מכתב 122 - משה יקירי - 14-15.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 122 - משה יקירי - 14-15.9.1946
כותרת משנה  מוצאי שבת, יום א' בבוקר

 

                                                                                                                       מוצאי  שבת,  14.9.1946

משה יקירי,

 

אתחיל מכתבי מהסוף. חזרתי זה עתה מאליעזר ובידי הפתק ממנו ומא"ד. סלח להם בעד הכתיבה בעיפרון. לולא עמדתי על כך שיכתבו לא היו כותבים בו במקום בכלל, וסומכים עלי שאעביר לך את התוכן.[1]

קרוב לשעה 9 בערב צילצל אלי אליעזר ושאל על זאב או אריה ואם אפשר להתקשר איתם, כי יש לו דבר תכוף. לאליעזר עצמו הייתה איזו ישיבה בבית. אמרתי לו שזאב עדיין מחוץ לעיר - ישוב מחר בבוקר למשרד - וכי לאריה אין טלפון, והצעתי לו את עזרתי והבטחתי לגשת אליו. כך עשיתי ובבואי מצאתי כבר שם את א"ד ואת שפירא.[2] בואי היה כאילו מיותר, כי א"ד רצה לקחת על עצמו להתקשר איתך, אך חשבתי כי הדבר יהיה בטוח יותר אם אקח דבר בידי, היות ומשלוח הדואר יקדים מחר. בקיצור, העניין לפניך ואני מפקפקת אם תצליח לענות לאליעזר עוד מחר. שאלתי את אליעזר לדעתו והוא ענה לי שהעניין לא ברור לעצמו, אם זה שינוי "מהותי" או רצון לתת אפשרות לסוכנות להופיע במו"מ. משהו ממלחמת עצבים יש בדבר, לא כן?[3]

כשהתחלתי את מכתבי (השעה אחרי 11) חזרה ללה מפעולה [בתנועת "המחנות העולים"]. פגשתיה בהתרגזות שלא יכולתי לעצור בעדה. היא החלה "להדריך" היום ויצאה מהבית ב-5 וחזרה אחרי 11. הדריכה את חניכיה ואח"כ הייתה מודרכת בעצמה. איני יודעת מה לעשות שלא לחזור על כל אותה הפרשה של קובי בשעתו. איני יכולה לשאת את המצב הזה, כששעות כה רבות ומאוחרות מוקדשות לפעולות. אני יראה שאתחיל לריב עם המדריכים.

אמש היו אורחים אצלנו - וייסמנים לא"ע, ולא שלושה כפי שחשבתי לכתחילה, אלא 5! בלה עם יעקב, רוחמה עם זיוה וגוּגוּ (שהיה שבוי).[4] אם תוסיף את חמישתנו (אני עם הילדים, יהודה ואבי) ואת מלכה, תראה לפניך את השולחן המלא של 11 איש וקרש [לוח הרחבה] אחד. בבוקר צילצלה בלה ואמרה שגם רוחמה בעיר - מובן שהזמנתי גם אותה. אחר הצהריים באה מלכה לעשות לביבות של גבינה והזמנתי גם אותה, כי ידעתי שאבָנה ממנה על-יד השולחן. לבסוף הביאו הווייסמנים את גוגו וגדלנו ל-11. הכל עשיתי למען בלה. לאחר הארוחה היו הם מוזמנים לשַרי ברגר וקיוויתי שיסיימו את הערב אצלי מוקדם, אך התחכמו לשבת כמעט עד 10.

יהודה אחיך, שחיפש איזה נושא משותף ליעקב וייסמן, ושבתמימותו חשב שאיש קרוב לפי מוצאו לעבודת אדמה, או במקרה זה לרפת, יהיה גאה על כך, הזכיר ליעקב את אביו החלבן ואת ביתם ברח' יהודה הלוי [בת"א] ועוד, ו אוֹ אוּזַ'ס! [רוסית: אוי ואבוי!], מהר התברר לו, ליהודה, שאלה זיכרונות זרים למשפחתו ושהוא נגע בדברים שאין נוגעים בהם. עדות נאה ליעקב וייסמן איש העסקים מקהיר, המטפס בסולמות ציוניים!

משה,  ש ל א  ת ג ל ה  ליהודה כי סיפרתי לך כל זה. כשאוזני קלטה קטע משיחה זו הבינותי מייד לאיזה מעצור פתאומי צפוי יהודה. אחר הארוחה, נכון יותר למחרתו בבוקר, השווינו את הרשמים ובאנו לידי אותה מסקנה.

שכחתי להוסיף על ביקורי אצל קפלנים הערב. משבאתי ישבתי כבר קצת עם דבורה כשהיא סורגת ולשונה מתגלגלת, ואני כמעט רוב הזמן שותקת ועטרה המירשעת משסעת את דבריה מבלי כל התחשבות. דבורה סיפרה על השקרים המונומנטליים של רות ק'[ליגר], על הבנקט שערכו לרות במלון יקר [בפריס] ואיש לא רצה ללכת ובכל זאת הלכו (בייחוד כעסה דבורה על ב"ג, שלא רצה לכבד את רות בהופעתו למרות זה שהיא טיפלה בו כאם ואחות), על מלכה לוקר[5] שערכה ערב הקראת שיריה בחדרם של הקפלנים במלון בפריס, על ראובן שאין לו דעה עצמית ועושה הכל לפי פקודת ב"ג, ועל ב"ג שמקומו במוסד מסוים ועל כלתו, שלפי עדותה של לילי מנדלסון אפס גמור, ועל זה שבטי קנתה לעצמה מודלים יקרים בפריס ועוד ועוד פנינים כאלה.

כן, גם על גולדי שבאה לשפוך לפניה את לבה המר, אך בנושא זה איני רוצה גם לנגוע. אגב, כשחזרתי ממך, וטילפנתי לגולדי למסור לה שמצאתי אותך ואת דוד במצב פיסי טוב, ושבוודאי גם ברני במצב כזה, היא החלה לספר לי כמה רפואות וכדורים היא שולחת לבעלה ושכמות זו שהוא בולע אינה מעידה על מצב בריאות, או נכון יותר על מצב עצבים טוב. האם נכון הוא שברני מקבל כ"כ הרבה רפואות?

הבוקר צילצלה אלי בטי וסיפרה שקיבלה מכתב מר', וגם שהוא דיבר אליה טלפונית מלונדון. בטי הבטיחה לבוא אלי אחר הצהריים עם המכתב, אך לבסוף יצא איזה בלבול ואני ניגשתי אליה. מצאתיה בהתרגשות רבה מהמכתב. אשתדל שמכתב זה יגיע אליך. הוא כותב באיזה מאמצים עלה לו להיות עם ב"ג במשך החודשים שהוא לא הניח לו להיות לבדו. ר' חושב שהוא מנע על-ידי כך סיבוכים ומשברים. הוא שוב מזכיר שכתב פעמים אחדות ולא בו האשמה שהמכתבים לא הגיעו כשם שלא הגיעו גם מכתביו לבטי עצמה. כנראה שזאב כתב לטדי והתאונן על ר' על חוסר ידיעות ממנו; נראה שהוא האשים את ר' ברשלנות ובעצלות. ר' מזכיר גם את מכתבי אליו. בקיצור, המכתב מלא צער על חשדות חינם שחושדים בו. לא הכל מובן במכתב בגלל השמות [המוצפנים], ובבוא זאב הכל יתברר. נראה שר' עבר כבר ללונדון, וחושב לשהות שם זמן לא רב ולחזור ארצה.[6]

היום אחר הצהריים ביקרו אותי - קבוצת אורחים משונה בהרכבה - הורביץ הזקן,[7] יעקב כבשנה[8] האומלל בגלל אוזניו, יעקב ומרים ברגמן,[9] שאמרו שרק אותי הם מבקרים, והרי ויהודית ביילין. הרי מרגיש את עצמו "חשוב", כי אתה כאילו דרשת ממנו להחיש נסיעתו לאנגליה. הוא דומה לתרנגול צעיר ומה מצא בו יהושע המנוח[10] אין לי מושג. הן לכתחילה היה רעיון שיהודית תיסע למען קק"ל והרי לריפוי. מה נשתנה?

חשבתי שאערוך למענך רשימת ספרים צרפתיים ולא הספקתי. בכלל, תמיד אני עסוקה ואיני מספיקה דבר. נדמה לי שלעולם לא אלמד לחיות חיים מסודרים, שלומיאלית שכמותי!

נראה שחיינו מורכבים מדי בשבילי.

בנשיקות,

 

צ.

יום א',  15.9.46  בבוקר

מילואים:

1) לאליעזר צילצל לינטון [מלונדון].

2) משונה קצת, שאני צריכה הייתי להיות המתווכת במסירת הפתק. הן אליעזר יכול היה להפקיד את העניין בידי אייזנברג, שיודע הדרכים כמוני. לא שאני מתאוננת, אך א' מאבד את ראשו במקרים מסובכים ממין זה.

3) אל נא תזכיר אותי כשתדבר עם חבריך, כי א' אמר לי מייד שלגולדי לא סיפר דבר.

4) חוץ מהעניין עצמו, שהשלטונות רוצים שהיהודים ישתתפו במו"מ, ייתכן שיש בתמרון הזה גם חיפוש דרך לשחרר אתכם. נדמה לי שצריך איך שהוא להיאחז בחכה.



[1] מכתביהם של א' קפלן וא' דובקין למ"ש לא אותרו. תשובת מ"ש לא"ק מ-16.9.1946 השתמרה.

[2] משה (חיים) שפירא (1902 -1970), חבר הנה"ס מטעם "הפועל המזרחי", ראש מח' העלייה של הסוכנות (1948-1935), לימים שר העלייה, הבריאות והפנים.

[3] מדובר בהתפתחויות מדיניות בלונדון ובפריס בשאלת תנאי השתתפות הנה"ס בשיחות עם ממשלת בריטניה. ב-13.9.1946 דיווח "דבר" מפי הסופר הדיפלומטי של "ניוז כרוניקל" הלונדוני, כי "הסוכנות היהודית ומיניסטריון המושבות נכנסו במלחמת עצבים קטנה. כל צד רוצה שהשני יעשה את הצעד הראשון לקראת חידוש המו"מ [הבלתי-רישמי] העשוי להביא את היהודים לידי השתתפות בוועידה". ב-14.9.1946 פנה נ' גולדמן לשה"ח בווין ולשר המושבות הול והודיע שהסוכנות תשתתף בווש"ע אם תפרסם ממשלת בריטניה הודעה, שבעיקבות שיחות מוקדמות תבוא ללונדון משלחת של נציגי הסוכנות ונציגים יהודים אחרים כדי להציג דעותיהם בשאלת א"י. לשאלת שה"ח בווין על הרכב המשלחת ענה נ"ג, שהסוכנות תגיש רשימה שעצורי לטרון ייכללו בה, אך אם הממשלה תתנגד, הדבר לא יבטל את ההשתתפות. הבריטים השיבו כי לא יסכימו שהמשלחת תכלול איש מבין העצורים בא"י או מבין המיועדים להיעצר. גולדמן קיבל על עצמו להגיש ב-16.9.1946 את רשימת נציגי הסוכנות ולפי התרשומת הבריטית של השיחה אמר, כי פנייתו נעשתה בידיעה ובאישור הנה"ס (רושם הדברים הבריטי העיר שם, כי "הכוונה הייתה כנראה לחברי ההנהלה הנמצאים בלונדון"). על רקע זה כתב ב"ג מפריס, ב-14.9.1946, לחברי ההנהלה בלונדון:

במקרה ולאחר מעשה נודע לי היום שדנתם והחלטתם על פנייה לממשלה, ושד"ר גולדמן פנה למיניסטר החוץ עקב החלטה זו בלי שהחברים כאן נשאלו וידעו על כך. [...] אני חייב להגיד לכם, שאין אני רואה את עצמי יותר שותפכם בהנהלה, ומכאן ולהבא אין אתם פועלים בשמי ולא על אחריותי  (אביזוהר,  עמ'  174).

השתלשלות הפרשה משתקפת במכתבים הבאים.

[4] רוחמה, רעיית יהודה וייסמן, ובלה, רעיית יעקב וייסמן (שתי אחיות נישאו לשני אחים); זיוה - בתם של רוחמה ויהודה; גוגו-גוריון - בנם של בלה ויעקב - נשבה עם יחידתו האי"ית ביוון במל"ע-2 ושוחרר בתום המלחמה.

[5] רעיית ברל לוקר.

[6] המכתב, מ-7.9.1946, נמצא באצ"מ (25/6651 S).

[7] עו"ד שלום הורביץ.

[8] יעקב עצמון (כבשנה) (1982-1894). חבר נעורים של מ"ש מימי גימנסיה "הרצליה" וכמוהו בוגר

מחזור א'. לקה בשמיעתו בבחרותו אך הספיק להכשיר עצמו כווטרינר והיה מבכירי המקצוע.

[9] יעקב ברגמן (1977-1987) - יליד ראש פינה. שירת בצבא התורכי. קצין מחוז בממשלת המנדט.

[10] יהושע גורדון. הרי ביילין היה עוזרו.

 

העתקת קישור