פברואר 2011
פנחס
עופר
פתח
דבר
ירחים
בעמק איילון כולל 268 מכתבים,
מברקים ותזכירים ששלח משה שרת, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ממחנה מעצר
בריטי, שם נכלא משבת 29 ביוני 1946 (״השבת השחורה״) עד 5 בנובמבר 1946.
משה שרת נעצר בתל-אביב בבוקר
אותה שבת ונכלא באגף מיוחד במחנה המעצר לטרון א', שבלב עמק איילון. עמו נכלאו שם
אותו יום חבריו להנהלת הסוכנות היהודית בירושלים הרב יהודה-לייב פישמן-מימון, דב
יוסף ויצחק גרינבוים, וכן יו״ר הוועד הלאומי דוד רמז, מנהל ״סולל בונה״ דוד הכהן,
ראש ״המשמר האזרחי״ בתל-אביב חיים אלפרין ומזכיר ועד פועלי נמל חיפה דוד אדירי
(שינקרבסקי). בתוך ימים אחדים צורף אליהם חבר הנהלת הוועד הלאומי מרדכי שטנר,
שנעצר בעת מצור הצבא הבריטי על קיבוצו עין חרוד ונכלא תחילה במחנה רפיח, לשם הובאו
רוב לוחמי הפלמ״ח וחברי הקיבוצים - כ-2,700 איש - שנעצרו אותה שבת.
כבר למחרת היום, ב-30 ביוני,
הסדירה ה״הגנה״ קשר דואר חשאי בין המנהיגים העצורים ובין עמיתיהם שבחוץ, שפעל דרך
קבע עד יום השחרור כעבור קצת למעלה מארבעה חודשים. שלטונות מחנה המעצר התירו
לקבוצת ״המנהיגים״ לקבל מזון מן החוץ, שהובא מדי בוקר מירושלים במכלים שהוחזרו
ריקים כעבור זמן קצר. במכלים אלה הותקנו דפנות כפולות, ובחללים שבתווך הוסתר הדואר
היוצא והנכנס. ידיעות על הנעשה בחוץ הגיעו לידי המנהיגים העצורים גם באמצעות
עיתונים ומכשיר רדיו שהועמד לרשותם.
בתקופת מעצרו הרבה משה שרת
להתכתב. שלטונות המחנה פטרו אותו מתקנת כיבוי אורות בשעת לילה מוקדמת, שחלה על כל
הכלואים במחנה המעצר, והוא יכול לשקוד על כתיבת מכתביו הרחק לתוך הלילה. אין ספק,
שלטונות המחנה עקבו אחרי פעילותו זו, אך נמנעו מלסכלה. יחס נינוח זה נבע, ככל
הנראה, מקיומה של ״חפרפרת״ במשרדי הסוכנות בירושלים, שבאמצעותה הגיעו גם רבים
ממכתבי משה שרת לידי הבולשת הבריטית. עשרות צילומים של מכתבי שרת מלטרון, שברי כי
צולמו בידי הבולשת, נמצאו כעבור שנים רבות חבויים בבית המדפיס הממשלתי המנדטורי
בירושלים. המפקח הכללי של משטרת המנדט אמר לימים, שחלק גדול ממסמכי הסוכנות הגיע לאנשיו
במהירות ופוענח בקלות.[1]
האחראי לטיפול בתכתובת משה
שרת היה זאב שרף, מזכיר המחלקה המדינית של הסוכנות בירושלים, ואליו מוענו המכתבים
הפוליטיים. לימינו עמד אריה אשל, מזכירו של משה שרת, שטיפל בנושאים אחרים. זאב שרף
העביר את המכתבים שקיבל לתעודתם, אם לחברי הנהלת הסוכנות שלא נעצרו ואם לאישים
נוספים, שאליהם כיוַון הכותב את דבריו ישירות. זאב שרף בעיקר, אך גם אריה אשל ועוד
מעובדי המחלקה, הזינו במסירות את משה שרת במידע, השיבו על שאלותיו וטיפלו
במשאלותיו.
התכתובת היומיומית חוצה
ופנימה אפשרה למשה שרת, שנותק באחת מפעילותו השוטפת בראשות המחלקה המדינית, לעקוב
אחר המתרחש בחזית המדינית בארץ-ישראל, בלונדון ובפריס - שם התמקם יושב ראש הנהלת
הסוכנות דוד בן-גוריון - להציע הצעות, להביע דעות ולתת הוראות ישירות בתחום התפקוד
השוטף של מחלקתו.
״הקשר שלי עם צפורה מזה ועמך מזה הם שני צינורות הדם המחיים אותי ע״י
מגע עם העולם החיצון״,
כתב אל זאב שרף.[2] ואף על פי
כן, היה משה שרת מודע בחריפות להיותו מנותק מ״דופק״ ההתרחשויות בארץ וממוקדי
החשיבה וההחלטות של ההנהגה הציונית בפריס ובלונדון. לא זו בלבד שאין דומה מכתב
להשתתפות ישירה בהתייעצויות ובקבלת החלטות, אלא שפעמים רבות מאחרת התגובה בכתב
להגיע לתעודתה בעוד מועד. אלמלא המעצר, כתב משה שרת,
״הייתי עכשיו בתוך תוכַי המרקחה והמערכה. עכשיו אני מנותק״.[3]
כדי להקשות על השלטונות
להבין במה מדובר במקרה שמכתבי הדואר החשאי ייפלו בידיהם, נזקקו משה שרת ונמעניו
לצופן לשם הסוואת שמות אנשים, ארגונים ועניינים. מטבע הדברים, מאחר שהמעצר בא
כחתף, לא היה ברשותם צופן מן המוכן ולפיכך אלתרו המתכתבים כינויים מכינויים שונים
ומשונים, חלקם פשוטים וקלים לפיענוח, כגון הכינוי ״פזית״ לגולדה מאיר, חלקם
מתוחכמים כגון ״בן סבא הרגשי״ לאבא חושי, חלקם קשים לפיענוח למתכתבים עצמם.
״אתה משלח בי
אגוזים קשים לפיצוח ואני מפצחם אחד אחד״, כתב משה שרת לזאב שרף, ״כיוון שאתה רואה
שאני מפצח והולך, סומך אתה על כוח שיני ומשלח בי אגוזים יותר ויותר קשים... אך אל
נא תוסיף לנסות כוחי. מכאן ואילך אשבור שיני״.[4]
דומה, שבנסיבות המעיקות
שבהן פעלו המתכתבים, העניק להם העיסוק בהמצאת כינויי צופן הנאה לעצמה, שחרגה מעבר
לצורך ההסוואה. עם זאת, הזדקקות משה שרת לכינויי צופן שכאלה לא החלה עם מעצרו
בלטרון. במכתב מ-29 ביוני 1937 מירושלים לבן-גוריון בלונדון, הוא השתמש בכינויים ״משפט שלמה״
לתוכנית החלוקה, ו״היפה״ לג׳מאל אל-חוסייני,[5] כבמכתביו
מלטרון כעבור תשע שנים.
קשר המכתבים עם זאב שרף
ואריה אשל היה מיוסד על אמון הדדי ועל מידת אינטימיות שמעבר ליחסים היררכים שבין
מעסיק לכפופים לו. המחלקה המדינית תפקדה כ״משפחה״, שמשה שרת ראשה, ולא ייפלא כי
התכתב עם שניים אלה ועם עובדי מחלקה אחרים בגילוי לב. הוא לא רק הביע דאגה לשלומם
ולמעשיהם, אלא שיתפם במחשבותיו ועודדם להביע את דעתם בחופשיות ובביקורתיות. לזאב
שרף כתב:
״לא קיבלתי תגובתך לשדר [---] האומנם אין דעה או יש חשש להביע דעה
נוגדת? לא כשורה!״[6]
בחלוף הזמן התעורר צורך,
בעיקר מטעמי ייצוג כלפי חוץ, במינוי ממלא-מקום זמני לראש המחלקה המדינית, והוצע
למנות לתפקיד זה את גולדה מאיר, מנהלת המחלקה ליחסי חוץ בוועד הפועל של ההסתדרות
הכללית. משה שרת נענה מייד להצעה ותמך בה בכל לבו, אף ביקש מאנשיו במחלקה לסייע
לה. אף על פי כן, מעטים מאוד המכתבים שכתב אליה ישירות, וכאילו התנצל על כך:
״אקווה כי פזית [ג. מאיר] לא תקפיד שאמשיך לכתוב לגמז [ז' שרף] לשם
רציפות, ריכוז והיקף [---] אבל אם תראה צל צלו עובר על הפנים, הודיעני ואשנה
הנוהג. בין כה וכה מזמן לזמן אשדור ישירות" [אליה].[7]
התכתובת היומיומית שלו עם
זאב שרף ואחרים במחלקה המדינית מלמדת, עם זאת, כי המשיך לטפל בעניינים השגרתיים
השוטפים שבעבודת המחלקה ולהנחות את אנשיה בעבודתם לפי צורך, כמו לא הייתה לו ממלאת
מקום.
ב-130 ימי שהותו
במחנה המעצר בלטרון היה משה שרת איש עסוק מאוד. ימיו ולילותיו היו גדושי פעילויות.
שעות ארוכות השקיע בחיבור 268 המכתבים, המברקים והתזכירים המובאים בספר
שלפנינו, בהם ארוכים ומפורטים, על אלה יש להוסיף את 89 המכתבים לרעייתו צפורה ולילדיו, המובאים בספר מאסר עם נייר ועיפרון.[8] מדי יום
ניהל משה שרת התייעצויות בעניינים שעל הפרק יחד עם עמיתיו חברי הנהלת הסוכנות,
שאליהם צורף גם דוד רמז. שעות רבות הקדיש להשכלת עצירי ה״הגנה״ - הוא נשא סדרת
הרצאות על המדיניות הציונית, קיים שני קורסים לעברית (למתחילים ולמתקדמים), ניצח
על מקהלה ונתן שיעורים פרטיים לערבית ולכלכלה מדינית. ועל כל אלה הקפיד לעיין
בעיתונות היומית ובכתבי העת שנשלחו אליו, להאזין ל״קול ירושלים״ המנדטורי ול-.b.b.c, ולקרוא ספרים שהזמין. מאז ומתמיד נודע משה שרת בחריצותו ובהתמדתו
ובכושר נדיר לנצל את הזמן שעמד לרשותו. סגולות אלה עמדו לו בירחי איילון שלו.
*
מכתבי משה שרת שהגיעו
מלטרון הועתקו במכונת כתיבה ועותקיהם הופצו בין חברי הנהלת הסוכנות שהמשיכו לתפקד
בירושלים, אך מספר לא קטן של מכתבי המקור לא נשתמרו ושרדו אך בנוסח המודפס, שלא
אחת חסרה בסופו חתימה. אלה כאלה שמורים בארכיון הציוני המרכזי בירושלים בתיקים:
S 25/1554 ;S 25/1985 ;S 25/1554
;S 25/7985 ;S 25/10014-10017; A 245/205.
מן התכתובת עולה בבירור, כי
כמה ממכתבי משה שרת לא נשתמרו. מספרם של אלה לא ידוע, אך יש לשער שאינו רב.
מקורותיהם של מכתבים
נוספים, שנמצאו בארכיונים אחרים, סומנו בגופם או בהערות והוא הדין במכתבים שנשלחו
אל משה שרת.
הנפשות הפועלות מאוזכרות
בהערות בראשי-תיבות. שמות המשפחה של האישים הנזכרים בהערות ובמפתחות הם שמותיהם
המעוברתים. האישים וכינוייהם, רשימת הכינויים, ראשי התיבות והקיצורים מובאים
בנספחי עזר.
לא אחת, כדי להקל על
התמצאות הקוראים, אך לא תמיד, צוינו בהערות תשלוחים לאזכור שם או עניין שכבר עלו
במכתבים קודמים. על מנת לוודא קיומו של אזכור קודם כלשהו ניתן להיעזר במפתח אישים
ובמפתח העניינים.
כתב ידו של משה שרת בערבית הובא כנתינתו.
פרטים ביוגרפיים על האישים המרכזיים הנזכרים במכתבים מובאים בנספח
ציונים ביוגרפיים. התוספת ״נצ״ב״ בסופי ערכים במפתח האישים מציינת זאת.
*
עשיתי כמיטב יכולתי והבנתי
בהתמודדות עם פיענוח עשרות השמות והמונחים המשובצים במסמכי ירחים בעמק איילון,
שהוצפנו במאולתר - כל מכתב ומכתב היה בבחינת ״כתב חידה״ מאתגר, שחייב ״כניסה״
לראשו של הכותב והבזקי בילוש למיניהם. פעמים ראיתי לציין ש״העניין לא נתחוור״ ופה
ושם אפשר שהחטאתי, אך דומה כי ברוב מכריע של הפיענוחים והפירושים קלעתי אל המטרה.
הקורא ישפוט.
*
תודתי נתונה לרנה ויעקב שרת
- רנה הקלידה את טיוטות הספר ועימדה אותו, יעקב ערך את מנגנון ההערות ושניהם סייעו
רבות בייעוץ ובהכוונה ובעריכת ההערות לאורך כל שנות המאמץ הממושך, שהיה כרוך
במלאכת הפיענוח וההדרה. יעקב גם תרגם רבים מן המכתבים שנכתבו אנגלית. רנה ויעקב גם
ערכו את המפתחות.
תודה לארכיון הציוני המרכזי בירושלים, שם שמורה תכתובת משה שרת ונמעניו.
תודה לחברי יצחק תדמור, מנהל ספריית ״יד טבנקין״ ולעובדיה, שאפשרו לי
לשהות במחיצתם תקופה ארוכה ולהיעזר בספרים ובאוסף העיתונות שם.
יותר מכל ראויה לשלמי תודה רעייתי עליזה אשר, כתמיד, עמדה לימיני
ותמכה בי במהלך העבודה המתמשכת.
הערות:
