[1] בסעיף 7 במכתבו למ״ש מ-29/7/1946, כתב ז״ש: ״אל דאגה להעברה אל לוטציה. הכל יגיע במועד הנכון״.

[2] בסעיף 1 במכתבו הנ״ל כתב ז״ש שב״ג ״דורש בפירוש שכל מי שקיבל כרטיס [לכנס פריס] ואינו יכול לבוא, ישלח אחר במקומו. אחד [מ״ש] ישלח את גיסו [אביגור]. השני [דב יוסף] את פזית במקומו. המזוקן [גרינבוים] יבחר [מ״מ]״. אשל במכתבו אל מ״ש מ-1/8/1946, הודיעוֹ כי ״הרשאותיכם נמסרו בידיים נאמנות ותהיינה בלוטציה במועד הנכון״. הסמכת ג״מ לצאת לכנס פריס במקום דב יוסף תמוהה, שהרי היא הוסמכה לצאת שמה מטעם הוה״ל במקומו של רמז.

[3] חבר הנה״ס הרב פישמן-מימון שוחרר ב-12/7/1946.

[4] ר׳ מס׳ 37; 48 סעיף 2.

[5] מ״ש הסמיך את אביגור למלא את מקומו בכנס פריס. את דעתו על הקו המדיני שיש לנקוט הבהיר מ״ש במס׳ 45 סעיף 3; 58 סעיף 9.

[6] סעיף 2 של מכתב ז״ש מ-29/7/1946 עוסק בדליפת המידע מן הסוה״י, ששימש את השלטונות הבריטים לפרסום הסה״ל 1946.

[7] לששון התירו השלטונות פעמים אחדות לבקר את המנהיגים העצורים בלטרון ולשוחח איתם ביחידות. אולי בעקבות תרעומת מ״ש פנתה ג״מ בנידון אל השלטונות והם נענו לה.

[8] חֶבֶש – מאסר. במכתב למ״ש מ-29/7/1946 הודיע ז״ש שאם ייאלץ לרדת למחתרת, ימלא את מקומו בממ״ד וולטר איתן, שכינויו יהיה ״איש יהודי״.

[9] מ״ש הסתייג מהשימוש בכינוי ״איש יהודי״ לוולטר איתן, ככל הנראה מאחר שאביו נהג לכנות את עצמו ״יעקב יהודי״.

[10] בסעיף 6 באותו מכתב הוזכרו ״מתתיהו״ ו״ניצן״ - שניהם כינויי גלילי.

[11] מדובר בראיון סנה עם העיתונאי האמריקני ק׳ דייוידסון, שעליו שאל מ״ש במס׳ 38 הע׳ 30. בעניין זה כתב ז״ש בסעיף 8, במכתבו הנ״ל, כי הראיון ״היה כפי שנמסר ונשלח לפרסום בצורתו המתוקנת. טרם הגיעו הדים״.

[12] באותו סעיף כתב ז״ש, כי סנה ניסה להעביר, באמצעות העיתונאי ג׳ון קמחי, שדר ישיר לשר הבריטי - שעליו סיפר מ״ש (מבלי לנקוב בשמו, כנראה ג׳ון סטרייצ׳י) בישיבת הוהפ״צ המצומצם ב-23/6/1946, כי היה מאלה שיעצו לציונים לגלות ״כוח התנגדות רב״, ולחברי הפרלמנט מסוגו של קרוסמן (ר׳ הלר/מהשבת, עמ׳ 332, הע׳ 45) - בו נאמר שארגון ה״הגנה״ נכון להפסיק את הפעילות המזוינת נגד בריטניה בתנאי שזו תסכים לתוכנית של חלוקה. כן סופר שם שקמחי התבקש להסתיר את הדבר מאנשי הסוה״י. ז״ש לימד זכות על סנה בטענו כי מעשהו היה טוב משני טעמים: הן לגופו של הנושא שהעלה והן משום שניתן להסיק מדבריו כאילו אין קשר בין ה״הגנה״ לסוה״י; גם אם מעשהו לא היה תקין, טען ז״ש, יש למחול לו בשל התקופה הסוערת והיעדר אפשרויות להתייעצות ראויה.

[13] הכוונה לסנה (הוא ״המגשר״, ר׳ מס׳ 45 הע׳ 18) ולהתנהלותו. ספקותיו של מ״ש לגבי סנה ושיקול דעתו הוחמרו על יסוד מכתב של שפר אליו, שלא אותר. ״הפתק המטיל״ - אפשר שמדובר במכתב שהגיע לידי שפר, שהטיל על סנה אחריות בפרשת פיצוץ מלון ״המלך דוד״.

[14] ״L’etat c’est moi" - המדינה זה אני.

[15] הצעה לייעול הקשר.

[16] אבא אבן (רעייתו סוזי-שושנה אמב״ש, ילידת מצרים).

[17] פּוּרָה - המלאך הממונה על השכחה.

[18] נראה שהכוונה להצעת בן-אהרון להשיב לבריטים על מסמכי הסה״ל 1946, המרשיעים את הסוה״י בתמיכה בטרור, בפרסום מסמכים בריטיים, המשבחים את שיתוף הפעולה המודיעיני והמבצעי שהתקיים בין הסוה״י והצבא הבריטי בשנות מל״ע-2. ב-2/8/1946 השיב ז״ש כי הוא מטיל ספק ברעיון זה, אך העניין יידון.

[19] אנשי שירות הידיעות (ש״י) של ה״הגנה״, שז״ש היה מראשיו בטרם התמנה למזכיר ממ״ד. בידי הש״י נפלה התוכנית הבריטית ״ברודסייד״ להתקפה מקיפה על מנהיגיו, מוסדותיו ויישוביו של היישוב היהודי בא״י ועל ארגון ה״הגנה״ (ר׳ סת״ה ג-2 עמ׳ 899-890; 1262). תוכנית זו, שלא נקבע בה מועד ביצוע, הופעלה בשינויים אחדים, בכינוי ״מבצע אגתה״ ב״השבת השחורה״.

[20] בעניין הפעולות שנדרשו לאיתור המקורות שמהם דלף לבריטים המידע על תמ״ע ועל מעורבות הסוה״י בפעולותיה. ז״ש השיב ב-2/8/1946: ״להצעת צפוני - פרץ נתון הרבה לתיקון הבדק ובייחוד נתון בכך חברו הצעיר האפיקי [יוסף יזרעאלי] המוכשר לכך. עבודתו רבה והוא מתחרה עם הזמן״.

[21] בעל האורה - עו״ד דוד גויטיין. נבחר גם הוא, למרות התנגדות דב יוסף, לייצג את שני נאשמי יגור (אשל אל מ״ש 30/7/1946).

[22] מ״ש קיבל פתק מאת זלמן ארן (אהרונוביץ), גזבר הוה״פ של ההסתדרות (ביתם של ג״מ ושפרינצק - המשופם). רעייתו קלרה הייתה קצרנית.

[23] מס' 58.

[24] בעיתונות העברית התפרסמו ב-29/7/1946 ידיעות מארה״ב, כאילו אמר הנשיא טרומן לסנטורים רוברט וגנר וג'יימס מיד, ולפרופ' ג'יימס מקדונלד (חבר וא״א), שעמם נפגש, כי הוא מתנגד לתוכנית הפדרציה של ״מוריסון-גריידי״ ועומד על דרישתו להעלאת המאה אלף.

[25] הכוונה למסיבת העיתונאים שערך ב״ג בפריס ב-27/7/1946, שם התייחס למצב בא״י, לפיצוץ מלון ״המלך דוד״, לסה״ל 1946, ל״הגנה״ ולתמ״ע ולאפשרות לדין ודברים עם הבריטים. כתבות נרחבות עליה התפרסמו בעיתונות היהודית בא״י ב-29/7/1946 (ר׳ גם אביזוהר/לקראת עמ׳ 97-85). אפשר שכוונת מ״ש לדברי ב״ג שם, כי למרות הקו האנטי-ציוני של ממשלת ״הלייבור״, עודנו מוסיף להעריץ את תנועת העבודה הבריטית ואת נאמנותם של חברי קבינט רבים לאידיאלים הגדולים של הלייבור הבריטי ולחוש הצדק שלהם, וכן לתשובת ב״ג לשאלת עיתונאי אם יש אפשרות שהסוה״י תאשר תוכנית לחלוקת א״י: ״אם נקבל את התוכנית מגורמים מוסמכים, אני סבור שנדון בכך״ (שם). על שאלת מ״ש השיב לו הורוביץ: ״דברי אבירן עברו בדק ומסננת [צנזורה בריטית] ולכן אינם משקפים״ (מכתב אבודן למ״ש 31/7/1946).

[26] רעיית יהושע חנקין - אולגה. הכוונה לשחרור ארבעה עצירים שנלקחו ללטרון במצור שהטיל הצבא הבריטי ב-25-26/11/1945 על קיבוץ גבעת חיים, שאליו הוליכו עקבות יחידת פלמ״ח שחיבלה בבניין משטרת גבעת אולגה (ר׳ סת״ה ג-2 עמ׳ 864-863). מ״ש כתב עליהם: ״ארבעה טיפוסים כבדים, פועלים ותיקים, מטופלים במשפחות״ (שרת/מאסר, עמ׳ 119).

[27] מ״ש מבקש לטפל בשחרור אליעזר גולדברג מן המעצר בלטרון. הלה, חבר ה״הגנה״, שירת בחיל האוויר המלכותי הבריטי במצרים. נתפס כאשר נהג במשאית צבאית שהוליכה לא״י תחמושת שנגנבה מהצבא הבריטי. הוא נחקר ועונה, גורש מהצבא הבריטי ונכלא בלטרון (ר' סת"ה ג-1, עמ׳ 275-274).

[28] רפאל - ראובן שילוח. שילוח בפריס לעבוד שם לימין ב״ג, ולא הועבר ללונדון כפי שהציע וציפה מ״ש. ב-8/1946/2 השיב ז״ש: ״רפאל מתאונן על תפקידו הקבוע [שנתן לו ב״ג] והוא היות יואב בן צרויה. מאוד מתקומם אבל גזירה היא. מסופקני אם שדר ב״ק יועיל, אבל הועבר״. ב-29/7/1946 כתב מ״ש לרעייתו: ״אני מלא חימה על ב״ג המחזיק את ר[אובן] בפריס!״ (ר׳ שרת/מאסר, עמ' 120), ולמחרת כתב לה: ״תכתוב נא בטי [שילוח] לראו', שאני בכל תוקף בעד חזירתו ללונדון״ (שם, עמ' 122).