27. אל: זאב שרף, ירושלים - 11/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  27. אל: זאב שרף, ירושלים - 11/7/1946

27

אל: זאב שרף, ירושלים

11/7/1946

לדתן ברכותי,

 

1. תודה על הדוארים הגדושים, לך ולכל אחד מהמְריצים.

2. כמה ישהה רד״ק?[1] חוששני להפרזה לטובה שבהערכותיו ובניחושיו.[2] הוא מתאמץ לאחד דאגתו לנו עם דאגתו לשלומה של מלכות הפועלים.[3] מסור נא טיפת צוננים זו לאבודן.[4]

3. יש להתחיל להרעיש בעניין העצירים: תָפסו מכל הבא ליד, סתם התנקמות מטומטמת, הרס משקים ומשפחות, כפיית בטלה על המוני יצרנים ונוער. להרעיש ולא להרפות. במיוחד בעניין הבחורות.[5] לפרסם בכותרות קולניות את דבר שביתת הרעב שהועלמה.[6] להודיע שבאילון הגברית התרגשות ועצבנות שאין מרשים לבקרן - למסור זאת מפי קרובי משפחה שביקרו בגברית. להתקיף השלטון מדוע הגברים בידי המשטרה ודווקא הנשים הוסגרו לצבא?[7] לעורר עצבנות ציבורית לגבי בידודן. לרדת לחייהם! זה דרוש לגופו ולהחזקת המתח.

4. לפי ניחושיך, לאיזה חומר מתכוון בן גיל בדברו על הוכחת הזיקה ועמדת הרוב?[8]

5. ידאג נא מישהו, שלא תשוגר אלי פתקה בלי תאריך!

*

מסור לע-ם כי בהיות ה״ס כאן שאלני אם להיענות לבקשתו בדבר פגישה. אמרתי לו בהחלט כן. אני מבין כי סירב.[9] יש להתחיל ללמדו בלק.[10] אגב, שמא תסדר פגישה לרד״ק עם ע-ם? רד״ק ודאי יסכים. כדאי שיתרשם ממגע ישיר, ולהיפך, אך יש סיכון-מה וצריך לשקול.[11]

ב״פ נשאל אֵי החוזה.[12] תשובתו: בעל אדלה[13] סידר יחד איתו מקום מבטחים. שם הוא. אשר להעתק, הרי כבר הודעתיכם שהיה בכֵּלַי בת״א ויש לשאול את צ.[צפורה שרת] אם נלקח או נשאר.

ב״ק

 

הערות:


[1] העיתונאי ג׳ון קמחי בא לא״י ב-10/7/1946 לסיקור האירועים (ר' ״הארץ״ 11/7/1946).

[2] מתייחס לדברים שנמסרו מפי קמחי, כי נרמז לו ע״י המזכיר הראשי שיש תקווה לשחרור המנהיגים העצורים אם ח״ו יפנה בבקשה כזו אל הנציב העליון, וכן שבלונדון הגיעו לידיו ידיעות בעניין הסכמה בריטית-אמריקנית למתן רישיונות לעליית מאה אלף פליטים יהודים באירופה, כהמלצת וא״א (ר' מכתב ז״ש אל מ״ש 14/7/1946; הורוביץ, עמ' 140-139).

[3] ממשלת הלייבור הבריטית.

[4] דוד הורוביץ, ששוחח עם ג'ון קמחי ושמע מפיו את הידיעות הנ״ל.

[5] חברות הפלמ״ח והמשקים, שנעצרו בלטרון ב', פתחו בשביתת רעב במחאה על המעצר.

[6] העיתונות היהודית בא״י כמעט לא התייחסה אל השביתה (ר' מס' 19).

[7] מחנה לטרון א', שם נכלאו הגברים היה באחריות המשטרה. מחנה לטרון ב', שם נכלאו הנשים היה באחריות הצבא.

[8] אפשר שז״ש דיווח למ״ש, ואולי הוא למד על כך מן העיתונות (ר', למשל, ״הארץ״ 11/7/1946), כי לטענת הבולשת של משטרת המנדט יש במסמכים שנתפסו בבניין הסוכנות הוכחות לקשר בין ה״הגנה״ לבין אצ״ל ולח״י ועל חלקם של חברים מהנה״ס בקשר זה ולתמיכת רובם במאבק המזוין. לשאלת מ״ש כאן על טיב החומר הנזכר, השיב ז״ש כי אפשר שהבולשת מרמזת לסטנוגרמות מישיבות הנה״ס, שאולי נפלו בידיה (ר' מכתב ז״ש אל מ״ש 14/7/1946).

[9] הַרי סאקר נלווה אל ח״ו בעת ביקורו בלטרון ב-9/7/1946 ושוחח עם מ״ש. נראה שסנה ביקש לפגוש את ה״ס - ומ״ש תמך בפגישה כזאת - אך הלה סירב לעשות כן. שבתי טבת כתב, בהסתמכו על מכתב מ״ש שלפנינו, כי במהלך פגישת מ״ש וח״ו בלטרון נולדה יוזמה ״להרחיק את סנה מתנועת המרי. כל זאת כדי להבטיח את הפסקת המאבק המזוין. את המשימה הזאת ביקש שרת להפקיד בידי הרי סאקר [---] ובידי ג'ון קמחי [---] לשניהם הציע שרת להיפגש - באמצעות שרף - עם סנה. סאקר דחה את ההצעה וממילא עורר עליו את חמתו של שרת״ (טבת ד׳, עמ' 719). לטיעונו של טבת בדבר שיתוף פעולה של מ״ש וח״ו נגד סנה, כדי להרחיקו מתנועת המרי אין יסוד. עיון במכתב מ״ש מלמד כי סנה הוא שניסה ליזום פגישה עם סאקר ולא נענה.

[10] ״ללמדו בלק״ - ר׳ מס׳ 14 הע׳ 10.

[11] גיון קמחי אכן נפגש עם סנה, שבאותו זמן היה מבוקש ע״י הבריטים והסתתר מפניהם.

[12] ההסכם בין הנה״ס לבין ראשי הכנסייה המרונית בלבנון (ר׳ מס׳ 16 הע׳ 11).

[13] בעל אדלה - אריה אשל (שם רעייתו הראשונה - אדלה). מעובדי הממ״ד, מזכירו של מ״ש. לימים עובד משר החוץ.

 

העתקת קישור