משה שרת במערכה הפוליטית הגדולה בתולדותינו, דוד בן-גוריון - 30/12/1947
שם הספר  שוחר שלום
שם הפרק  משה שרת במערכה הפוליטית הגדולה בתולדותינו, דוד בן-גוריון - 30/12/1947


30/12/1947

דוד בן-גוריון


 משה שרת במערכה הפוליטית הגדולה בתולדותינו

 

 

מתוך: דברי דוד בן-גוריון בישיבת מזכירות מפא״י בתל אביב

 

חברים, משה שב עכשיו ארצה[1] אחרי מערכה, שנדמה לי שהייתה המערכה הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות עמנו, לכל הפחות באלפיים השנים האחרונות, וההרגשות בהן אנו פוגשים את בואו, אני בוטח שאלה לא רק רגשות החברים למפלגתו - רגשות חברים שעבדו איתו עשרות שנים במפלגה - אלא רגשות רוב היישוב, אני בטוח רגשות רוב העם.

אנחנו יודעים שאין ביצוע היסטורי שהוא פרי פעולתו של איש אחד בלבד. אפילו יצירה ספרותית של משורר או הוגה דעות גדול, אשר ודאי טבועה בחותמת אישיותו היוצרת, יש בה מנחלת הכלל. בשטח הפוליטי - הציבור, הכלל, הדורות, הם הקובעים. יש תמיד קיפוח אמת בקיפוח שמקפחים את החיילים האלמונים שזוכים להישג היסטורי - כשזוקפים אותו לחשבון איש אחד ומפעל גדול נזקף לחשבונו.

אבל במידה שיחיד ממלא שליחות - וגם יחיד ממלא שליחות, לפעמים גדולה, בעשיית היסטוריה - אינני חושש להגיד שלא ידוע לי יחיד אחר בעם היהודי עכשיו, שהוא היה ממלא שליחות זו במערכה אשר נמשכת לא רק בישיבה זו של האומות המאוחדות [בשלהי נובמבר], אלא אשר החלה בישיבה המיוחדת במאי, אחר-כך בוועדה [המיוחדת של או״ם לא״י - אונסקו״פ] בארץ, אחר-כך [בדיוני] ועדה [זו] בשוויצריה, ולבסוף - ההכרעה הגדולה [ב-29 בנובמבר] - באמת אינני יודע איזה יחיד שהוא בתנועה הציונית היה עושה שליחות זו שעשה משה ביתר ידיעה, ביתר תבונה, ביתר טקט - ועכשיו, לאחר מעשה, אפשר להגיד ביתר הצלחה - מאשר עשה זאת משה.

ואנחנו, העם היהודי, תנועתנו, אינם מחלקים פרסים. אבל נדמה לי שהאיחול הכללי שלנו הוא שפעולתו של משה - אומנם, אילו לא עמדו מאחוריו עשרות שנים של פעולה, נדמה לי כ-30 שנה של פעולה חלוצית, פעולת עיתונות, פעולה חינוכית בנוער, אחר-כך פעולה פוליטית מטעם התנועה הציונית, עם ארלוזורוב ואחריו - גם מה שעשה עד לייק-סכסס היה מספיק; ואילו התחיל רק בלייק-סכסס ועד עכשיו -גם זה בלבד היה מספיק להנחיל לו חלק בטוח ביותר בהיסטוריה של העם היהודי.

אבל האיחול שלנו הוא שכל פעולתו עד עכשיו תהיה פרוזדור לפעולה ברוכה, שעוד יזכה לעשות עם קום המדינה, לשם קיומה ובשמה.

 

הערות

[1] ביום זה - כחודש אחר החלטת עצרת או״ם ב-29 בנובמבר על חלוקת א״י לשתי מדינות, יהודית וערבית, הגיע משה שרת מניו-יורק לא״י לביקור קצר ונתקבל בהתרגשות בישיבת מזכירות מפא״י, שהתנהלה לקול חילופי ירי בין יהודים וערבים בגבול ת״א-יפו.


העתקת קישור