22/6/1956

נתן אלתרמן

 פרישת שרת

   

״טור שביעי״ זה פורסם ב״דבר״׳ ולימים נכלל בנתן אלתרמן׳ ״כתבים בארבעה כרכים״, כרך ג׳, עמ' 215-212.

מילים במקור (בעיתון ״דבר״( שנתן אלתרמן לא כלל ב״כתבים״ מובאות באות שונה; מילים שהוסיף ב״כתבים״ מובאות באות שונה ובין אלכסונים.

לתגובת משה שרת על ״הטור״ ר׳ יומ"א, עמ' 1480-1479.

  

אֶת פֶּרֶק פְּרִישָׁתוֹ בְּפִיכָּחוֹן-וּבִּבְדִידוּת מֵעֲבוֹדַת חַיָּיו,

אֶת שְׁלִיטָתוֹ עַל עֲצַבָּיו-וְדִבּוּרוֹ בַּהוֹפָעוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת

וּלְעֵת עָרְכוֹ בְּסֵדֶר וּבְאֵין פָּרט שָׁכוּחַ

אֶת הַנְּיָירוֹת וְהַתִיקִים עַל שֻלְחָנוֹ בְּיוֹם סִיּוּם, נִרְאֶה כְּחִיזָּיוֹן אֲשֶׁר אֶל קַב-

הָעֶצֶב הֶחָרִיף נִלְוִים בּוֹ (זֶה עִקָּר) תִּשְׁעָה קַבִּים שֶל יַשְׁרוּת לֵב וְאֹמֶץ רוּחַ.

 

אוֹמְרִים: פְּרִישַׁת שָׂרִים היא דְּבָר-שִׁגְרָה בְּעָם וָעַם וְטוֹב הֱיוֹת הַמְּדִינִיוּת פְּרָזוֹת

וְלֹא סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת אֵין-יוֹצֵא וּבָא. וּבְכָל-זֹאת לֹא נֶחְטָא אִם נְצַיּן בְּסֹב הַדֶּלֶת

כִּי שְׁנוֹת עָמָל כַּאֵלו וְנָתִיב כָּזֶה וְהִתְמַזְגּוּת שְׁלֵמָה כָּזֹאת

בֵּין אִישׁ וְתַפְקִידוֹ אֲשֶׁר צָמְחוּ יַחְדָּו,

חוֹרְגִים וּמִתְפָּרְצִים מִן הַמִּסְגֶּרֶת הַמְקֻבֶּלֶת.

 

וּמִשּׁוּם כָּךְ וְגַם בְּתֹקֶף זִכְרוֹנָם שֶל קְצָת דִּבְרֵי יָמִים

שֶרִשְׁרוּשָׁם נִלְוֶה אֶל הַפְּרִישָׁה הֹזאת, עָבְרָה אֶת הַצִּבּוּר

לֹא רַק רִגְשָׁה פּוִליטִית מְוֻכַּחַת.

בְכָל אֲשֶׁר דֻּבַּר עַל הַטְעָמִים וְהַסִּבּוֹת הֻרְגַּשׁ נוֹסָף עַל הַסִּבּוֹת וְהַטְּעָמִים

/אֶת/ גַּם טַעַם /הַקְּשָׁרִים וְ/ הַפְּרִידָה... זֶה מֶלַח הַתַּמְצִית

שגַּם הַמְּדִינִיוּת בּi לִפְעָמִים נִמְלַחַת.

 

רַבִּים חָבִים לוֹ מִנִּי-אָז דְּבַר-אַהֲדָה שֶׁלֹא-הֻגַּד.

הַהִסְתַּיּגוּת הָיְתָה נוֹחָה רַב-יֶתֶר כַּנּוֹדָע.

לָכַן יֻגָּד נָא לוֹ עַכְשָׁו דִּבּוּר כּוֹלֵל הָכֹּל הַנֶאֱמַר כְּמֵאֵלָיו

אִם בִּמְפֹרָשׁ וְאִם בְּלִי אֹמֶר:

יֻגַּד לוֹ כִּי הָעָם וְהַמְּדִינָה הַזֹאת נוֹתְנִים לוֹ וְיִתְּנוּ לוֹ אֶת הַיְקָר וְהַתּוֹדָה

עַל עֹל אֲשֶר נָשָׂא וְעַל הַפִּרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וְהַמּרוֹרִים אֲשֶׁר שָׂבַע וְעַל הֶתְמֵד וָאֹמֶן.

 

עוֹד אֵין זֶה גְּמָר סִכּוּם וּמְתִיחַת קַו אַחֲרוֹן. אַךְ זֶה סוֹפוֹ שֶׁל פֶּרֶק שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר.

זוֹ פָּרָשַׁת דְּרָכִים שֶל פָּרָשַׁת חַיִּים. זוֹ פָּרָשַׁת דְּרָכִים אֲשֶׁר כַּיוֹם עָלֶיהָ

עוֹמְדִים דְּבָרִים רַבִּים שֶׁלֹא נֵדַע טִיבָם (יָמִים יַגִּידוּ וִימַלְאוּ אֶת הֶחָסֵר).

אַךְ אֶת כֹּחוֹ וְכִשְׁרוֹנוֹ אֲשֶׁר נָסַךְ הוּא בַּתְּקוּפָה

שָׁמֹר תִּשְׁמֹר הִיא גַּם בְּהִתְחַלֵּף מַעְגָּלֶיהָ.

 

יֻגַּד לוֹ דְּבַר תּוֹדָה עַל צֵרוּפָהּ שֶׁל הַשְׁרָאָה

עִם דִּקְדּוּקֵי פְּרוֹטְרוֹט שֶׁל מְלֶאכֶת הֶחָרָשׁ,

עַל אָהֳבוֹ בַּנְּאוּם אֶת הַמַּבְרִיק וְהַמְהֻקְצָע

וְעַל בַּקְשׁוֹ בַּמַּעֲשֶׂה אֶת הָאָפֹר שֶׁאֵין הִלָּה לוֹ,

וְעַל הֶחְלֵטִיוּת וְכֹחַ שֶהָיוּ בּוֹ לָשֵׂאת גַּם אֶת חוֹתָם הַהַסְסָן וְהַחַלָּשׁ

בְּתוֹךְ תְּקוּפָה שֶלֹא הָיָה בָּה שֵׁם נִדְרָשׁ לִגְנַאי יוֹתֵר מִשְׁנֵי הַמוּשָׂגִים הַלָּלוּ.

 

עַל שֶׁבָּחַר לִהְיוֹת כְּסֵמֶל הַזְהִירוּת לְנֹכַח בְּעָיוֹת שֶׁלֹא חָמְדוּ אֶת הַזְּהִירִים,

וְעַל עָמְדוֹ עִם זֹאת נִמְרָץ וְלֹא נִלְאֶה בְּלֵב כָּל הֵאָבְקוּת וּנְשִׂיאַת עֹל וָפֶרֶךְ,

וְעַל כִּי שְׁמוֹ נִקְשַׁר בְּצֶדֶק וְלָעַד בְּהֶשֵׂגֵי-הַיְסוֹד הַמְדִינִיּים הַמַּזְהִירִים

שֶׁלֹּא יָדְעָה כְּדֻגְמָתָם הַקַּדְמוֹנִית בַּחֲזִיתוֹת - חֲזִית הַחוּץ

בֵּין יִשְׂרָאֵל וְהָאֻמּוֹת, /בָּה מוֹרַשְתּוֹ כְּתוּבָה בְּחֶרֶט/ גַּם זֶהּו פֶּרֶק.

 

יֵשׁ נְקִיפָה שֶל פַּחַד עִם לֶכְתּוֹ.

הַאִם מִפְּנֵי חֲשָׁשׁ /שֶל הַחְלָטוֹת פּוֹרְצוֹת /פְּרִיצַת סְיָגִים?

לֹא, זֹאת לֹא זֹאת. אִלּוּ סָבַר כִּי שִׁילוּחוֹ יִגְרֹר אֶת שֶנִּרְאֶה לוֹ כְּשִׁלוּחַ רֶסֶן,

הָיָה נִשְׁאָר וְנֶאֱבָק, הָיָה רוֹאֶה לוֹ לְחוֹבָה לְהִשָּׁאֵר וּלְהֵאָבֵק וְעַל רַגְלֶיהָ לְהָקִים

אֶת דַּעַת הַקָּהָל. לִדְּרֹשׁ בֵּרוּר מָלֵא. הוּא לֹא עָשָׁה זֹאת.

הוּא קָבַע כִּי פְּרִישָׁתוֹ גְזֵרָה נְחֳרֶצֶת.

 

/יֵשׁ נְקִיפַת חֲשַׁשׁ לְעֵת לֶכְתּוֹ, בְּעוֹד תְּחוּשַׁת מִפְנֶה-מַבְשִׁיל גּוֹבְרָה מִיּוֹם לְיוֹם.

אֲבָל יוֹדְעִים אָנוּ בִּמְלֹא הַכָּרַתֵנוּ וּמְאֹדֵנוּ:

גַּם הַהוֹלֵךְ גַם הַנִשְׁאָר - מַשְׂאַת נַפְשָׁם הַבִּיטָּחוֹן וְהַשָׁלוֹם./

יֵשׁ נְקִיפָה שֶל פַּחַד... יֵשׁ וְיֵשׁ... כִּבְרֵאשִׁיתוֹ שֶׁל פֶּרֶק לֹא נוֹדָע וְנֶעְלָם...

 

וְלֹא מִשׁוּם שֶׁתָּכְנִיוֹת מִפְנֶה-פִּתְאֹם שְׁמוּרוֹת בְּתִיק סוֹדִי

עַל חוֹתָמוֹת וְעַל בּרִיחַיִם.

כִּי אִם מִשּׁוּם שֶׁאֵין עַמִּים וּמֶמְשָׁלוֹת יוֹדְעִים אֶת שֶצּוֹפֵן לַהֵמָּה גּוֹרָלָם,

גָּם אִם אוֹמְרִים הֵם כִּי לְעֵת גּוֹרָל חוֹבָה לָקוּם כְּאִישׁ אֶחָד וְלֹא כִּשְׁנַיִם...

 

אוֹ שֶׁמָּא דַּוְקָא לְעֵת גְּזָר, כְּמוֹ תָּמִיד, טוֹבִים הַשְׁנַיִם מִן הָאֶחָד?...

זֹאת לֹא יַרְאֵנוּ אֵלִיָּהוּ בַּחֲלוֹם.

רַק בְּאַחַת בְּוֹטְחִים אָנוּ וְרַק אַחַת נֵדַע בְּלֹא צֵל סָפֵק, בִּמְלֹא הַכָּרָתַנוּ וּמְאֹדֵנוּ:

גַּם הַהוֹלֵך וְגַם הַנִּשְׁאָרִים מַשְׂאַת נַפְשָׁם אַחַת - הַבִּיטָּחוֹן וְהַשָׁלוֹם...

וְהַהוֹלֵךְ הוּא הוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל הַנִּשְׁאָר שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ הַצֶּדֶק כַּאֲשֶׁר עַד הֵנָה!

 

כַּלְתָה פּרִישַׁת שָׁרֵת. עוֹד לֹא שָׁלְמָה דַּרְכּוֹ. עוֹד לֹא יָרַד מָסָךְ.

אַךְ מִסְתַּכֶּמֶת /תַּמָּה / פָּרָשַׁת עָמָל וֶאֱמוּנָה

שֶׁלֹא רַבּוֹת כָּמוֹהָ יֵשׁ בַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ.

בְּרוּכִים כּוֹחוֹ וְטַעְמוֹ אֲשֶׁר עָמְדוּ לוֹ עַד הַסוֹף לֹא לְסַיֵּם אוֹתָה אַחֶרֶת אֶלָּא כָּךְ:

בַּאֲצִילוּת אֲשֶׁר רִתְּקָה אֶת כָּל רוֹאָיו, בְּיֵּשְׁרוּת לֵב וּבִמְסִירוּת וּבְאֹמֶץ רוּחַ.