יום א',  15.9.1946,  ערב

שלום פואה חמודתי,

אני כותב לקול צלילי הצגת האופרה המשודרת הערב מת"א. בחוץ יושבים רוב הבחורים משלנו (אגב, מספרם למעלה מארבעים ולא שני תריסרים כפי שאמרתי לכם), ומקשיבים אל הרינה והנגינה. אנשי המטבח הקדימו קצת את ארוחת הערב למען יספיקו אף הם לאכול ולשטוף את הכלים בעוד מועד ל"קונצרט" - כפי שאמר לי המלצר שלנו, בנו של אפטיקר הצייר מעין-חרוד.[1] התברר, כי קונצרט זה אינו אלא האופרה "לה בוהם" לפוצ'יני, בהשתתפות אדיס דה-פיליפ המהוללה.

מכתבך לא הכזיב, כאשר ציפיתי, אבל כל יום שהוחמץ עולה בהפסד. הנה לא קיבלתי ממך שום דוח על רשמיך ורשמי הילדים ויהודה מהביקור כאן, כי באותו יום הספקת לכתוב רק שורה קטועה ואילו כעבור מוצאי השבוע כבר לא נפנית לאותו נושא, כי בינתיים נצטבר חומר חדש (לונדון) עשיר (הווייסמנים), ומגוון (דבורה).

ובכן, קודם כל קטנות. נכון כי ברני עושה לעצמו מיני שִיפּוֹצְ'קִי [רוסית: משקאות מוּגזים] במסתרי חדרו - נוטל כוס מים, מטיל לתוכה איזה גרגיר, בוחש בכפית ומריק לתוך גרונו. זולת זאת הוא בריא ושלם, צבע פניו בריא, הוא אוכל כהלכה, אומנם מתוך הקפדה מסוימת על דיני איסור והיתר, אך בהחלט לשובע, מרבה ללכת ברגל לעיתים מזומנות ולפי הרושם אינו חסר דבר.

יהיה מעניין מאוד, אם ניחושו, כי שיחרורנו יבוא תוך 10 ימים מ-12 בח"ז, יקוים. אני, כדרכי בכל שלב כזה - וכאלה היו עד עכשיו לא מעטים - פותח קודם כל בהרחקת כל תקווה פזיזה.

מובן שענינו בחיוב לשאלת לפידות ויוסיפון,[2] ז"א שאלת בל.[3] כוונתי לשלושה,[4] ופרט לברני, אשר החליט לא לחוות דעה ולהצהיר כי הוא סומך על חברינו דהתם. תשובה זו תגיע לתעודתה הקרובה רק מחר אחר הצהריים, וע"י כך תאחר להגיע לתעודתה הרחוקה, כי בינתיים ודאי ימסרו את התשובה.

לא הייתה כל אפשרות להמציא את התשובה היום. פעם אחת התחכמנו לשלוח את האסקולאפּ[5] שלנו בשליחות מיוחדת, אך דא עקא שהיום הוא לא היה כאן. זהו בחור נירפֶה והוא מנצל עכשיו את אגולניק, שהפך למעשה מעציר לרופא המחנה. ביום ו' הוא עולה לירושלים וחוזר לרוב רק ביום ב'.

לעומת זה יכולתם לנסות מבחוץ לאפשר לנו מתן תשובה היום. אילו פניתם, למשל לרב ג', אפשר היה עולה בידו לבקרנו. וכאמצעי אחרון וקיצוני, במקרה של הכרח גמור, יכולה את לנסות מזלך בביקור-בזק: לבוא הנה, לפנות אל המפקד, להתנצל לפניו בכל לשון, לזמר שאת חוזרת מת"א לי-ם וסרת הנה בדרכך, כי עליך להיוועץ איתי בעניין משפחתי דחוף. סיכוי ההצלחה - 90 אחוז.

לגבי התנועה אני מציע שתזמיני אחד האחראים ותסבירי לו, שאין לתנועה כל עניין לקומם נגדה בית כשלנו (הם לא הפסידו עליו!) ועליהם לקבל את דין העובדה שגם בית כשלנו מוכרח לעמוד על שיריוּן שעות ללימודים, לקריאה ולמנוחה. השאלה, כמובן, הרבה יותר רחבה - שאלת יחס התנועה לביה"ס ולבית ומדיניות-חינוך המונעת התנגשויות תחת ליצור אותן בידיים.[6]

הצעתי להחיש נסיעת הַרִי, כי טדי יעץ זאת. הרי קשר קשרים לאין ספור בתקופת המלחמה, ואם הכוונה להוריש אותם לפעולה בלונדון, כעת הזמן, וכי כל חודש חולף מַדהה את הזיכרונות ומרופף קשר.

אולי תכתבי מילה להרצפלד ומילה לשמואל דיין - להודות לכל אחד על ברכתו ולמסור שלום לכל משפחת דיין לענפיה. קשה לי לפרוש רשתי בכתיבה. היי נא לי למליץ יושר.

שלומות ונשיקות,

שלום מיוחד לסבא,

מ.