מזהה |
2862 |
שם הספר |
ירחים בעמק איילון |
שם הפרק |
86. אל: זאב שרף, ירושלים - 12/8/1946 |
כותרת משנה |
בערב |
86
אל: זאב שרף, ירושלים
א-ן 12/8/1946 בערב
לדתן שלום,
1. טיוטת אבודן היא הוכחה ניצחת נוספת (כי היו הוכחות גם קודם) שהאיש
החשוב והיקר הזה אינו בא בחשבון לתפקיד ולביטוי של נציגות מדינית. יש שם פסוקים
ופסקאות מדהימים! בשום פנים אין הטיוטה באה בחשבון.[1] אחבר אחרת
ואשלח.[2] האם עלי
לכתוב לאבודן אישית?[3]
2.
שמע-נא, חברי הטוב! אתה מוכרח לעשות מאמץ קטן להסתגל קצת אלי ולמסיבות חיי. הקשר
שלי עם צ'[פורה] מזה ועמך מזה הם שני צינורות הדם המחיים אותי ע״י מגע עם העולם
החיצון. עלי להיאבק גם איתה, גם איתך, על תשובה ותגובה לכל פרט ופרט בשדרַי. כל
התעוררות שלי שאינה זוכה לתגובה מבחוץ מכבידה וממיתה התעוררות נוספת. תבין זאת.
הנה כתבתי איך לנצל תזכיר גאס לעיתונות.[4] לא נעניתי.
עכשיו אני לָמֵד מהעתק איגרתך לשליחים כי משהו נעשה.[5] מדוע לא
הודעת לי, או דאגת שאחימן יודיע? אתה מוכרח להנהיג הסדר שאין פרט משדרַי, והם
לעתים ארוכים - נסה להדפיסם במכונה וראית! - ״נופל״ ארצה אלא על כל אחד ואחד חוזרת
הערה, אישור, תיקון - משהו!! הוסכם?
3.
הנה שאלתי מי ה״תקיפים״, מלבד המשופם.[6] לא נעניתי.
בשדרך האחרון שוב [הבאת] הודעתו, בשמו ובשם חבריו.[7] מי הם? אוּרי?
הגם שמואל? עורך השבוע? מי עוד? מה עמדת פיזל עצמו?[8]
4.
ועכשיו אשאלך: מי החברים השלמים עם
דב״ג שחלקו על החלטת לוטציה?[9] ושוב: מדוע
לא כתבת לי זאת בשעת מעשה? אני תובע מחזור דם יותר נמרץ דרך הצינור שעצם קיומו
הצלה נפשית בשבילי.
5.
לגופו של עניין החלטת לוטציה. דומני שהַערכתכם לקתה באי הבחנה בין יחס לתוכנית
לבין יחס למו״מ. אכן בראשונה יכלו שני הדברים להיראות כאחד, אבל עד מהרה התברר
שאין הדבר כן. עוד לפני התפרסם הודעת אלון ליוֹפי[10] כתבתי בפתק
לקובי, כי החלטת לוטציה אין פירושה סירוב למו״מ (גם עם בני זה יש לי בירורים
מדיניים).[11]
6. בדרך
כלל, מכתבך לחו״ל מ-11/8 מלא חדשות בשבילנו! ״מלא״ אולי גוזמה, אך יש כמה חדשות מעניינות.
|
|
|