40
אל: זאב
שרף, ירושלים
מוצ"ש, 20/7/1946
דתן
יקירי,
1. אשר יגורתי בא: הגעתי עד משבר בפיענוח צפונותיך, נבצר מֶני בִּין
בכתוב ״חבריו של בעל כוכביא, הוא רפי בעל ספר הגיאוגרפיה״. נשגבה לא אוכל לה! ודאי
לא משום עומק המושג אלא מקוצר המַשיג. אם יש לאֵל ידך פרש.[1]
2. יש להשיב מייד דבר להודעת הערב, שבאה להרגיע ע״י הבטחת פטר השחרור
(מכוון ודאי לתאריך 25/7).[2] יעשה זאת
הועה״ל: הנה, תחת לחץ הצום והשבתון הודיע הנציב שהממשלה מזרזת השחרור, והנה האמת:
כעבור שלושה שבועות למעצר מכריזים כי רק בעוד שבוע יוחל בשחרור המזוהים ולע״ע רק
נשים, חיילים [משוחררים] וילדים. מדוע החזיקו ג' שבועות? מדוע עוד שבוע? כמה
יימשך? לתת שוב מניין האנשים והמשקים, עולים חדשים, חיילים, ילדים וכו'.[3]
3. תן פרסום:
א) חבר יגור, חייל משוחרר, אך זה חזר, כשבאו [הבריטים] למשק וביקשו תורגמן
נענה כי יודע אנגלית: עכשיו יצא דינו, יחד עם רופא יגור [4](פְלילָה - case - מפורסמת!), למעצר ג' חודשים. כל עוונו שהתנדב לתרגם! ב)
כשבאו לחפש ביתו של רמז בשכ' פועלים א' [בת״א] נכנסו בטעות אל הבית הסמוך. שאלו:
זהו מספר כך וכך, בית רמז? אמר להם בחור: לא,
מס' כך וכך הוא הסמוך, כאן כך וכך. אמרו לו: ניחא, אבל בוא גם אתה איתנו. בחור זה
עודנו בלטרון! ג) לפני זמן-מה נאסר חייל שנשתחרר, לוי שמו, שביקשוהו מכבר.
כתוצאה מזה שוחררו מלטרון ארבעה ״לויים״. אסרום והחזיקו בהם רק משום ששמם לוי![5]
4. אם יש
דרך, כתוב אתה לעמי הערה לאיגרותיו: מדוע לא הקימונו [הנהלה] זמנית.[6] כי אילו
באנו להקים, לא היה יוצא לפי התרופה ששלח מל-ן,[7] אלא לפחות
בחלק הגון לפי עצת רחובות,[8] וכל מיני
יצרים היו משתלהבים, כשהממשלה לוטשת עין ומלַבָּה.
5. הביררת עם עידו עניין הוראתי למינוי כפול ומה המצב? אני חרד לנוקשות[9] שאין עמה
משקל.[10]
6. יש לשאול
את עמי מברקית אם לדבר עם אבויריב על שליחות לארה״ב. אם יענה שלילית לשאול את טדי
אם הוא רואה לו היום כר באנג'[ליה].[11] לדעתי כן.
7. מה עושה
בימים אלה ה״ס. האם הוא מתערב והאם לטובה?[12]
8. מסור
לאבודן שאם יוסיף להיפגש יעיר כי bail אינו בא
בחשבון ויוציא מראשו. בא בחשבון [שחרור] אך ורק ללא תנאי. שכחתי לציין זאת בתגובתי
הראשונה.[13]
9. הברק לבל
להציג שאלה על דר [דוד רמז] (מנהיג ותיק של תנה״פ, לשעבר מז' כללי של ההסת', כיום
יו״ר הוהע״ל, על מה נאסר ועל מה מוחזק). לחוד שאלה על דה״כ [דוד הכהן] (יוצר מפעל
סוצ'[יאליסטי] כביר [״סולל בונה״], שירותים כבירים למאמץ [המלחמה]: בארץ, בסוריה,
בעיראק, בבחריין, בקפריסין; אבדאן). לגבי דר יש חורבן חדש: ב״ג בנאומו בפריס לא פקָדוֹ![14]
10. לא מסרתי
לאיש עניין הרכוש שנשאר כי דיִי בריטונים הנמשכים והולכים.[15]
11. תעיר
ל״דבר״, כי לא הייתה לקיש יד בהקמת [16]738 (או האומנם טעות בידי? שאל את מ״י).[17] כשם שאין לקפח מנוח
בזכויותיו, כך אין לזָכותו שלא כדין.
12. שאל את וולטר [איתן] אם ידועה לו הוצאת ספרים Staples (קיבלה את ספרו של ב״א).[18] שוּ דִינְהָא? [מה דינה? (נכתב בערבית)].
13. תודתי
למ״י על שטרח נסע, ביקר ורשם. מעריך את המבצע.[19]
קיבלתי איגרת מאחותי,
שהאירה עיני ביחס לפרשת ההוראות (5 [תשובות לשאלות] ולא 15; נגד
משלחות [זיהוי מהמשקים]), היינו לגבי המושגים השוררים והמבוכה הנוצרת.[20]
עניתי ארוכות.[21]
מסקנת התייעצות כאן רוב של 5 נגד 3 לעמדתי. אתי אבויריב, דר, חתנה של איטה שחורת
השיער ושלומֵנו.[22] במיעוט: צפוני, בעל הברכה, מרדכי [שטנר] - מנסים לאחוז בשני ראשי
החבל.[23] שלחתי ישר לת״א, לאחותי בשביל פרץ.[24] אך אם יבוא הדואר לי-ם תחילה, יימסר לך ואתה תפתחנו ותעביר.
ישן
[18] מדובר באוטוביוגרפיה של יצחק בן-אהרון 1947,Listen Gentile! - The Story of a Life, Staples, London.
[19] מבצע זה של משה יובל
לא נתחוור.
[20] מכתב עדה גולומב לא אותר. הייתה בו כנראה התייחסות להוראות של ה״הגנה״
והפלמ״ח בנוגע להזדהות העצורים במחנות לפי סדרת שאלות שהציגו השלטונות (ר' בעניין זה מס' 41).
[21] תגובת מ״ש, כנראה במכתב אל שפר (מס' 41) לדברים שהעלתה אחותו.
[22] חתנה של איטה שחורת השיער
- דוד כפרי, חבר נען, מראשוני הפלמ״ח. שלומנו - שלום לוין, מפקד אסירי ה״הגנה״ במחנה לטרון.
[23] כלומר, מצד אחד לראות בעצורים שבויי
מלחמה, שאינם זכאים לדרוש שחרור, ומצד שני לדרוש את שחרורם כאילו אינם שבויי מלחמה
(ר' מס' 41 סעיף 3 בקטע ״בירור״).
[24] פרץ - זאב שפר. מדובר כנראה במס' 41.