[1] במכתב ששון למ״ש מ-31/7/1946 נאמר: ״שגריר נהריים [עיראק] סבור, לפי ידיעות מלונדון, כי בוויכוח על א״י בפרלמנט הבריטי היום ומחר תאשים ממשלת לונדון רשמית את המנהיגים העצורים בשיתוף בטרור, ותסדר כך שאחדים מהמתווכחים ידרשו את העמדתם לדין״.

[2] באותו מכתב, סעיף ה׳, ששון לא שלל את תמ״ג, שכן לדעתו היא ״משאירה את הדלת פתוחה לתיקונים, לשינויים, לערעורים ולהתרחבות״, מה גם שההערכות והשיקולים שעליהם היא נסמכת עלולים להשתנות במרוצת הזמן, ואילו ״בינתיים ההצעה החדשה [תמ״ג] איננה מגבילה את התפתחותנו ואת המשכת מפעלנו״.

[3] שוכני עיר הקודש - הנציב העליון והנהלת הממשל הא״י היושבים בירושלים.

[4] ר׳ מס׳ 55 סעיף 2.

[5] לרכוש אדמות ולהתיישב שם.

[6] עד לסיום המנדט הבריטי בעבה״י במרס 1946 והפיכתה לממלכת עבה״י ההאשמית בראשות המלך עבדאללה באפריל אותה שנה.

[7] את הרברט מוריסון, ממנהיגי ה״לייבור״, שנחשב לידיד הציונות, הכיר מ״ש מימי לימודיו בלונדון 1925-1921. ב-14 במאי 1940 אמר עליו מ״ש בוועדה הפוליטית של מפא״י: ״אני מאמין למוריסון [אז שר הפנים והביטחון בממשלת הקואליציה של צ׳רצ׳יל] פחות מאשר לכל ידיד אחר במפלגת העבודה. זהו אדם אופורטוניסטי, קרייריסט, יותר מדי בעל כישרון, ולא לחינם קיים בתוך מפלגת העבודה אינסטינקט של אי אמון בו. אבל לא מן הנמנע שיוכל עשות משהו לטובתנו״ (שרת/יומ״מ ה׳ עמ׳ 60).

[8] בהציגו בפרלמנט את תמ״ג, אמר הרברט מוריסון: ״הערבים יזכו בזה שרובם הגדול יהיו חופשיים אחת ולתמיד מכל פחד של השתלטות יהודית״ (ר' קרליבך ב׳, עמ׳ 797).