1964

דוד בן-גוריון

 המפלגה החליטה להתייצב מאחורי

מתוך: דוד בן-גוריון, משה פרלמן, עמ' 129-128. לפי הסברי המחבר בהקדמתו לספר, נראה כי רשם דברים אלה מפי בן-גוריון בשדה בוקר

משה פרלמן: ומה בקשר לענייני החוץ? האם לא הואשמת תמיד כי הינך שר החוץ של עצמך והאם אין זו הסיבה האמיתית שבגללה התפטר משה שרת?

דוד בן-גוריון: לא ידוע לי ש״הואשמתי״, אך הייתי אומר בגלוי כי ראש ממשלה ישראלי חייב להיות גם שר החוץ של עצמו. ענייני חוץ, ממש כמו נושא הביטחון, הם אחד מתחומי המפתח שבטיפול הממשלה. יתרה מזו, בענייני חוץ, כמו גם בנושאי ביטחון, להחלטה נכונה או מוטעית, אפילו היא מתקבלת בדרג זוטר, עשויה להיות השפעה ניכרת. אין הדבר כך במשרדים אחרים. אם נפתח סניף דואר במקום בלתי מתאים, אם מתברר שכביש נסלל צר מדי, או כי בית-חולים שהוקם חשוף לשמש יותר מכפי הרצוי, כי אז הדבר אומנם מטריד אך אינו בחזקת אסון. תקרית גבול שבה יורה טוראי בפקודת מפקדו הסמל, עלולה ליצור מתחים פוליטיים מסוכנים. באורח דומה, היחסים עם מדינות זרות עשויים להיות מושפעים ממענה נבון או מטופש לפנייתה של ממשלה זרה.

משום כך התעניינתי בכל מה שהתרחש במשרד החוץ. נהגתי לקרוא בכל בוקר את המברקים הדיפלומטיים החשובים ולהעלות הצעות שנראו לי. כאשר ממשלות זרות נקטו פעולה, פרסמו הודעות רשמיות, או קבעו מדיניות שהיה בהן כדי להשפיע על ישראל ראיתי כחובתי וכאחריותי לקבל החלטה בקשר לתגובתנו. עניינים בעלי חשיבות מכרעת הובאו, כמובן, בפני הממשלה להחלטתה. אך הייתי נוהג להביא את עמדתי לידיעת השרים. אם עמדתי לא התיישבה עם עמדתו של שר החוץ, היה יכול לקבל את דעתי או להביא העניין לדיון בממשלה.

אני מסכים שייתכן כי לא תמיד היה הדבר מקובל על משה שרת. אני מניח, כי היה לו קל יותר אילו הייתי ממעט להתעניין בניהול היומיומי של משרדו - כדרך שנהגתי, נאמר, במשרד העבודה או במשרד הדואר. השרים במשרדים אלה היו מדווחים לי מדי פעם בפעם על פעילויותיהם הכלליות, אך לא ביקשתי מהם דיווח יומי על מספר הקילומטרים של כבישים שנסללו או על מספר מכשירי הטלפון שהותקנו. במשרד החוץ אכן נהגתי באורח שונה. רציתי לדעת מה מתרחש בכל יום בכל בירה. לבסוף נפרדו דרכינו, גם בשל הבדלי אישיות שהכבידו על העבודה יחד. אף שתמיד רחשתי כבוד לפועלו הממושך ולהישגיו הרבים בשרתו את העם והארץ לפני הקמת המדינה ואחר כך. כאשר חזרתי לראשות הממשלה, לאחר פרישתי הזמנית לשדה בוקר ב-1953, היה לי ברור שאם שרת רוצה לכהן בממשלה כשר חוץ על פי תפיסתו, לא אהיה מוכן לכהן בה כראש ממשלה. הבאתי את העניין בפני המפלגה. הייתי מוכן לפרוש. המפלגה החליטה להתייצב מאחורַי ושרת התפטר. זה אומנם מצער, אך דברים כאלה הם בלתי נמנעים בחיים הפוליטיים.