מכתב 126 - פואה יקרה - 16.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 126 - פואה יקרה - 16.9.1946
כותרת משנה  יום ב'

 

                                                                                                                                   יום ב',  16.9.1946

פואה יקרה,

 

לקול השתפכותו של פרידמן-לבוב,[1] שתקליטיו מנוגנים לכבוד יובלו -

עם כל מאמצי החיסון העצמי, שלא להיגרר אחרי תקוות נמהרות, הוסערתי כהוגן בכ"ד השעות האחרונות. עתה, שהתברר כי שביב התקווה שניצנץ וכבה היה אור מתעה[2] שוב נגזרה עלי ההתאמצות להחזיר את שיווי משקלי הפנימי לאיתנו, ולהתאזר מחדש סבלנות ועוז רוח לקראת מעצר ממושך.

האנשים הטובים, התובעים עכשיו בכל פה כניסה למו"מ, איך הצביעו בשעתם בעד הנוסח המחודד והנוקשה, שלא שִייר שום מוצא לנסיגה במקרה של סירוב?[3] נחום ידידי נתגלה כ-gambler [מהמר], מחוסר בושה כלפי חוץ ומצפון כלפי פנים. לכתחילה הם הישלו את ב"ג בהפגנת חזית של רוב לִימִינוֹ, ועכשיו הם מסדרים לו משבר כזה, שאלוהים ישמרנו![4]

בינתיים עוררתי כאן בתוכנו את שאלת החורף. עלינו להציג דרישות לגבי תנאי שיכוננו בימות הגשמים ולדעתי אין לדחות זאת, כי עד שיזוז משהו יחלפו שבועות ובמצבנו כיום איננו מוכנים כלל לקראת היורה.

האפשרויות שתיים: או לדרוש שיעבירונו למקום אחר וישכנונו בבניין כהלכה, בית אבן, שכל שירותיו בתוכו והסקתו מסודרת; או לתבוע שיפורים יסודיים בצריפנו. המיגרעות של התוכנית הראשונה שלוש:

1) ספק רב אם תתמלא דרישה זו, כי פירושה הקמת מנגנון שמירה מיוחד במקום חדש, עם כל מערכת סידרי הביטחון השייכת לכך, והתוצאה תהיה שזמן יקר יוצא לבטלה ונצא קירחים מכאן ומכאן;

2) הקשר היומיומי כאן הוא אחד מפלאי המסירות וכושר הארגון, וספק רב אם נצליח לסדר כמותו במקום חדש;

3) לעקור מכאן פירושו להיפרד מחבורת הצעירים, שלעזרתם אין ערוך.

מכאן שאנו נוטים לא לעורר שאלת העברה ולהסתפק בתיקון הצריף. "תיקון" זה אינו דבר פשוט. הצריף הוא טור של חדרים, זה בצד זה, ולאורכו מירפסת פתוחה מרוצפת ומקוֹרה, אך פתוחה לאוויר העולם. הגישה לחדרי השירות היא, כמובן, דרך המירפסת בחורף, הווה אומר, תוך רוח וגשם. אין לעורר שאלת ריכוז הדירה וחדר האוכל תחת גג אחד, כי מקום אין.

אנו משלימים עם ההכרח לצאת החוצה לארוחות, המרחק בין צריף הדירה והצריף שבו המטבח וחדר האוכל אינו רב, ואם ירצפו לנו שביל נקווה להינצל מהבוץ, שהוא לפי עדות הוותיקים נורא ואיום כאן, בארץ החַמְרָה.

אך התיקון ההכרחי הוא סגירת המירפסת, ז"א הקפתה בכותל כהלכה, עם דלת וחלונות, או טוב מזה כותל שמחציתו העליונה זכוכית, כי גם כך אין החדרים משופעים באור, ואם נסגור את המירפסת יחשך עלינו עולמנו לגמרי, אלא אם כן יהא הכותל מחציתו זכוכית.

החלטנו לפתוח במו"מ מלמטה, ולקהת תחילה דברים עם קלאו, שלע"ע אינו זז מכאן, ולטובתנו, ברני טוען, שאם נקדים לפנות רישמית לירושלים, יתקבל הרושם "שאנו משלימים" עם מעצר ממושך, וזה אסור. אודה, שאין לי סבלנות לשיקולים כאלה.

אינני יודע אם אספיק לכתוב לגרשון הערב. אם לא אספיק אכתוב מחר. אינני מצליח לנער מעלי את עייפותי. מלבד הלאות הגופנית אין חדלות להטריד אותי כל מיני צרות פעוטות. האחרונה - מעין אקזמה בכף רגלי הימנית. אגולניק מתחכם לה בכל מיני מְשָחוֹת. ואין כלל לתאר כמה עייפתי מחברת אנשים שאינם כלבבי!

                                               ______________________

 

חזרה ל"עניינים". ודאי יספר לך זאב, ש"נמנעתי" בפעם הראשונה מאז החלה פרשת הלבטים והתהפוכות של הליכה אי-הליכה.[5] לא עמד בי הכוח להצביע נגד הכרתי הפנימית, היסודית, אף לא נגד ההיגיון המדיני, התנועתי והאישי של מצב שנוצר ע"י ההחלטה של תנאי בל-יעבור. לאחר מעשה ערכתי את חשבון הכוחות ונוכחתי כי לא שגיתי בהימנעותי.

לפי חשבוני עשויים הקולות להצטרף כך:

 

בעד קיום ההחלטה הקודמת:

עמי [ב"ג]

הבוער [משה סנה]

תלמידו של רוּסוֹ [אמיל שמורק[6]]

המוּתר [הרב פישמן]

אופיר [הרב זאב גולד[7]]

המשופר [משה שפירא]

יוסיפון [אליהו דובקין]

הצפוני [דב יוסף]

פזית [גולדה מאיר] - אם ייתן קולו בזמן שגם אני משתתף בהצבעה

כספי [אבא הלל סילבר[8]] - אם ישתתף

[סה"כ:] 10

 

בעד שינוי ההחלטה:

המאמין [חיים וייצמן[9]]

בל [ברל לוקר]

פרופ' [זליג אשר ברודצקי[10]]

זהבי [נחום גולדמן]

לפידות [אליעזר קפלן]

אילן [יצחק גרינבוים]

החכם [סטיפן וייז[11]]

שלמה מתל-יוסף [לואיס ליפסקי[12]]

 [סה"כ:] 8

 

ז"א רוב נגד הליכה. וגם אילו הצבעתי בעד לא הייתי משנה. אך אם לנכות את שני הקולות האחרונים "בעד", משום הספק הכרוך בכל אחד, הרי שיווי קולות ויוצא שאני המכריע. לא אכריע ליצירת משבר! ואם שיווי קולות, הרי שינוי ההחלטה אינו מתקבל. יש היגיון אובייקטיבי לנסות בקו שהותחל בו עיקבית עד הסוף. ז"ש יעזור לך להתמצא בחשבון זה.

היום קיבלתי דואר עצום! שתי מעטפות ממך, אחת עם מכתבו של יצחק שנברג[13] ואחת עם מכתב אסתר אורי; מכתב מאותה-זֶ'ה [רוסית: עצמה] אסתר אורי ישר הנה - הצלפות על הממשלה שתענוג לקרוא!; מכתב ממשה[14] מג'ניבה ומכתב מדינבורג. את מכתבי אסתר ומשה אשלח לך בדואר, אך כאן אני מצרף מכתב אחד שלך, שנחתכה ממנו פיסה. מעניין מה היה כתוב בה! שימי לב להערתו של הצנזור היהודי - רצונו לומר שהמכתב נתעכב ע"י שלטונות גבוהים ממנו.[15]

הארכתי קצת, ולפני עוד כתיבה רבה-רבה והשעה אינה מוקדמת. לבי נוקפני שהכבדתי עליך הפעם. אנא, שאי לי.

ונהי-נא חזקים באהבתנו,

 

מ.

 

אינני רוצה לבוא בטרוניה, אבל שוב ושוב מוכיח הניסיון שאם אינך כותבת בערב אינך מספיקה, ומה שאת משמיטה אינו חוזר למחרתו, וההפסד מוחלט!

הבוקר החליט אגולניק שאין זו אקזמה, אלא סתם אבעבועות משונות עם "מים" והוא משנה את הריפוי.



[1] הזמר אריה פרידמן-לבוב, ממייסדי "המכון למוסיקה" בחיפה, רעייתו - צפורה גרין, אחות ב"ג.

[2] נראה שכוונת מ"ש לסיכוי הצטרפות הסוה"י לווש"ע בעיקבות נוסחת הפשרה שהציעה, שלפיה יסכימו הבריטים לדון בשיחות בתוכנית חלוקת הארץ לאחר שזו תועלה שם ע"י נציגי הסוה"י, אלא ששר החוץ בווין פסל הצעה זו ואף לא הסכים להסתלק מתוכנית מוריסון-גריידי, אם כי הסכים שהסוה"י היא שתמנה את נציגיה לשיחות.

[3] הכוונה לתנאי ההשתתפות בווש"ע, שקבעה הנה"ס בפריס ב-15.8: הסתלקות בריטניה מתוכנית מוריסון-גריידי; כינון מדינה יהודית בחלק של א"י כבסיס לדיונים; זכות הסוה"י למנות את נציגיה (ובמשתמע שיחרור המנהיגים העצורים).

[4] הסכמת נ' גולדמן להגיש לממשלת בריטניה רשימת משתתפים בווש"ע הוליכה להתפטרות ב"ג (ר' מכתב 122, הע' 3), שלא מומשה למעשה.

[5] לווש"ע בלונדון. במכתב לז' שרף מ-16.9.1946, בסוגיית ההשתתפות בוועידה, אומר מ"ש בין היתר: "אי-הנטייה [של הבריטים] לשחרר נוטלת ממילא כל ממשות גם מאותה הנכונות העקרונית למו"מ, שישנה אצל אחדים מהחברים, אלא אם כן עלולה נכונותו של זהבי [נ' גולדמן] לפסוח גם על מעצור זה". ר' מכתב 127, הע' 2.

[6] אמיל שמורק - הכינוי לפי אמיל מאת ז'ן ז'ק רוסו.

[7] הרב זאב גולד - מראשי "המזרחי".

[8] אבא הלל סילבר - ממנהיגי התנועה הציונית בארה"ב.

[9] הכינוי נגזר משם רעייתו וֶרַה - אמונה ברוסית.

[10] זליג אשר ברודצקי - פרופ' למתימטיקה באוניב' לידס, אנגליה. חבר הנה"ס בלונדון מ-1928. יו"ר ועד שליחי הקהילות של יהדות אנגליה. לימים נשיא האונ' העברית י-ם.

[11] סטיפן וייז - ממנהיגי התנועה הציונית בארה"ב.

[12] לואיס ליפסקי - ממנהיגי התנועה הציונית בארה"ב. הכינוי נגזר משלמה ליפסקי מתל-יוסף, מפעילי מפא"י.

[13] המכתב לא אותר.

[14] לא זוהה.

[15] המכתב המצונזר לא אותר. תשובת צ"ש במכתב 131, פיסקה 3.

 

העתקת קישור