33. אל: זאב שרף, ירושלים - 14/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  33. אל: זאב שרף, ירושלים - 14/7/1946
כותרת משנה  בערב

33

אל: זאב שרף,[1] ירושלים

א-ן 14/7/1946 בערב

דואר היום[2] הקדיר לא במעט את החזָוּת:

א. נסתבר, כי גם אם הבירה הסמיכה להתיר, הרי רוֹדֵינו משחרים למחיר ופניהם למיקוח.[3] זהו פשר ההזמנה ובלבי חששות כבדים לתוצאות, מצד עמדת שליחנו.[4] עכ״פ טוב שנתקבלו כאן היום כל כרכי בן יהודה.[5]

ב. לאחר כל הגלגולים אין בי תקווה רבה לביצוע ממשי של אי״ש.

ג. קוצר רוחו וחוֹד עמדתו של הבוער דוחקים קץ הפילוג.[6]

ד. במשנתה הברורה של עטרה נראית לי גרסת ידידיהם על קו האשהיה העקשנית מהגרסה ההפוכה,[7] גם אם האחרונה נתמכת ע״י הרד״ק.[8]

 

במצב זה מרגיזים שבעתים:

1. ״כמעט מייד״.[9]

2. אי כינוס אסיפות וחוסר כל נכונות לכנסן.

3. ״ריצת רגליים להרע״ בכתב ובגוף.[10]

פרסומת בשׂורות השווא, היעדר אסיפות, חבלי א״יש - כולם אחוזים זה בזה. אם שוקדים לפטם את הציבור בוקר בוקר בהבטחות, שנציגיו ישוחררו בו ביום ולכל המאוחר מחר, קשה לקרוא לאותו ציבור להפגין את זעמו על מעצרם. ואם אין ביטוי פומבי לזעם הציבור, אזי כל התכונה לאי״ש מתנהלת כאילו בחלל ריק וחסרה משען של ממש כנגד המהססים והמסרבים.

 

אני מבקש בפעם n:

1. הוראה נמרצת לעיתונות - יש לכנס לשם כך עוד מחר את ועדת המצב שלהם[11] - להימנע מכל פרסום של ניחושים, סברות והתנבאויות לגבי שחרורנו, אפילו הם ניתנים בגושפנקה של רויטר.[12] ינהגו קצת כבוד כלפי עצמם וכלפי הציבור שהם משרתים ואַל ישמשו כלי שרת לארגעת שווא, לאשליה ולאטעיה.

2. תחת בשורות ההבל, יתנו יום יום סרט או כתובת: נציגינו עודם בכלא. אלפיים מטובי בנינו-בונינו עודם במאסר, וכיו״ב.

3. תינתן נא לי תשובה אם נעשתה בזה פעולה עד כה ומדוע לא נשאה פרי, ואם נעשתה סוף סוף עכשיו.

4. תינתן נא לי תשובה אם היה דיון על כינוס אסיפות עם, ומה היו תוצאותיו.

5. אם מאיזו סיבה שהיא אין כל אפשרות לכנס אסיפות מטעם המוסדות, מדוע לא תעשה זאת המפלגה [מפא״י], בשמה המפורש או בהיעלם, לפי הנסיבות? אבקש תשובה.

6. הקו לגבי שחרורנו צריך להיות כפי שכתבתי לויטל:[13] שום שתדלנות, שום מו״מ - או ישחררו או לא ישחררו; אם לא - נסיק מסקנותינו, אך לא נפנה אליהם.

7. הרעשת עולמות לגבי החזקת אלפיים אנשי משקים כלואים ואטיות השחרור.

 

*

יש להכניס למחזור ההסברה פירוש ברור להתאפקות היישוב מלהגיב נמרצות על המהלומה [״השבת השחורה״]: בעת ובעונה אחת אתה החלו מגיעות ידיעות כי עניין המאה [אלף] כמעט מנוי וגמור, כי יש לחכות בביטחה להחלטה ולפעולה מהירה; הציבור אמר לעצמו הצלת אחינו קודמת לכל, ניאָזר בקורטוב אחרון של סבלנות עד להכרעה, אם יתנו את המאה ממילא ישחררו את מנהיגינו, אם לא יתנו - וידענו כי כלו כל הקיצין.

בפי ד״ר קובלנה קשה על טשטוש דבר מעצרו כיו״ר הועה״ל או העלמתו הגמורה. בp.p.-, בדו״ח הראשון, נשמט שמו בטעות,[14] אך הטעות לא תוקנה. מאז ואילך שונים וחוזרים העיתונים: חברי הנהלת הסוכנות, חברי הנהלת הסוכ', ואילו לו ולמוסדו אין זכר. יש להעיר אוזניים על כך.

אני מניח כי פתק זהבה מאוחר מפתק הבוער, ז״א שלא נטש, ואין השאלה שהציג לפני (מי מהשניים)[15] דוחקת. אם הנחתי מוטעית הודיעני נא מייד.

בדואר היום שוב כמה פתקים ללא תאריך. כתבניתו של אבודן אינה מקפידה די על הכתיב. מקום אחד נאמר ״עבודה״ וצ״ל "אבודן" - כנראה טעות שֶמע. מה אמר הנָבחן, לפי רד״ק[16] (שאל את אבודן והודיעני).

הַזהר בשמי את אבודן מקלות אמונה![17] תודתי לו על איגרותיו. אנא, ימשיך.

היום הודיעונו כי מחר תבוא הנה ועדת סי״ד[18] להתחיל בחקירה. אין הדבר, כמובן, חל עלינו.

שלומות,

בק

 

אשר ליעקב השקמוני [יעקב סלומון]: נמסר לי בע״פ ע״י ה״ס [הַרי סאקר], ובכתב ע״י א״א [אריה אשל] שלנו, כי רצונו שאזמינו הנה כפרקליטי. לדאבוני אין זה הולם, גם השיחה לא תהא יעילה. כוונתו הייתה להסביר לי תחבולותיו. אמרנו: אדרבא ילַמדנה למומחים[19] כי מה תיתן לנו תוספת השכלה? יש להסביר לו מדוע לא הזמנתיו.

 

הערות:


[1] אין נמען. סביר שנועד לז״ש.

[2] המכתבים שקיבל מ״ש ביום זה לא אותרו.

[3] מידיעות שהגיעו מלונדון השתמע, שבחוגי הממשלה שם הסתמנה נכונות לשחרר את המנהיגים העצורים בלטרון, אך אנשי המימשל הבריטי בירושלים הם שהתנגדו לכך והתנו את השחרור בהתחייבות הסוה״י והנהגת היישוב לחדול מפעולות אנטי-בריטיות (ר' מס' 20 הע' 10). במכתב ז״ש אל מ״ש מ-14/7/1946 נמסר, כי לג׳ון קמחי נראה שבעניין שחרור העצורים יש עיכוב שנגרם ע״י אנשי המימשל בא״י.

[4] ח״ו עמד להיפגש ביום זה עם הנציב העליון, לפי הזמנת האחרון.

[5] הכוונה לכרכי מילון אליעזר בן-יהודה, שמ״ש נהג לעיין בהם בקביעות. הבאת 16 הכרכים למחנה הוצדקה נוכח הימשכות המעצר.

[6] ״הבוער״ - סנה. עמדתו - תביעתו להפסיק את ההפוגה ולחדש את המאבק המזוין נגד הבריטים, שלדעת מ״ש עלולה להחיש פילוג ב״הגנה״, ביישוב ובתנועה הציונית. ר' חששו של גרינבוים בנדון, מס' 28 סעיף א'.

[7] אליהו ששון ציין בדיווחיו כי מנהיגים ערבים במצרים ובעבר-הירדן, שעמם שוחח, שמעו מפי ידידים בריטיים כי שחרור המנהיגים יתעכב זמן רב.

[8] ג׳ון קמחי גרס מפי מקורותיו, כי שחרורם קרוב.

[9] פרסום ידיעות כי השחרור עומד על הסף.

[10] פרסום ידיעות חסרות שחר בעיתונות על השחרור הקרוב ו״ריצה״ אל האנגלים להתדיין על כך בכתב ובפגישות. לפי ״על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגליים להרע״ (וידוי ליום הכיפורים), וכן ״רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם נקי״ (ישעיהו נ״ט 7).

[11] ״ועדת המצב״ - שמה הרשמי היה ועדת התגובה - הוקמה ע״י אגודת העיתונאים העברים לשם התוויית קווי ביטוי פוליטיים אחידים בעיתונות בעניינים הלאומיים. השתתפו בה עורכים ומזכירי המערכת של כל העיתונים העברים וכן של פ״פ.

[12] סוכנות ידיעות ״רויטרס״ נחשבה אמינה. ג׳ון קמחי היה כתבה בארץ-ישראל ובמזה״ת.

[13] ר׳ מס׳ 23.

[14] בדיווח על מעצר המנהיגים ב״פלסטיין פוסט״, 30/6/1946.

[15] מדובר במכתבים מג״מ ומסנה (לא אותרו). ממכתב ג״מ הסיק מ״ש, כנראה, כי סנה לא התפטר מתפקיד הרמ״א (ר' מס' 30), אלא נטל חופשה זמנית, ועל כן שאלת ממלא מקומו - שפר או גלילי - אינה דוחקת.

[16] נָבְחַן - Barker - גנרל אוולין בַּרקר, מפקד הצבא הבריטי בא״י ועבר הירדן (אפריל 1946 - פברואר 1947). לדברי קמחי אמר ברקר, כי בדעתו ״לעקור מן השורש כל יהודי בא״י״ (ר' מכתב קמחי אל קולק 15/7/1946, תעודות א' עמ' 469-468; גם מכתב ח״ו אל הרב הרצוג 21/7/1946; ויצמן/איגרות 22, עמ' 170).

[17] אפשר שכוונת מ״ש לנכונותו של הורוביץ להתייחס באמון לידיעות מפי קמחי בדבר שחרור קרוב של המנהיגים העצורים ועליית המאה אלף (ר' מס' 27 הע' 2).

[18] C.I.D - Criminal Investigation Department, השם הרשמי של הבולשת של משטרת פלשתינה (א״י). עסקה גם בחקירת נושאים פוליטיים והתארגנויות חתרניות. הוועדה נועדה לחקור את עצורי ״השבת השחורה״ ולקבוע מי מהם ראוי להשתחרר.

[19] עורכי-דין נוספים המוזכרים במס' 22 סעיף 1.

 

העתקת קישור