25. אל: אליהו דובקין ואמיל שמורק, ירושלים - 10/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  25. אל: אליהו דובקין ואמיל שמורק, ירושלים - 10/7/1946

25

אל: אליהו דובקין ואמיל שמורק,[1] ירושלים

10/7/1946

 

1. הרושם הכללי הוא שמפרשת הנאום, גילוי הדעת ומסיבת העיתונאים[2] יצאנו, בדרך כלל, בשלום ובכבוד. מסתבר שגילוי הדעת לא זכה לפרסום בעיתונות חוץ, אשר ראתה בנאום את ה״מסמר״.

2. הידיעה ב״נ״י טיימס״ על הישיבה בפריס[3] באה כאפתעה לא בלתי מובנת. הידוע לכם משהו? הודיעונו מייד. אנו מניחים שהכוונה לפגישת חברים מאמ'[ריקה] ומלונ׳[דון]. היבוא חיים [וייצמן]? קשה להניח שיסכים לבוא א) לפריס, ב) לישיבה שב״ג זימנה. הרי פתח למשבר חדש? כן קשה להניח שאחד מכם יוכל לנסוע.

3. העניין נדון כבר אצלנו[4] בישיבה הערב. שלושת חברַי מבקשים להודיע דרישתם, שלא תיפולנה הכרעות בשאלות עקרוניות מבלי שיימלכו בדעתם. הח״מ הודיע שאינו עומד על כך. אבקשך להעביר דעות השלושה והאחד לב״ג.

4. אנו מודאגים ע״י התהוות מעין מוסד חדש, משולש,[5] וטשטוש סמכותה ואחריותה של ההנהלה. אנו מבינים את המניעים שדחפו בכיוון זה ורואים תועלת בהתייעצויות גם להבא, אם כי מבחינה קונסט'[יטוציונית] הייתי מבחין בין הנהלת הועה״ל, שהוא מוסד בעל סמכות מסוימת, ובין נשיאות הוה״פ [הציוני המצומצם], שאין לה כל סמכות מדינית. אבל אנו עומדים על שמירת סמכות ההנהלה ומרותה והבאת עניינים להכרעתה ולקביעת עמדתה, כהנהלה. ז״א שיתופנו ושיתוף מ״ס [משה סנה] בדיון ובהכרעה על כל עניין עקרוני, במידה שהדבר אך ניתן, ולמעשה ניתנת בנידון זה אפשרות רחבה. עמדת ההנהלה מובאת לידיעת אחרים או להתייעצות איתם, אם יש צורך בדבר. אפשר להביאה גם ישר לאישור הוה״פ [הציוני], שוב, אם יש צורך בדבר.[6]

5. חוזר לסעיף 3: ד"ר [דוד רמז] ביקש להודיע דעתו שנציג הועה״ל צריך להשתתף בישיבה [בפריס].

6. אבקשכם לדרוש באופן הנמרץ ביותר מהעיתונים שיחדלו להלעיט קוראיהם בבשורות שווא על שחרורנו.[7]

7. כתבתי לח״ו דעתי שאל ילך ״להיפרד״.[8]

8. מה בדבר אסיפות?[9] או שיש לכם אסטרטגיה אחרת?

 

ב״ק

 

הערות:


[1] הנמען לא צוין, אך נראה שהמכתב יועד לשני חברי הנה״ס, דובקין ושמורק, שחלק ניכר מן האחריות להמשך הפעלת ההנהלה, שרוב חבריה נעצרו או שהו בחו״ל, נפל עתה על כתפיהם. ההנחה שהם הנמענים נסמכת על הנאמר בסעיף 2: ״קשה להניח שאחד מכם יוכל לנסוע״.

[2] נאום ח״ו בהוהפ״צ המצומצם, גילוי הדעת של הנה״ס ומסיבת העיתונאים של ח״ו ב-9/7/1946.

[3] ב-10/7/1946 דיווחה סוכנות ״רויטר״, כי ב״ניו-יורק טיימס״ מאותו יום פורסמה ידיעה כי האקזקוטיבה של הסוכנות היהודית תערוך בשבוע הבא ישיבה מיוחדת לשעת חירום שתתקיים בפריס. בישיבה זו ייקבע הקו המדיני של הסוכנות ובה יחליטו על דרכי הפעולה. ההזמנות לישיבה זו נשלחו ע״י מר דוד בן-גוריון, יו״ר הנה״ס השוהה עתה בארה״ב. ארבעה חברים אמריקנים ישתתפו בישיבה: ד"ר סטיפן וייז, נשיא ההסתדרות הציונית באמריקה, ד"ר אבא הלל סילבר, ד"ר נחום גולדמן ומר לואיס ליפסקי״ (ר׳ ״משמר״ 11/7/46).

[4] ארבעה חברי הנה״ס הכלואים בלטרון. גם דוד רמז יו״ר הוה״ל, השתתף בהתייעצות (סעיף 5 להלן).

[5] מסגרת שנתקבעה בפועל לדיון והחלטות בעניינים שוטפים, מורכבת מחברי הנה״ס ונציגי הוה״ל ונשיאות הוהפ״צ המצומצם.

[6] ר׳ מס׳ 26 סעיף 4.

[7] באותם ימים התפרסמו מדי פעם ידיעות מפי אישי ציבור ועיתונאים זרים, כי קרוב שחרורם של המנהיגים הכלואים בלטרון (למשל ההודעה מפי הרב הרצוג ב-5/7/1946 בלונדון, שהוא מצפה לשחרורם של חברי הנה״ס בקרוב. ר׳ ״משמר״ 8/7/1946). מ״ש שלל הפצת ידיעות כאלה, שהתבדו עד מהרה, לא רק על שום היותן כוזבות ונוטעות תקוות שווא בלב הציבור, אלא בעיקר משום שהן עלולות ליצור רושם כאילו שחרור המנהיגים הוא הנושא העומד במרכז העימות עם השלטון הבריטי בעוד שהמאבק האמיתי, הנטוש נגד מדיניותו האנטי-ציונית ולמען עתידה של א״י ומעמד העם היהודי בה, עלול להידחק בדעת הקהל לשוליים.

[8] מס׳ 23.

[9] מ״ש קרא לקיום אסיפות עם גדולות לשם הפגנת הזדהות עם המנהיגות הציונית ונגד ניסיונות השלטון הבריטי לקעקע את מעמדה (ר׳ מס׳ 15 סעיף 1).

 

העתקת קישור