מזהה |
2822 |
שם הספר |
ירחים בעמק איילון |
שם הפרק |
46. אל: משה סנה, במסתור - 23/7/1946 |
כותרת משנה |
העתק במכונת כתיבה |
46
אל: משה
סנה, [1] במסתור
23/7/1946
(העתק במכונת
כתיבה)
היה בדעתי ממילא לכתוב הערב ולבקשך להודיעני על כל הידוע לך [על
פיצוץ ״המלך דוד״]. אבל היום הגיענו דֵעַ (לא
ממקורותי),[2] שהכל[3] היה נהיר
לבוער זה שבועיים. כאילו היה רעיון שהמפעל ישמיע דברו[4] ולא נתבצע,
משום הנהירוּת המוקדמת לבוער הסותמת עכשיו פה.[5] עתה חייב
אני לשאלך: האומנם? אני מניח, שגונב או אף נמסר שיש כוננות ״עם או בלי״,[6] אך קשה לי
להעלות על הדעת שהמבצע המסוים, על מקומו ועל שעתו, היו נהירים. אנא ענני.[7]
כן היה בדעתי לומר, כי אני
בטוח שהשופר השמיע תקיעה, לא רק לניעור אלא להרשעה.[8] זוהי דעתי
המוחלטת אך כעת ייתכן שביצועה נמנע בתוך הסבך ללא מוצא.
במחשבות היום הגעתי למסקנה,
שיש לאכסן את הראשַיים (הרָץ והלָן).[9] בלי משים
נמצאתי עולה עכשיו על הדרך שדגלו בה אנשי שליש השבט כאשר אנו אמרנו: לבער ואפילו
בעזרת השטן, והם: לבער אך ורק בידינו.[10] תגובתך.
הסיפור על התעמרות היישוב בפתקך ממוצ״ש היה חדש.[11] בנתי לרוחך.
אף על חברי הקשישים עשה הסיפור רושם. לעומת זאת, דֵעַ היום, שהגיע לאביטייס
ראשונה, הֶאֱרִיס [הרעיל] מחדש ויצר חנק גם סביבי. אני מאמין שבשום פנים לא היית[12] נותן יד לזֶוַע.
חזקני-נא.
אם תצליח להרחיק[13] - אוּדַע נא
מייד.
ברכותי.
ברגע זה נכנס אביטייס לתקן מה שמסר: היה נהיר לך ושבועיים הצלחת
להניא,[14] אלא אם
עכשיו אין להרים קול, משמע שבסופו של עניין לא השמעת ערר.[15]
מה תאמר לפרסום גוסטב?[16]
|
|
|