98
תזכיר משה שרת לאיסמאעיל צידקי ראש מממשלת מצרים
17/8/1946
(אנגלית)
1. התוכנית הרשמית של התנועה הציונית מכוונת להקמת מדינה יהודית שתשתרע
על פני השטח הקרוי בפי היהודים ארץ-ישראל המערבית, כלומר ארץ-ישראל בנבדל
מעבר-הירדן. ההנחה הבסיסית שעליה מושתתת תוכנית זו היא כי מכוח הגירה רחבת ממדים
ישיגו היהודים עד מהרה רוב באוכלוסיית הארץ ובאופן זה, הודות לתפקוד רגיל של ממשלה
דמוקרטית במתכונתה, יכריע רצון הרוב בכל ענייני המדינה ובייחוד בשאלת כניסת מהגרים
יהודים נוספים. לדבר זה מתכוונים הציונים כאשר הם מדברים על ״ארץ-ישראל כמדינה
יהודית״. מנהיגיהם הכריזו על נחרצותם להעניק שוויון מלא וזכויות מלאות לכל תושבי
הארץ בלי הבדל גזע או אמונה.
2.
הדעת נותנת, כי אם לא יימצא פתרון מוסכם לבעיית ארץ-ישראל, ימשיכו היהודים לחתור
למימוש תוכנית זו ככל שיאפשרו הנסיבות. כלומר, אם לא מייד כי אז במרוצת הזמן, ואם
לא באופן מלא כי אז חלקית. הם יקבלו מה שיהא לאל ידם לקבל ויחתרו להשיג יותר.
3. גישה
אחרת של הצד היהודי עשויה להיקבע אם פתרון מוסכם עם הערבים - או לפחות עם כמה
גורמים חשובים בעולם הערבי - ילבש אופי של פוליטיקה מעשית. פתרון שכזה, שיבטיח
שלום קבע, או לפחות יפתח פתח למימושו, יבשיל ליהודים פרי שאין ערוך לו, שעבורו הם
יהיו נכונים לשלם בוויתורים מדיניים. תחת להמשיך ללחוץ לכיכר לחם שלמה, ובתוך כך
לעמוד נוכח סיכוי של סכסוך ללא קץ, הם יקבלו מחצית כיכר ויסתפקו בה בשלווה. פתרון
מוסכם משמעו, כמובן, פשרה, ופשרה מחייבת ויתורים הדדיים. אין כל סיבה להניח כי
הציונים לא יהיו נכונים לוותר ויתורים בתנאי שהם יקבלו את מה שלדידם מהותי.
4.
השאלה היא מהי מהות השאיפות הציוניות. מהות זאת עומדת על שני דברים,
ראשית, הגירה ופיתוח. את שני אלה יש לראות כמקשה אחת, שכן פיתוח הוא תולדה
של הגירה; הוא דרוש כדי להבטיח קליטה כלכלית של המהגרים, שכן הניסיון הוכיח כי
יהודים אינם יכולים להתיישב בארץ-ישראל במספר ניכר כלשהו על-יד ציפוף האוכלוסייה
הערבית; הם יכולים לעשות זאת רק מכוח יצירת מקורות חדשים של מחיה לעצמם.
שנית, מעמד מדיני של אומה, שיעניק ליהודים מושב במשפחת האומות. הם סבורים
כי ישיגו מעמד שכזה רק אם יהוו רוב בשטח נתון.
5.
לפי ההיגיון הציוני, רק הוויה
מדינתית עשויה לאפשר ליהודים להשיג שתי מטרות עיקריות אלה. שאכן מסגרת של מדינה
חיונית למימוש המטרה השנייה אין צורך להסביר בהרחבה. הציונים
טוענים כי גם למימוש המטרה הראשונה אי אפשר בלי מדינה, שכן בלי סמכויות מדינתיות
אין להשיג פיתוח בממדים נרחבים.
6.
לעומת זה, ככל שהציונים היו רוצים להרחיב את התיישבותם ואת מדינתם על פני
ארץ-ישראל כולה, חופש הפעולה שלהם לעשות זאת אינו בגדר תנאי חיוני למימוש עיקר
תוכניתם, שכן ניתן להביא לידי פיתוח ניכר בחלק של ארץ-ישראל, ובאופן זה לאפשר
הגירה בממדים ניכרים, ומכאן שעצמאות, ולו בחלק קטן יותר של הארץ כולה, תעניק
ליהודים חברות באו״ם.
7.
לפיכך סביר להניח כי למען פתרון מוסכם, כלומר למען הסדר בשלום עם הערבים, שיפתח
תקופה של שיתוף-פעולה, יהיו היהודים מוכנים לוותר על תוכניתם המלאה להקים מדינה
יהודית בארץ-ישראל כולה ויסתפקו במדינה בחלק של הארץ, בתנאי שאותו חלק יעניק
סיכויים לקליטת הגירה של ממש (היהודים עשויים, במקרה אחרון, להיות נכונים אפילו
לפתרון פדרלי כהסדר ביניים שיוליך במשך תקופה סבירה למדינה ממש. במקרה זה אפשר
להניח כי היהודים יתבעו כי השליטה בהגירה אל המחוז היהודי תינתן בידי השלטונות
היהודיים).[1]
8. בעוד שההסדר הפדרלי בתחום ארץ-ישראל אינו מקובל כלל בעיני היהודים
כהסדר קבע, נראה שאין הם נרתעים מהרעיון שהחלק שלהם בארץ יהיה לבסוף לחלק חוקי של
פדרציה מזרח-תיכונית, שרוב חבריה יהיו מדינות ערב. יש להניח שהם יתנגדו לכך
שפדרציה, שהמדינה היהודית תהיה אחת מחברותיה, תיקרא ״ערבית״, ומאחר שברי להם כי
אין הדעת נותנת כי ״הליגה הערבית״ תשנה את שמה למענם, סביר שהם יציעו, כאלטרנטיבה,
הסדר מסוים בין ״הליגה הערבית״ והמדינה היהודית שלא יקבע חברות ישירה בפדרציה.
9. פתרון בעיית ארץ-ישראל באמצעות חלוקה מעניק, בנסיבות הנוכחיות,
יתרונות מובהקים גם מבחינת הערבים. הביטוי ״בנסיבות הנוכחיות״ הוא ממשי, שכן מן
ההכרח לגשת אל הבעיה באופן ריאליסטי, ואת ארץ-ישראל יש לראות כפי שהיא, ולא כפי
שהייתה צריכה להיות. לדון בעצמאות ערבית בארץ-ישראל כאילו אין בה יהודים הרי זה
לבנות מגדלים באוויר. אפילו יְפנו הבריטים את ארץ-ישראל והארץ תהיה עצמאית לגמרי,
תהיה העצמאות הערבית בגדר אשליה במידה ניכרת בשל העובדה שהיהודים כבר מְהווים יותר
משליש האוכלוסייה, שהם מכונסים באזורים משלהם, מאורגנים היטב ולאור משקלם הכלכלי
וממדי המיסוי הם מהווים גורם העולה כמה מונים על חלקם היחסי באוכלוסייה. אין
להתעלם גם מיכולותיהם, ציודם וארגונם בתחום הצבאי.
10. היום עומדים הבריטים בקדמת החזית של הסכסוך עם הציונים. הצי וחיל האוויר
שלהם הם המונעים בעד הגירה לא חוקית של יהודים. אבל יש להניח כי פעילות שכזו לא
תתבצע בארץ-ישראל עצמאית לגמרי וכי לאור אחיזתם האיתנה של היהודים לאורך החוף,
ייווכח המימשל הערבי שמניעת הגירה יהודית תהיה משימה בלתי-אפשרית.
11. באורח כללי, הענקת עצמאות לארץ-ישראל כיחידה טריטוריאלית אחידה
תשאיר אותה במצבה הסוער וכמוקד של אי-שקט מתמיד, ולכך יהיו השפעות ברחבי המזרח
התיכון, וייתכן שיהיו לכך גם הדים בינלאומיים מרחיקי לכת. הערבים לא ירגישו את
עצמם בטוחים ככל שינסו לעכל או להכניע את המיעוט היהודי רב העוצמה. היהודים לא
ישלימו עם הרוב הערבי. חיכוכים, התנגשויות, ושפיכות דמים יהיו תופעה מתמדת וייתכן
שהם יחריפו עד כדי אסון.
12.
כנגד זה, דומה כי חלוקת ארץ-ישראל סוללת לערבים דרך מוצא מן המשבר. היא תאפשר
לערבים רבים, ככל שהדבר ייתפס כמעשי בעיניהם - קרוב מאוד לוודאי לרובם - לעצב את
גורלם המדיני במסגרת של שלטון ערבי ותעניק להם תחום מלא למימוש כישוריהם
המימשליים. היא תשַמר לתמיד את האופי הערבי של חלק משטח הארץ ותצמיד אותו למכלול
השטחים הערביים. אם ערביי ארץ-ישראל יקבלו אותה, היא תשליט שלום בין שני העמים
ותשים קץ לחיכוך המתמשך מן הזירה המדינית של המזרח התיכון. אכן, ערביי ארץ-ישראל
יידרשו מכוח זה להינזר מחלק של ארץ-ישראל, שאותו הם רואים כשלהם, אבל עובדה היא
שחלקים נכבדים של הארץ כבר איבדו את אופיים הערבי ונעשו יהודיים בבירור, ועל רקע
זה דומה כי מן הראוי לערבים להשלים עם מה שאיבדו.
13.
מנקודת המבט של ארצות ערב יש לזכור, ששטחה של ארץ-ישראל הוא אחוז אחד עד אחוז וחצי
של כלל השטחים הערבייים, ואוכלוסייתה הערבית היא שני אחוזים עד שני אחוזים וחצי של
אוכלוסיותיהן. שטחה של ארץ-ישראל הוא כ-10,000 מיל רבוע, ואוכלוסייתה הערבית - 1,200,000 נפש.
המספרים המתאימים של שני גורמים אלה, שייכללו במדינה היהודית, יהיו חלקיק זניח של
העולם הערבי - קורבן זעיר וראוי בבירור תמורת ההיפטרות אחת ולתמיד מן הקשיים
הכרוכים בארץ-ישראל והשגת יציבות מדינית בארץ זו. שילובם של היהודים במארג
המזרח-תיכוני כגורם שוחר שלום ומשתף פעולה לא יהיה, כמדומה, חסר תועלת לגבי הארצות
השכנות.
14. אם ננסה לצייר לנגד עינינו מה יהיה, ככל הנראה, יחסה של המדינה
היהודית כלפי שכנותיה, נוכל לעשות זאת בדרך הבטוחה ביותר אם נבדוק את האינטרסים
שלהן-עצמן. היהודים ייתייצבו לפני בעיות קשות בקליטת המהגרים שלהם. השטח המוגבל
שברשותם יעוררם להתמקד בגידול יבולים חקלאיים משובחים ובפיתוח תעשייתי. הם יזדקקו
לכל חומרי הגלם ומוצרי המזון שאותם יוכלו לאתר בארצות השכנות. הם יחפשו בארצות
הללו שוק למוצרי התעשייה שלהם. הם ישתדלו להגביל את הוצאותיהם הצבאיות ככל האפשר.
בשל כל הסיבות הללו, יהיה להם עניין חיוני ביחסי שלום עם שכניהם. מרגע ששאיפותיהם
המדיניות המינימליות תבואנה על סיפוקן, יחול שינוי בכל סגנון התייחסותם אל שכניהם.
יש לשער, שאם יושג פתרון מוסכם, תחול התפתחות מקבילה בהתייחסות השכנים הערביים
כלפיהם, והתוצאה של שני תהליכים חופפים אלה תצטבר ותלך. ההשלמה ההדדית עשויה לבוא
מוקדם הרבה יותר, ולהיות מרחיקת-לכת הרבה יותר במשמעויותיה, משניתן לשער עכשיו.
הדבר העיקרי שיש להיות מודעים לו הוא אי-קיומו של סכסוך שורשי בין האינטרסים
הכלכליים הבסיסיים של ארץ-ישראל היהודית והארצות השכנות.
15.
ככל שמדובר בחקלאות, היהודים מתמקדים בעיקר בענפי החלב, הירקות והפירות ובגידול
עופות בשביל אוכלוסייתם העירונית. הם אינם מייצאים יבול חקלאי להוציא פרי הדר,
שרובו מיוצא. לעומת זאת, הם מייבאים כמויות גדולות של מזון לענף הבקר, וזאת הם
יכולים להשיג בשפע מן הארצות השכנות. הם אינם מייצרים בשר ואת כמויות הבשר הדרושות
לצריכתם הם מייבאים מעיראק. בעונות מסוימות הם מייבאים ירקות ופירות מלבנון (יש
להוסיף משפט על יבוא ממצרים!)[2]
16.
התעשייה היהודית מתקדמת מאוד. רוב ענפי התעשייה של היהודים בארץ-ישראל לא היו יכולים
לשגשג כלל במזרח התיכון אלמלא זרימת המומחים, בעלי המקצוע והיזמים שלהם לארץ. הם
מצטיינים במיוחד בייצור תרופות, יהלומים מלוטשים, מלבושי אופנה, מכשירים מדויקים
ומכשירים אחרים ומכונות חקלאיות ותעשייתיות לצורכיהם וכו'. תעשיות אלה אינן מתחרות
בתעשיותיהן של הארצות השכנות, שכן הן מכוונות לסיפוק צריכה מקומית או ליצוא לשוק
העולמי. בקרב היהודים לא קיימת מגמה כלשהי לעסוק בייצור מוצרי צריכה המונית כגון
סוכר, אריגי כותנה זולים וכיוצא באלה, שייצורם מתאים יותר לארצות מזרח-תיכוניות
אחרות. לפיכך קיים רקע להסכמים שיסדירו את תחומי הפעילות הכלכלית לרווחתם של כל
הגורמים המעוניינים.
17.
מאזן הסחר של ארץ-ישראל עם שכנותיה תמיד היה שלילי. בשנים 1939-1926 קנתה
ארץ-ישראל משכנותיה יותר משמכרה להן והפרש זה הסתכם ב-26 מיליון
לי״ש. ארץ-ישראל תמיד עמדה בראש רשימת היצוא של סוריה, לבנון (יש להוסיף משהו על
מצרים!).[3] אין ספק כי הודות להתפתחות נוספת, יגדל
הגירעון המסחרי של ארץ-ישראל היהודית לטובת הארצות הערביות ויהווה מקור חשוב של
הון לפיתוח ערבי ולשוק הערבי למוצרי יסוד, שיסייעו בהעלאת רמת החיים של הפלאחים.
18.
עבודה, מחקר וניסיונות מילאו תמיד תפקיד חשוב בהתפתחות היישוב היהודי. מתוקף הפער
הקיים, יצאו ארצות ערב בעבר נשכרות במידה מסוימת מן ההישגים המדעיים והטכנולוגיים
של ארץ-ישראל. מומחים יהודים ארץ-ישראליים הועסקו פעמים מספר על-ידי ממשלותיהן של
ארצות ערב השכנות בתפקידים חשובים של מחקר ובניין. משלחות מארצות שכנות ביקרו
פעמים רבות בארץ-ישראל ולמדו אצל היהודים שיטות שונות במפעלי פיתוח, בתחומי
ניסיונות חקלאיים, שיכון עובדים וחינוך בכפרים. דומה כי אין ספק, שאם הסכסוך
ייושב, יתרחבו המגעים הללו למרבה התועלת. פירות המחקר היהודי יעמדו לרשות המזרח
התיכון כולו ומומחים וטכנאים יהודים יהיו נכונים לקבל על עצמם מטלות בתחומי פיתוח
בארצות השכנות. קשרי היהודים בעולם הפיננסי עשויים גם הם להשיא תועלת בתחום זה.
19. לבעיית ארץ-ישראל נודעת השפעה יתרה על האינטרסים החיוניים ביותר של
מצרים. דרישתה של מצרים לפינוי הצבא הבריטי ממצרים ומאזור תעלת סואץ תוכל להתמלא
רק אם יימצא בסיס חילופי לצבא ולחיל האוויר הבריטיים. ארץ-ישראל היא הבחירה
המובהקת, אך היא לא תוכל לשמש כבסיס יעיל במצב הבלתי-יציב והבלתי-פתור. ערביי
ארץ-ישראל תובעים התפנות הצבא הבריטי מארצם. הקו הנקוט בידי יהודי ארץ-ישראל אינו
פשוט: הם היו מקדמים זאת בברכה רק בתנאי של עסקה הוגנת עם בריטניה; אחרת הם יעשו
כל שלאל ידם לעכב את התפנות הבסיס הבריטי ממצרים. דעת הקהל היהודית בבריטניה
ובארצות-הברית ממוקדת בארץ-ישראל, ומשום כך היא פועלת נגד ההתפנות ממצרים, וזאת לא
בשל עוינות כלשהי לשאיפות המצריות, אלא רק כדי להכביד על בריטניה נוכח מדיניותה
הפרו-ערבית הנוכחית בארץ-ישראל. ההשפעה של ההתנגדות המעשית של היהודים בארץ-ישראל
וההתנגדות הפוליטית של יהודים בריטיים ואמריקניים צוברות, יחדיו, עוצמה. יישוב
הסכסוך בארץ-ישראל על-ידי פשרה, אשר בה עשויים היהודים לראות מוצא, ישרת לפיכך את
האינטרסים של מצרים בצומת הגורלי הנוכחי.
20.
לסיכום, נראה כי השיקולים הבאים עשויים להיראות רלוונטיים. עמוד השדרה, המדיני
והצבאי, של יהודי ארץ-ישראל הוא תנועת הפועלים שלהם. כך היה בעבר וכך יהיה, לפי כל
הסתברות, גם בעתיד. תנועת הפועלים היהודית בארץ-ישראל צמחה על ברכי אסכולת
הסוציאליזם הדמוקרטי המערבי. שיטות הפעולה שלה היו, בעיקרן, שיטות לא-אלימות
וקונסטרוקטיביות. אין לה שום עניין בהלכה ובמעשה של הבולשביזם הסובייטי. אולם היום
עלולה הסערה הפוליטית, שבה נתונה הציונות, להוליד שותפויות יוצאות דופן. הפועלים
היהודים בארץ-ישראל איבדו כליל את האמון בסמכות תנועת העבודה הבריטית לאור היחס
הנוכחי של ממשלת ה״לייבור״, שאותו מגדירים כל היהודים כבגידה מבישה. עוינות
פוליטית עלולה להוליך על נקלה לאוריינטציה חברתית שונה. אם מגמה זו לא תיבָלם בעוד
מועד - ולבלום אותה אפשר רק מכוח שינוי המדיניות בארץ-ישראל - עלולות תוצאותיה
להיות מרחיקות לכת ביותר. כמה מגמות מדאיגות בחלקים אחרים של המזרח התיכון עלולות
לשאוב חיזוק ניכר ביותר מארץ-ישראל. פשרה קונסטרוקטיבית בארץ-שראל רצויה בעליל,
כשם שהיא דרושה בדחיפות, גם בשל שיקולים אלה.
