41

אל: זאב שפר,[1] תל-אביב

א-ן, מוצ"ש 20/7/1946

 תשובה למכתב שקיבלתי והודעה לגופו של עניין.

הערות עובדתיות:

1. לא נכון כי רק כ-600 איש כבר מסרו תשובות על כל15  השאלות.[2] מספרם של אלה הוא כ-1,000: 600 במרחקים,[3] 370 כאן ועוד כמה בחורות.

2. לא נכון, עד כמה שידוע כאן, כי ההיענות לכל 15 השאלות במרחקים באה משום שההוראה[4] לא נמסרה כמו שהיא; ההוראה נמסרה, אך דעת ראשי האנשים במקום הייתה פה אחד שיש לענות על הכל; לאחר היסוס רב, אם מותר לעבור על ההוראה, אך מתוך הכרה מוחלטת שהעניין נהיר להם יותר, החליטו מה שהחליטו.

3. לא נכון, לפי עדותם של אנשים כאן, שהינם בתוך תוכי העניין (אבו יריב ואחרים), שכתוצאה מחזרה גנרלית ״התברר שאין כל אפשרות לענות על כל 15 השאלות בתשובות בדויות, כי האנשים מתבלבלים״ וכו'. כאן סודר הדבר ועבר בהצלחה גמורה, לא רק בחזרה אלא בהצגה עצמה, ללא כל קושי. אכן מספרם של אלה שענו כאן בדויות, מועט.

בירור:

1. כינסתי התייעצות של 8: 1. הח״מ, 2. אביטייס, 3. ב״פ, 4. דוֹד אסתר [מרדכי שטנר], 5. בעל הברכה, 6. אבויריב, 7. דוד בן-משה [דוד כפרי], 8. ש״ל [שלום לוין]. קראתי המכתב [של עדה גולומב]. היה דיון מפורט.

2. לדעת הכל אין נפקא מינא בין תשובה על 5 לבין תשובה על 15, לא מפאת ההכנה ועכ״פ לא מפאת התוצאות. בסירוב לענות על כל השאלות יש רק מתן קלף בידי הרשות נגדנו, להצדקת הארכת המעצר כנגד לחץ הציבור וביקורת בחו״ל.

3. ישנן שתי אפשרויות לגבי העמדה העקרונית והכל תלוי באיזו מהשתיים אנו בוחרים ראשונה: אנו במלחמה. העצורים שבויים. כשבויי מלחמה עליהם לקבל דין מעצר ממושך ולא לדרוש שחרור. הוא הדבר לגבי הציבור. אין דורשים מהאויב שחרור שבויים כשהמלחמה נמשכת; שנייה: אין אנו נוהגים כבמלחמה ממש ואנו דורשים שחרור - בלחץ ציבורי, בהתקפה מדינית בחו״ל, בשביתות רעב וכו׳; כי אז עלינו להסיק מסקנות. אם בפנים[5] נוקטים הזדהות, אזי גם על החוץ לסייע לזיהוי. כפי שהבינותי את תוצאות ההתייעצות, איש אינו מציע לנקוט בדרך הראשונה והרוב נוקט בהחלט את הדרך השנייה.

4. למעשה, חמשת החברים 1, 2, 6, 7, 8 מחייבים משלחות זיהוי מהמשקים, בתנאים שיצוינו להלן. התשובה המוצעת במכתב [של עדה גולומב]: ״זהו בעצמכם את האנשים, אנחנו האחראים לא נצביע וכו׳״ אינה מתקבלת על דעתם. תשובה כזו פירושה החלשת הלחץ לשחרור, סיוע לרָשות להאריך. עניין העולים בלי רשות [המעפילים] אינו שייך לכאן כלל ועיקר, כי אין זה צריך להיות כלול כלל בזיהוי ע״י משלחת המשק, שהוא זיהוי ותו לא.

5. הטענה ״אם שליחי המשקים יזהו בתור חברי משקיהם גם את אנשי החטיבה [פלמ״ח] בשמותיהם הבדויים, הרי יש אפשרות לשלטונות לסתור את הדבר ולגלות את התרמית״, אינה מתקבלת על הדעת. מה מזה? מה אנו מפסידים לעומת המצב הקיים? הלא גם עכשיו זוהי הטענה, שלא כל השמות שמסרנו נכונים ולכן הפסיקו הזיהוי. אדרבא, לאחר שהאיש הזדהה באותו שם ואין מאמינים לו ובא נציג המשק ומאשר את השם, יש בזה משום חיזוק, ועכ״פ כוחנו יותר יפה לטעון שגם לאחר שעשינו הכל להזדהות ולזָהות עדיין מחזיקים באנשים על לא דבר.

6. אגב, מבחינה זו שוב אין כל הבדל בין 5 ל-15, כי אם החשש הוא לכרטיסי הקמח והסוכר,[6] איזו רפואה למכה יש במתן תשובה על 5 שאלות בלבד? הלא היא תכלול את העיקר: השם!

7. מנוי וגמור, בפנים כבחוץ, לעשות הכל למען הנוער,[7] אבל הטענה היא שלא 15 התשובות ולא משלחות המשקים אינן מפריעות לכך, אם רק תהא הקפדה על טיפול בעניינים אלה בחוץ, ועל זה להלן. לעומת זה, לא ברור בפנים אם ברור כראוי בחוץ באיזו מידה גוברות בפנים המתיחות והעצבנות לצאת, בעיקר מהחרדה לגורל המשקים, אבל גם מתוך הסבל האישי.

8. המטפלים בעניינים לפרטיהם (ש״ל ודוד בן-משה, בעל זינה)[8] מתאוננים מרה על חוסר טיפול מספיק בחוץ בעניינים הטעונים הסדר. הם יושבים שבעה נקיים על כל תג, מריצים הוראות מפורטות לגבי סידורים במשקים ובמשפחות, לגבי סוג מסוים בלשכת העלייה של ההסת׳, מצפים לאישורים ואָין. תשובת הכרמלי[9] היא שהוא שקוע ראשו ורובו בגיוס אמצעים. תבוא עליו ברכה, אבל אֵי מרַכז לעניינים האלה, מאוד טרדניים אך חיוניים בתכלית ואפשריים לחלוטין? הכרחי מינוי מיוחד ומייד. זה תנאי.

9. הערה צדדית במקצת: הפרט החיוני החדש שהיה במכתב בשביל הח״מ הוא דבר נפילת ידיעות בידיהם על השתתפות,[10] עם החשש הנובע מזה לתוצאות חמורות ביותר. אבל סכנה זו אינה רְאָיָה לסתור לא את התשובה ל-15 ולא את משלחות הזיהוי, כל עוד אין חשש להסגרת השם. אלא מה? לא יאמינו? אפשרות זו קיימת ועומדת והיא חלה על כל טכסיס שננקוט בו, כמבואר לעיל. בכלל, יש לדעת כי ההבדל בין שני הסוגים בולט לעין, כי האנשים עצמם מודיעים - אלה אומרים שהם חברי המשק ואלה שהם אך בהכשרה וכיוב'. יש להיות מוכנים לכך, ששחרור הראשונים יהא יותר מזורז משל האחרונים. מה יהיה כשתתחיל חקירה - שאלה אחרת. נטכס עצה. לעת עתה אין חקירה. הנותן תשובה ל-15 שאלות אינו נחקר. הוא עונה לשאלות זיהוי. שוב אין הבדל בין 5 ל-15.

מסקנות:

לדעת הרוב (בישיבה לא הביע הח״מ דעתו) על המשקים להיענות [לדרישה להשיב על 15 שאלות], בתנאים מסוימים, ואין לגזור על אי מתן תשובה לכל השאלות, אלא יש לדאוג לסידורים המאפשרים ביתר ביטחון לענות (סעיף 8).

ואלה הם התנאים:

א) משלחת כל משק (אם 3 או 4) פועלת כגוף אחד, ובשום אופן אין להפריד בין חבריה בשעת הזיהוי;

ב) משלחת המשק קובעת רק דבר אחד: שם האיש, ואין להציג לה שום שאלות אחרות (על מוצאו, מצבו המשפחתי בחוץ, מתי עלה וכו');

ג) מייד לאחר הזיהוי על ידיה מתחיל השחרור של אנשי המשק, ואלה שהרשות מחליטה לע״ע לא לשחררם מקבלים מייד אפשרות של הגנה משפטית. אם יש הבטחה למלא אחר התנאים האלה - שולח המשק את שליחיו לזיהוי. אם אין הבטחה - אין הוא שולח (ואז קלף בידינו ולא בידיהם).

אבקש לנהוג לפי מסקנות אלו - למניעת מבוכה והבדלי נוהג ולהחשת השחרור.

בק

הערות: