יום ב',  9.9.1946,  בערב

פואה יקרה,

 

היום לא הכזבת את תוחלתי. הקריאה במכתבך היום הייתה כטיול על פני שדה מבורך בקמה ירוקה ובפרחי בר רבים. דוד מתפעל ממך התפעלות עצומה וטוען שיש לך ראש של מיניסטר (הוא קופץ מתענוג ומזהיר כולו על כל מילה רוסית - מרגליות כאלו אינו מוצא במכתבי רעייתו).

אני מרגיש עצמי דָלוּי בימים אלה לאחר מכתבי לפזית ולז"ש, איגרתי למתמדת וגילוי-הדעת. היה זה מאמץ רצוף וקשה. מבחינה שכלית כל מיבצע כזה בשבילי כאן הוא כקפיצה מהמקום, ללא אפשרות ריצה מקדימה. מבחינה נפשית זוהי תמיד קליעה לתוך החלל ולא למטרה מסוימת.

אחרי הכל אינני יודע כיצד נתקבל מכתבי למתמדת. ידעתי כי הוקרא, אך שום הֵד לא הגיעני.

אחיך הוא איש יחיד סגולה, חצוב מחלמיש יקר המציאות. אך עם כל שכלו החזק הוא פועל יותר עפ"י חושיו מאשר עפ"י תבונתו. בתוך האפֵלה שמסביב הוא מאיר לעצמו כיברת דרך ובה הוא הולך ללא רתיעה, למרות כל החתחתים. אין הוא מתאמץ להבקיע בעד האפלה ולראות מה שמעבר לה. והוא יותר מדי עלייה שנייה. שוב, אין שורות אלה מיועדות לו.

                                                           _____________________

 

המאמר שנתפרסם [בפ"פ, ביום כתיבת המכתב] - נקצץ ראשו, שהיה דרמתי מאוד, אך חריף. כתבתי לוולטר,[1] שזה כאילו היו מתחילים לנגן את "הבלתי גמורה" מאחרי הפסוק הראשון. יהודה יבין. גרשון המסכן ממרר במידה כזו את חיי קוראיו, שחשש הפעם להקדיח תבשילו יתר על המידה. הסיפא הוא משלו, משולבת לא רע. נוסחי נסתיים במילים winds the to thrown.[2]

כאן רק דוד יודע את הסוד. הוא שאל את ברני לדעתו על המאמר. ברני פָסַק: ...written clumsily[3]

אני מציע לך ברצינות להימנע  מ כ ל  ויכוח עם גולדי. יש לה צורך לשפוך את מר לבה על נחום - תשפוך.

אין לי כל מושג על משפט שמכין ברני. ודאי אחד מבלבולי ראשה הטרוּף של רעייתו. עכ"פ לא אשאל.

אשר לתוספת הנציגות, אם קשה להתחיל מאוקטובר - תתחילי מנובמבר, אך תודיעי עכשיו, עם כל ההסבר. אַל ניתן לאחרים לפתוח בזה, ואפילו שיחה של ב-ל[4] עם ז"ש תחָשב לפתיחה. דבר זה עלול לקרות בכל יום, כי עכשיו עוסקים ודאי בחיבור תקציב תש"ז.

כיתבי-נא לי מה לזאב, מחלה? סתם עיֵפות? שאלי את הניה. אם נחוץ, בשמי.

                                                           ___________________

 

אשר לביקור, אל תתפעלי מ[הסתייגויות] אורי. בשבת נגשה אשת דוד ש' מחיפה אל אותו ק'[5] בירושלים וביקשה רישיון. מייד ניתן לה. קבעו תאריך יום ב', אך ק' אמר שברישיון זה יכניסוה גם באותו יום.

היא באה והתראו. עם ילד.

אני בטוח שאם יפנו - יינתן הרישיון, אין כל מניעה לבוא בשבת, אדרבא! קלאו הולך - חבל. החדש עומד לבוא עם אשתו. אך מסיבה זו או אחרת - ייתכן מאוד שמקום הפגישה שוב לא יהיה אותו חדר נוח, אלא איזה חור משרדי. לא נתפעל מזה.

ודאי הודיעוך כבר, כי לא היה לנו כל חלק בשביתת הרעב, שהייתה הפעם מעשה פירחחי.

דוד גילה תֶרמוס אצל רמז, שעמד ללא שימוש, והעבירו לחדרי. הרי שזה הערב השני שיש לי תה חם לשעה מאוחרת. אך אל תסמכי על סידור זה, כי רמז בכלל איש קנאי לרכושו.

שלום, נפשי,

נשיקות לכולם!

 

מ.