה ל״בית ברל״, שנערך ב-21/8/1946. אילו שלח מ״ש ברכה בדואר המחתרתי, היה דבר קיום דואר זה נחשף. על הטקס ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 190-189; ״דבר ב-22/8/1946.

[17] מזכיר מפא״י יונה כסה ואליהו שומרוני, חבר קיבוץ אפיקים, חבר מזכירות מפא״י, ומטעמה ריכז את הפעולה בתנועות הנוער ובמשמרת הצעירה של המפלגה, לימים ראש אגף הנוער והנח״ל במשרד הביטחון,

[18] ב-19/8/1946 פורסמה בפ״פ כתבה מאת ג׳ורג׳ ליכטהיים, שכותרתה ״שיחות על א״י - האווירה השתפרה״, על שיחת וייז, לוקר וגולדמן עם בווין והול בפריס ב-17/8/1946. בין היתר דיווח שם ליכטהיים, כי ״נראה שהקשיים העיקריים הם שלושה: סדר היום של ועידת לונדון, הרכב המשלחת היהודית ומעמדם של המנהיגים הציונים הכלואים״. בהמשך נאמר שם כי ״חוגים יודעי דבר סבורים, שהשיחה הייתה קונקרטית במידה מספקת להפקת תוצאות למרות היעדר לבביות, אשר כפי שנמסר אפיינה את הפגישה בפריס״.

ב-23/8/1946 הבריק מ״ש ללינטון בלונדון: ״אנא העבר לליכטהיים ברכות על מברקיו המצוינים״ (לפ״פ ול״הארץ״).

[19] ב״הארץ״ ב-20/8/1946, בהמשך לכתבת ליכטהיים הנ״ל, הובאה ידיעה של סוכנות ״רויטר״ בפריס לפיה ״השיחות בין מר בווין ומר הול לבין מנהיגי הסוכנות היהודית התנהלו ב׳אווירה ידידותית׳ הכריז ד"ר נחום גולדמן״. לעומת זאת בדוח גולדמן על שיחה זו נאמר: ״האווירה לא הייתה ידידותית או אישית כמו בשיחתי עם בווין לפני ימים אחדים״ (השיחה עם בווין התקיימה ב-14/7/1946; ר׳ תעודות א', עמ׳ 533).

[20] מ״ש בלבל בין הכתבות בפ״פ וב״הארץ״. בפ״פ נכתב שהשיחות היו לא לבביות ואילו על פי ״הארץ״ אמר עליהן גולדמן שהיו ידידותיות.

[21] בכתבת ליכטהיים ב״הארץ״ ב-20/8/1946, נאמר בין היתר, כי ״הקושי הנוכחי הוא לכלול את ׳תוכנית מוריסון׳ והן את ׳תוכנית גולדמן׳ [ההצעות שהגיש גולדמן לממשל האמריקני] בסדר היום של השיחות האנגלו-יהודיות״. שדר מ״ש לב״ג לא אותר (ר׳ מס׳ 96 הע׳ 9).