יום ו',  6.9.1946

מוסיצ'יק רודנוי,

אני עומדת לפניך נכלמת לאחר מכתבך, וראשית כל רצוני לנשק לך חזק חזק. שוטה שכמוני, למה לי לגרום לך ייסורים מיותרים בעניינים פעוטים! נפש האדם דבר מורכב הוא, נראה מורכב הרבה יותר מהפצצה האטומית, ודרך חייה זיגזגים, לפעמים חדים מאוד.

לו יכולתי להתחלף איתך ולשבת במקומך זמן-מה, הייתי מוכנה לכך בכל לבי לו היה זה לתועלת. הייתי נחה וקוראת. כל פעם כשאני נזכרת בך במשך היום או הערב משהו מתגלגל לגרוני ועוצר את נשימתי. עד מתי? שמעתי מזאב על שיחתו עם שקספיר[1] ומתגובת אנשי השלט[ון] אני מסיקה, שעתה אין הם רוצים ואין הם מעוניינים לבוא איתנו לאיזה סידור. דווקא זה שהם מחזיקים בך, שיודע לנצל כל פתח למו"מ, מוכיח לי עוד יותר את כוונתם. אך מה זה שמעתי ברדיו הבוקר, כאילו הול כתב מכתב חדש לסוכנות? ביקש הסברות נוספות לעמדת הסוכנות?[2] מה מהלך חדש זה במישחק?

משה יקירי, אנא עשה משהו להסדיר טוב יותר את שעותיך. לא ייתכן שאתה תוסיף לשרוף את הנר משני קצוותיו, הן הנר לא יחזיק מעמד. כשאני זוכרת את פניך בפגישתנו האחרונה כואב לבי - פניך לא היו טובים, מתוחים ועצבניים. אל תאמר לי שהעונש שהוטל עליך קשה מנשוא. אתה עם הכוחות הנפשיים שלך יכול ומוכרח להיות מסוגל לסבול את מנתך בכל הדרמה הזאת. עוד נראה יום טוב!

על אחי שאל כאוות נפשך. לא הטעיתי אותו בשאלותי על גלות וחירות וכו'.[3] לכתחילה אמרתי לו, שהייתה שמועה כזאת וכזאת וכי היא נתבדתה, אך בכל זאת הייתי רוצה לדעת את עמדתו. מזאב שמעתי שיש כאילו מחשבה להשאירו בארץ למען המגן [ה"הגנה"]. התברר שזאב פ'[4] עצלן אין דוגמתו - מסוגל לישון 6 שעות באמצע היום והעניינים סובלים מאוד.[5]

עדה סיפרה לי, שבבוא אחי אליהם עשה לו מין משרד ראשי אצלה וחבריו באו לראותו. עדה הייתה המתווכת, המדברת טלפונית ומזמינה את מי שאחי רצה. הנה, באחת הפגישות היה במקרה נוכח יהודה אחיך, ובשובו ירושלימה סיפר עליה בכישרון הדרמטי שלו. הוא אמר, שלוּ במאי רצה להעלות פגישה כזאת על הבמה, היה טורח הרבה וזקוק לחזרות אין מספר. הוא תיאר איך החבר (אגב - ידידי מטהרן,[6] חבר רמת הכובש לוי שוורץ)[7] לכתחילה השתומם בראותו לפניו את ש', ואיך אח"כ הם הושיטו ידיים איש לרעהו ולבסוף נפלו איש על צווארי רעהו. ועוד עדה תיארה איך ש' ישב עם חבריו בחדרה להתייעצות באמצע היום, כשהכל מוגף וסגור וחשמל מאיר את הפנים המזיעים, ואיך עדה העירה למה הוא, ש', מחזיק את כל הסודות רק לעצמו, שיחלק מעט מזה לחבריו ולהם יועיל ולו לא יזיק.[8]

אתמול הייתי עם חיים בקופת חולים, שם פגשתי את גינה קליין, חברת דורות שהייתה סרג'נטית בצבא (מטבח) וביקרה אצלנו. הזוכר אתה אותה? בשעת החיפושים היא לא הייתה בדורות, אך בעלה היה שם והיא באה לשם לאחר הכל וראתה את כל ההרס הפראי.[9] יש איתה הרבה צילומים והיא מתכוננת לשלוח אותם בצירוף רשימות לידידות האנגליות שלה, שהתיידדה איתן בארץ בימי שירותה, ולידידות שרכשה באנגליה כשבילתה שם 4 חודשים באיזה קורס. אחת הקצינות שטיפלה בה באנגליה הנה לא פחות ולא יותר מאשר מרי צ'רצ'יל,[10] ולה עומדת גינה לערוך מכתב ארוך.

גולדי מתהלכת בהרגשה שעוד צריך לצעוק על שיחרורכם כמו שצעקו כאשר רצו להציל את ה-18.[11] עמדת ברני הייתה הפתעה בשבילה. המשפיע עליה עכשיו הינו מוריס בסן,[12] שצועק כי העסקים סובלים מהמצב הנוכחי.

יחסו של זאב אליך נוגע ללבי. לא שהוא מתייחס אליך בלי ביקורת, אדרבא, הוא מכיר בחולשותיך, הוא מעריץ את צלילות דעתך, את יחסך לעניינים וכל פתק ממך הוא שומר בהדרת קודש. הוא היחידי שרץ בפתקיך והכל מחוור לו. אל תחשוב שלי אין ביקורת עליו, שכולי התפעלות, אך מעלותיו הן רבות והוא נמצא בדיוק במקומו.

מה תאמר לזה, שפזית וא"ד באו עם message מב"ג, שיסדרו את עמוס ויהי מה, ובמחלקה המדינית! ונראה שהעניין לא הולך ופוליה מטפסת על הקירות.

לוועידה לא נסעתי גם משום שקשה היה לי להשאיר את חיים וללה וגם משום שקשה היה לי להיות שם בלעדיך.

אני מסיימת בשבת שלום.

ונשיקות וברכות ליום הולדתה של ללה.

צ.