57. אל: זאב שרף, ירושלים - 28/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  57. אל: זאב שרף, ירושלים - 28/7/1946
כותרת משנה  איילון

57

אל: זאב שרף, ירושלים

א-ן 28/7/1946

לדתן שלום,

 

1. אמור את האמת: אני מעייף אותך כהוגן.[1] מה לעשות, עלינו להחזיק מעמד. לפי אומדנתי, עוד כחודשיים. לפי היגיון ההשתלשלות יוכרע אז אם לדרור או לגלות. בין כך ובין כך יֵקַל.

2. דו״ח עטרה - מלאכת מחשבת. היריעה עצמה פאר והדר! האם ישר מפי היבוסי או מכלי שני?[2] והאומנם עוד לפני אינשאץ[3] נאמר להם שיש לאל ידם להבאישנו? כי אז יש בזה סיוע לקביעת מועד ההתגלות![4]

3. בזה מסקנותינו.[5] אנא, עַכֵּל לעצמך. אגב, לא קיבלתי תגובתך-אתה לשדר,[6] אשר סעיף 9, מ״שיקולו״ ואילך, הוא המשכו ופיתוחו. האומנם אין דעה, או יש חשש להביע דעה נוגדת? לא כשורה![7]

4. איני שקט למשפט בית אחי.[8] אָשֵר[9] לא יצלח לגולל הרקע. דרכו בפרקליטות. עמיתי פוסל את אלי ואת גוי[10] אולי יצחק (רע צפורה)?[11] אומנם יבש, אך בעל שורש בעניין ומכובד מאשר. לא נינקה אם לא נפרוש יריעה רחבה, שעמודיה:

א) היסטורית, אנו האחראים לבטיחות עצמנו; על מי נטיל את יהָבנו?

ב) בטיחות בכל רוחב התפיסה; [אנו] שיה בין זאבים;

ג) צאו וראו מה בַּשכנות, במו ידיכם [חימשתם אותן] וכו'; כל אלה בכוח נגדנו;

ד) מי ינחש גלגולים ותהפוכות; שינויי תוכניות מדעת - כלום לנו שליטה עליכם? ותמורות פתע בלתי צפויות גם לכם.

ה) בממדים אלה מעט מזעיר, בכמות כבאיכות.[12]

5. רצויה סקירה על הלך הרוח בשבטים: שלנו, ב', שֶמֶר, כלל, עלייה, איחוד.[13] שמא תַטיל על מישהו?

6. מה בפי משה הקָט? היש ניעַ? זה עידָן הושלך הס![14]

7. שאל את ז'[15] אם יש הוראה לא להזכיר בתשדיר את הבית, לרגל לוויות ובכלל, ולנַשׂא את המרקחת?[16]

8. התשובות:

א) תקופות לא אזכור, יש לעיין בדרכיה; גרוב', סטראט', קַמְב'.[17]

ב-ג) החומר בכיס או במגרה במלון; ימים או שבועות; לבסוף בֵּעוּר;

ד) לא במשרד;

ה) לא אבד;

ו) עברית; בכינויים; עכ״פ לא אזכור שנתקבלו שמות;

ז) מהראשון, של עידו, נתקבל רק בְּדָל, דווקא זה שנזכר בו גמז; עיקרו לא נתפס לאוזן ושזפתיו לראשונה בלבן; רוב האחרים זכורים.[18]

ח), איני מעלה על הדעת דלף אצל בל.

ט) עוד איך אזכור! מפי, בקמב', לאוזן הגיס בלוטציה;[19] אח״כ שמעתי שחורתים [מצותתים] לזיכרון...

9. כל כמה שקשה, בשבתך לכתוב יהא תמיד פתקי האחרון לפניך וענית לפיו. זה להמחשת הקשר ולרגעון העצבים. גרש דיכאון! יתדותינו איתנות וזה העיקר.

ישן

 

הערות:


[1] תשובת ז״ש ב-2/8/1946: ״לא מתעייף ואין דאגה כנאמר, יששכר וכו'״ (״יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתיים [---] ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד״ (בראשית מ״ט 15-14).

[2] מדובר כנראה בדוח ששון על שיחה נוספת עם קונסול עיראק בי-ם (ר' מס' 38 הע' 27), שז״ש צירף למכתבו אל מ״ש 28/7/1946 (הדוח לא אותר).

[3] אינשאץ - ארמון המלך פארוק בקהיר. בסוף מאי 1946 נערך שם, בעקבות פרסום דוח וא״א, כינוס מלכי ארצות ערב ונשיאיהן לשם ביטוי דאגתם לגורל ערביי א״י. להחלטות כינוס אינשאץ ר׳ שגב, עמ' 39-38.

[4] הכוונה, כנראה, לידיעה שהובאה בדוח ששון הנ״ל כי הבריטים מסרו לערבים, עוד לפני כינוס אינשאץ, שמצוי בידיהם מידע שבאמצעותו ניתן להכפיש את הסוה״י וההנהגה הציונית. אם אומנם כך הדבר, סבור מ״ש, הרי ניתן גם לקבוע את הזמן שבו נתגלו לבריטים המסמכים המרשיעים, שאת חלקם פרסמו בסה״ל 1946. ז״ש השיב 2/8/1946: ״נדמה כי מועד ההתגלות נמסר כבר בערך בזמן שבו יצא אבויריב בפעם הראשונה אל דרכו שהוליכה אותו כל השנים, בפרוש אז״, כלומר שהבריטים פיענחו את מברקי הסוה״י כבר מאז 1940, כאשר בן-אהרון התגייס לצבא הבריטי ובמהלך שירותו היה שנים אחדות בשבי הגרמני.

[5] מס' 58.

[6] מס' 45 סעיף 3. במס' 58 סעיף 9, הרחיב מ״ש את שכתב באותו מכתב אל ב״ג ואביגור (באמצעות ג״מ), שם הסביר את התנגדותו להמשכת המאבק המזוין, בעומדו על הסכנות שבהמשכתו לשם סיכול תמ״ג.

[7] התרעומת על ז״ש מתייחסת, כנראה, גם לנאמר במס' 55 סעיף 2.

[8] משפטם של המזכיר והמוכתר של יגור, שהואשמו ע״י הבריטים באחריות לאחזקת מצבורי הנשק שנתגלו שם ב״השבת השחורה״.

[9] עו״ד אשר לויצקי.

[10] עמיתי - דב יוסף - פוסל את עורכי הדין מרדכי עליאש ודוד גויטיין.

[11] עו״ד יצחק אולשן (אולשנסקי), בוגר מחזור ג' הגימנסיה הרצליה, מחזורה של צפורה שרת.

[12] דעת מ״ש היא כי במשפט נאשמי יגור אין להצטמצם בשאלת אחריותם המשפטית, אלא לפרוס בו את מלוא היריעה של סוגיית נשק המגן של היישוב על כל היבטיה: ההיסטוריים, הביטחוניים, הפוליטיים והאזוריים ולהדגיש בהקשרים אלה את מיעוטו ודלותו של נשק זה אל מול ההתפתחויות האפשריות. בנסיבות אלה הגיוני שהיישוב יחזיק בידו כמות נשק נאותה. ר׳ בסוגיה זה מס׳ 16, ״דבר הסבר לנושא יגור״.

[13] מ״ש מבקש סקירה על הנעשה במפלגות: מפא״י, סיעה ב' - ״התנועה לאחדות העבודה״, ״השומר הצעיר״, ״הציונים הכלליים״, ״עלייה חדשה״ ו״איחוד״ (הקבוצה של מגנס).

[14] בקשת מידע על מצב ההעפלה מפי משה כרמיל (צ'רבינסקי), מנהל משרד המוסד לעלייה ב' בתל-אביב, שהיה קטן קומה.

[15] ככל הנראה זאב שפר, מ״מ רמ״א ה״הגנה״.

[16] אפשר שיש כאן תרעומת על שידורי ״קול ישראל״, תחנת השידור של ה״הגנה״, אשר לדעת מ״ש, מיעטו להזכיר את פעולותיהם של אנשי הסוה״י ואת השתתפותם בלוויות הרוגי מלון ״המלך דוד״, והרחיבו באזכור ראש עיריית ת״א רוקח וחלקו באלה.

[17] תשובות לתשע שאלות, שהופנו אל מ״ש לקראת נסיעת גדעון רפאל ללונדון (ר' מס' 51 הע' 11). עפ״י מכתב ז״ש אל מ״ש 28/7/1946, השאלות פורטו בגיליון נפרד שצורף, אך לא אותר; אי-לכך אין להבין את התשובות. נראה שכל השאלות נדרשו לבחינת דרך נפילת המברקים, שפורסמו בסה״ל 1946. מ״ש מאזכר שמות שלושה מלונות בלונדון, שבהם התאכסן (״גרובנור״, ״סטרטפורד״, ״קמברלנד״).

[18] כאן התייחסות למברקים שהתפרסמו בסה״ל 1946. לפי הזכור למ״ש, מן המברק הראשון ששלח סנה (עידו) ללונדון ב-23//9/1945, שפורסם, התקבל רק חלק, בו הוזכר ז״ש (גמז) ואילו את עיקרו של המברק ראה לראשונה בסה״ל 1946; את רוב המברקים האחרים שהובאו שם זכר.

[19] מ״ש מתייחס כאן לשיחת טלפון שלו מלונדון לאביגור בפריס, שככל הנראה צותתה ע״י הבריטים.

 

העתקת קישור