מזהה |
2810 |
שם הספר |
ירחים בעמק איילון |
שם הפרק |
34. אל: הרב יהודה-לייב פישמן-מימון, ירושלים - 15/7/1946 |
כותרת משנה |
ט"ז תמוז תש"ו |
34
אל: הרב
יהודה-לייב פישמן-מימון, ירושלים
ט"ז תמוז
תש"ו 15/7/1946
לחברנו היקר, אשר כה שמחנו הפעם להיפרד ממנו,[1]
שלום. שובך לברכה לצל
קורתך, לחיק משפחתך ולכיסאך בבנייננו [בניין הסוה״י]. אנו מניחים בבטחה כי זכורות
לך המסקנות אשר הגענו אליהן כאן במשותף. משום ביטחוננו בכך, פליאה בעינינו מה
שהודיעונו היום, כי ״הוחלט לדרוש את דחיית הישיבה עד סוף החודש״.[2] לפי המדובר
בינינו - ועל כך נמסרה מודעה בכתב לפני כמה ימים[3] - אם
נתעוררה הצעה על דחיית הישיבה, מן הדין היה להביאה לידיעתנו ולידיעת החבר הפָּרוּש
[משה סנה המסתתר] ורק לאחר צירוף כל הדעות אפשר היה להגיע לידי החלטה.
לגופו של עניין, הרי אני
וחברִי למחלקה [המדינית, דב יוסף] מתנגדים לדחייה ומחייבים את כינוס הישיבה
במהירות האפשרית ביותר. אנו רואים סכנה בחוסר הכרעות מוסמכות לעת כזאת. גם כלפי
חוץ שרשרת הדחיות מעידה על מבוכה ואוזלת יד. אשר לשותפך לדירה, הרי כידוע לך הוא
חולק על עצם כינוס הישיבה, שאינו רואה בה טעם וברכה,[4] אבל - אם
משום התקווה להתרת חרצובותינו בקרוב - אין הוא מסכים שיש איזה יסוד שהוא לדחיית
הישיבה. נבקשך לדאוג שדעותינו תימסרנה לד״ר ו'[ייצמן] ולחברינו בחו״ל. עוד יותר
תמהנו שההחלטה לדחות לעשרה ימים[5] נתקבלה מבלי
להימלך בנו ובוודאי גם בפָּרוּש. את הנעשה אין להשיב ורצוננו רק שתדעו כי שלושתנו
רואים כמשגה רציני שלא הוחלט, אפילו על איזו התחלה פורתא [של אי״ש], אשר כשלעצמה
לא יכלה להוציא איש מן הכלים, אבל הייתה משמשת אזהרה יותר ממשית מדיבורים בלבד.
אנו מבקשים בכל הרצינות ממך
ומיתר החברים שבבניין - אני מבקש זאת גם בשם הפרוש - לקיים התייעצויות במסגרת הגוף
כולו ולהבטיח אפשרות של הכרעות מוסמכות, עד כמה שהדבר נוגע לנמצאים בארץ. ודאי
שהדברים אמורים כל עוד יש לאֵל ידנו להתקשר ולהחליף דברים בלי דיחוי רב. לעת עתה
אפשרות זו נתונה יום יום. אנו מוכרחים לקבוע מסמרות בעניין זה. מה גם שהתקווה,
הקלוטה מן האוויר, לישועה קרובה נשארה מָעַל.[6] שלום לכם.
חיזקו ואימצו!
בק
|
|
|