יום א',  8.9.1946,  בוקר

משה יקירי,

 

אני ממהרת למלא את רצוני והבטחתי כאחד וממשיכה לשבת על יד השולחן ולספר לך את כל מה שהצטבר.

ביום ו' היה חום חזק ולבי נצבט ממש בחושבי כיצד אתה נאפה שם. חום לא חום, אך לשבת היה עלי להכין מצרכים וכך, בין קניות לבישול, עבר היום שלפני הצהריים. לפנות ערב, אחרי ביקורים אצל גרנובסקים וזלדה, ביקרתי אצל בטי ואגרונסקים. רציתי לשאול את גרשון על מאמרך. גרשון אמר, שמאמרך מצא מאוד חן בעיניו והוא יופיע בימים אלה. אגב, כאשר היה פה ניקרבוקר הזמין אותי גרשון לאכול איתם ואח"כ יצאה איזו אי-הבנה טיפשית והפסדתי פגישה עם עיתונאי זה. הבית היה מלא אורחים וכל מי שבירכתיו לשלום שאל עליך ועל הכל עניתי: מצוין, טוב מאוד, רק הישיבה מתחילה להיות כבר ארוכה מדי. ובלבי כעסתי על כל העולם. חזרתי הביתה אחר חצות כשאני שוחה כבר בעולמות שמעבר לעייפות.

אני ממשיכה את כתיבתי בערב. מכתבך מערב שבת ומוצאותיך לפני, אך אני רוצה לגמור קודם כל בפרשת תל-אביב.

הגענו לוועידה אחר 11. העלונו ישר על הבמה, לא לשולחן אלא לשורות האחוריות. כשאני מזדמנת לוועידה לשעות ספורות אוהבת אני לשבת דווקא באולם, כי אז אני חשה יותר את הדופק. באנו באמצע נאומו של הרצפלד.[1] הספקתי לשמוע את גורפינקל[2] (קריאה מהכתב מונוטונית ומשעממת), גרבובסקי,[3] שפרינצק (שהירבה לדבר על רעיון חדש של כיבוש לבבות, ז"א תעמולה ציונית בהקף רחב), שאול ושקולניק. לשאול הייתה הקשבה דרוכה. הוא אינו נואם, אך "נורא" אמיתי בהבעת רעיונותיו, ולו ראית איך כולם נתמתחו לקראת דבריו. במשך כמה רגעים חיכה יו"ר לוּלוּ[4] עד שהאולם נרגע. אני מניחה שתקבל דו"ח מלא ותדע מה אמר כל אחד.

רק מילה ביחס לשאול. אחת הנקודות שהוא עמד עליה - וחזר כדרכו כמה פעמים - זה היה לעורר אי-שקט ביחס למצבנו כיום, לפזר כל אשליה שעוד אפשר לרמות את עצמנו להיות בשקט בלי מלחמה בשלטון; אם נילחם, יש תקווה שננצח ונתקיים, ואם נתפשר נחנק בין כה וכה. ש' כולו חמס על קפלן. לפי דבריו, כל מה שמינימליסטי נהפך אצל אליעזר לאידיאל. ישנם - אמר שאול - עוד אנשים בינינו, שחושבים כי מוטב בזמנים האלה להסתלק מהארץ עד יעבור זעם, לשלוח את בניהם ללמוד וכו', בקיצור רצה להחדיר למוחות את הרגשת חומרת השעה. שקולניק היה נואם אתר והיכה את חבריו לשעבר[5] על ימין ועל שמאל.

שאול אמר שכתב לך. הקיבלת? אבקש כאן העתק מזאב.[6] משה, אל תצחק לי, אך אני מוכרחה לחזור על רעיוני, כי עצם מעצרך הממושך סימן לא טוב הוא וכו' גם מאופן תגובות אנשים ברחוב לזה. ההרגשה היא כי אם משה שרתוק איננו, אין לסוכנות אותו הערך ש"העם" רצה להשלות את עצמו כי ישנו. עם פגיעה כזאת בך פגעו בבבת-עין, פגעו בדבר מה יקר מאוד לתנועה לא רק באופן אישי, אלא ובעיקר באופן סמלי. כך רואה אני זאת. יהירות מצדי? הנה, בימים אלה פגשתי את קראוזה[7] והוא תלה בי עיניים כאלה שרציתי לבכות, וצריכה הייתי לנחם אותו שעוד הכל יסתדר. והלא השלטון יודע מי אתה ומה אתה לתנועה, ואם כוונתם לשבור אותנו לא יכלו למצוא פגיעה ישרה יותר.

מכתבך היקר מערב שבת לפני, כמו כן מכתבך לגולדה.[8] לבי לך בייסוריך שאתה מתייסר ובחרדתך שאתה חרד לבאות. הלוואי וב"ג יצא שלם מהדרך הקיצונית שהוא נקט. חסרים לו הבלמים והוא עלול להתחלק ולשבור את ראשו ולסחוב את כולנו למסדה.[9]

היום הייתה אצלי תחיה ובין השאר היא אמרה דבר שמתאים גם לב"ג. היא סיפרה, שאחיה אֶרי[10] בתנועה לאחדות העבודה(!)[11] והוא כה קיצוני ש"במקרה יוכל להרוג גם אותה". תחיה עצמה "פחות או יותר במפא"י".

אני מסיימת את המכתב בבוקר ה-9.9.

ובכן, שוב שביתת רעב אצלכם,[12] ושוב חבלות בארץ![13] הנשימה נעצרת למשמע הרדיו. אני אחכה לדעת איך עבר עליכם יום זה.

את מכתבך למפלגה קראתי, את הטופס הבלתי-מתוקן, בדרך לת"א בשבת והשארתי אותו לעדה. אקרא בו שנית כשיהודה יביא אותו חזרה היום.

כשישבתי בשבת על הבמה עברו על פני הרבה חברים ולכל אחד הייתה מילה טובה בשבילך. עבר גם זלמן[14] ואמר: זה עתה גמרנו לעבור על גילוי-הדעת של משה, תיקנו והוספנו, אך מה שמשה כתב כתב מצוין. שם פגשתי את גולדה והיא מייד אמרה, שיש לה מכתב ושכתבת לה כי אקרא בו. בינתיים קיבלתי את המכתב מזאב. טוב שכתבת לה את המכתב הזה - לדעתי מכתב היסטורי - והסברת לה את הלך מחשבותיך. נדמה לי שאתה, במעצר, רואה את העניינים בעין פקוחה יותר מאלה שעסקו בהם מקרוב.

אני מבינה לך בחרדתך לנ"ג. הנה מה זימנה השעה ההיסטורית לאיש קל זה! כמה נוצות יוכל להוסיף לעטרתו! נידמה לי, שהריצות האחרונות שלו בשעה זו[15] מיותרות ואינן לכבוד. משום מה, גולדי נוטלת לעצמה רשות להתנפל על גולדמן וכאילו אני צריכה להגן עליו; מגן גדול ממני הוא מצא בצבי שוורץ. על רקע גולדמן היה ויכוח, כמעט ריב, בין גולדי צבי ורחל.

על תוספת נציגות, משונה יֵראה בפניך, אך עדיין כבדים עלי החובות. עניין בר-מצווה סיבך אותנו במקצת. בעצמי חשבתי כבר שאצטרך לפנות ולהציע להקטין הנציגות, ובייחוד עכשיו כשנראה שמעצרך יארך. האבקש שיפחיתו ב-20 לא"י? רצוי היה לי שיעשו זאת מנובמבר ולא מאוקטובר. ואולי בכל זאת יהיה מיפנה ועד אז תשוחרר?

ספל, תרמוס, סוכר, עוגה - הכל תקבל. גם פרחים אוסיף לשלוח.

אני שולחת היום גם מכתב בדואר.

בנשיקות ולמרות הכל בתקוות טובות.

 

צ.

  

שלום לדוד.

הנכון שברני מכין משפט?[16]

הספקתי לראות את .P.P הבוקר.[17] הידד, משה! כן תוסיף!