מכתב 121 - פואה אהובה - 14.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 121 - פואה אהובה - 14.9.1946
כותרת משנה  מוצ"ש

 

                                                                                                                                   מוצ"ש,  14.9.1946

פואה אהובה,

 

הייתה שבת כבדה במקצת - לאו-דווקא משום שזוהי השבת השתים-עשרה, אם חשבוני אינו מטעני, אלא הרגשתי לֵאת רבה בכל אברַי ורצון לישון, וכמובן לא הצלחתי להירדם. קראתי כל היום ואף הספר - של מַמְפורד[1] - היה כבד.

לפי הרדיו נמשכת והולכת מלחמת העצבים בלונדון: רויטר מודיע כי "הארגונים היהודים" שם (לדעתי - קרי אגודת ישראל ואנגלו-ג'ואיש אסוסיאיישן) עודם מקווים כי היהודים ייכנסו לוועידה.

נשארה בת-טעם גרועה בפי מעניין המברק לרב הראשי. את מילֵאת את שליחותך בזריזות למופת והרב ג' ניסח את המברק לגמרי כהלכה, אבל מסופקני אם זה לכבוד לנו, שרבנים יהיו משתדלים למעננו. אני מצטער קצת שוויתרתי במקרה זה ללחצו של ברני, ויש טעם לדבר. הוא בא אלי בשתי הצעות: אחת שנדרוש מנחום כי ילך אל ב'[2] לבקש על שיחרורנו, סתם ככה, ואחת שנפנה אל הרב. אשר לראשונה, אמר בעצמו כי מוטב להמתין עד תחילת השבוע הבא, שמא יתחדש משהו, על-מנת שאם לא יתחדש דבר - נפעיל את נ"ג. דעתי הייתה מייד שזוהי הצעת-איוולת, אך כיוון שעוד לא הגענו להחליט, שמרתי תגובתי השלילית לעת-מצוא. בינתיים, היות וידעתי כי לגבי הצעה זו אכזבה נגד פניו, נעניתי לו בהצעה השנייה, שלא לייאשו לגמרי, ועכשיו אני מצטער.

אגב, אבקשך לומר לרב ג' שאם יש לו מה למסור - בין בע"פ ובין בכתב - הכוונה לדברים של תוכן ולא להודעה שיבוא אלינו ביום זה וזה - יעשה זאת באמצעותך או באמצעות אריה א', ולא באמצעות א-י. אין בזה שום הטלת דופי בא-י, אלא שמירה על סדר נכון.

אני מצפה למכתב רחב וחם מחר ובינתיים דללו מעיינותי.

שלום, שלום, שלום -

ותמיד נשיקות,

 

מ.


[1] לואיס ממפורד (Mumford). הוגה דעות וסופר אמריקני. נראה שמדובר  בספרו ,of Cities Culture The, שיצא לאור בלונדון ב-1938.

[2] החוץ הבריטי ארנסט בווין.

 

העתקת קישור