8/7/1965

דוד בן-גוריון

 מותו הוא אבדה קשה

 

 

מתוך: ״דבר״, ״ידיעות אחרונות״, ״מעריב״, דברי בן-גוריון בכנס פעילים ארצי מטעם המיעוט במפא״י

 

משה שרת היה אחד מן האנשים, שכאשר מדברים עליהם חייבים לדבר על משפחתם. הרבה מסגולותיו היו נחלת המשפחה, החל באביו שהיה מראשוני ביל״ו, עלה לארץ, חזר ושוב בא להשתקע בארץ-ישראל. הוא עשה דבר שאיש לפניו לא עשה - התיישב בכפר ערבי בין ירושלים ושכם ושם הכיר משה שרת מקרוב את העם הערבי ורכש ידידים רבים. הוא זכה להיות מבוגרי המחזור הראשון של הגימנסיה העברית הראשונה בארץ ואחד הראשונים במחזור זה. כבר אז היה אחד מהחבורה המשפחתית - אליהו גולומב, דב הוז ושאול אביגור-מאירוב. זאת הייתה חבורה ידועה מימי הגימנסיה העברית. דב הוז ואליהו גולומב לקחו את אחיותיו של משה שרת ונשאו אותן לנשים, ומשה לקח את אחותו של שאול. כל אחד מהם מילא, ושאול עדיין ממלא, תפקיד גדול בחיינו.

את משה שרת הכרתי בראשונה בקושטא ב-1914. כבר אז התרשמתי מכישרונו בידיעת שפות, בפרט הטורקית. הוא דיבר טורקית כמו אינטלקטואל תורכי מושלם. אחר-כך התגייס לצבא התורכי ושירת כקצין ומתורגמן. בתום המלחמה המשיך בלימודיו בלונדון. את תפקידו המדיני הראשון קיבל עם מינויו של חיים ארלוזורוב למנהל המחלקה המדינית של ההנהלה הציונית ומשנרצח ארלוזורוב נתמנה ע״י סיעת ארץ-ישראל העובדת כיורשו והסכים לכך בתנאי שברל או אני נצטרף להנהלת הסוכנות. ברל היה חכם ממני בהרבה והתחמק מזה. אני נכנסתי לתפקיד ומאז אני מכיר את שרת מקרוב, את תכונותיו וכושרו, את ידיעותיו הרבות, את בקיאותו בנושאים רבים ושונים, בספרות הערבית, בעולם הערבי ובנעשה בעולם היהודי. הייתי מייעץ לכל חבר לקרוא בספרו בשער האומות, הכולל את נאומיו באו״ם, בו עשה בתפקיד פורה וחשוב.

משה שרת עמד על המשמר עד קום המדינה. יש הטוענים, כי משה שרת התנגד להכרזת המדינה בגלל שיקולים שהושפעו ע״י האמריקנים ומשרד החוץ שלהם. זה הופץ ע״י הרביזיוניסטים. אין לזה שחר. זה לא נכון שמשה שרת היה בין אלה שהתנגדו למדינה!

כאשר פרשתי ב-1953 לשנה שנתיים לשדה בוקר, קיבל שרת כפיקדון זמני את ראשות הממשלה. והוא עצמו הצהיר, כי הוא מקבל את התפקיד כפיקדון זמני. הוא מילא את תפקידו כראש מממשלה בהצלחה, פרט לאותה שנה של ה״עסק ביש״. לרגל ״העסק ביש״ חזרתי לממשלה כשר הביטחון, ואף כי לא תמיד הייתי תמים דעים עם שרת, אני יכול לקבוע כי כשר ביטחון מעולם לא עשיתי דבר בתחום הביטחון בלי להיוועץ בראש הממשלה, בלי ידיעתו. כששרת החזיר לי את פיקדון ראשות הממשלה וחזר לכהן כשר החוץ, נקשרו עננים כבדים בשמי ישראל לאחר חתימת הסכם הנשק בין נאצר לצ׳כיה. הבנתי, כי לישראל טמונות בו סכנות גדולות מאוד, המחייבות ראייה ביטחונית-מדינית מתואמת. היה ברור לי כי עלינו להתכונן לפעולה גדולה. לא מצאתי אצל שרת את הראייה הזאת, שחייבה גישה שונה מזו שהייתה מקובלת במדיניות החוץ שלו. ידעתי - צריך להיות תיאום מלא בין ענייני הביטחון והחוץ. לא הייתה ברירה. הייתי מוכן להחזיר את תיק ראש הממשלה, אבל לא הייתי מוכן להוסיף להיות שר ביטחון אם מדיניות החוץ תתנהל על-ידי שרת. חברים הלכו אליו ודיברו איתו על כך. והוא מייד התפטר. ידעתי שזה כואב לו, וגם לי כאב הדבר. אבל ביטחון המדינה קודם לכל, גם לחשבונות מסוג זה. צורכי הביטחון קודמים ליחסים אישיים. הוא הודיע על פרישתו ובמקומו מונתה גולדה מאיר.

כאשר פרצה מערכת סיני נמצא שרת בביקור אצל ראש ממשלת הודו ולא ידע כי המערכה נפתחת. גם האינטליג'נס האמריקאי לא ידע דבר על המערכה, כי היא הוכנה בסודי סודות. זה היה דבר קשה בשביל שרת, כאשר נהרו התנפל עליו בשצף קצף. אבל לאחר מעשה הבין שרת שעשינו מעשה טוב.[i]

כיו״ר ההנהלה הציונית לא היה טוב ממשה שרת. בתפקיד זה הצליח אפילו יותר ממני בתקופה שמילאתי תפקיד זה בסוכנות. מותו הוא אבידה קשה לציבור הישראלי ולכלל היהודים כמו גם ללשון העברית, כחרד לטוהר הביטוי. הוא היה אחד העברים הגדולים והמצטיינים שלנו.

משה שרת ייזכר בין מקימי המדינה ולוחמיה כל זמן שעם ישראל יחיה.

הערות