נספח 17. ועידת פועלי ציון באנגליה - דוח משה שרת, 12/2/1921
שם הספר  ימי לונדון ג'
שם הפרק  נספח 17. ועידת פועלי ציון באנגליה - דוח משה שרת, 12/2/1921
כותרת משנה  ״קונטרס״ סח

 

נספח 17

ועידת פועלי ציון באנגליה[1]

 

דוח משה שרת, ״קונטרס״ סח, 12/2/1921

 


בימים 28-25 בדצמבר 1920 נועדה במנצ'סטר הוועידה הט״ו של ״פועלי ציון״ באנגליה. נוכחו בה 22 צירים, באי-כוח עשרה סניפים; חברי הלשכה הלונדונית של משרד ״הברית״;[2] באי-כוח האגודות המקצועיות (טְרֶד-יוניונים) היהודיות שנענו להזמנת מרכז המפלגה (10 צירים מחמש ערים) ואורחים מספר. בשתיים מישיבות הוועידה, באסיפת-העם שנערכה במנצ'סטר בקשר איתה ובחגיגה שסודרה לכבוד הצירים, נוכחו באי-כוח ה״לייבור פרטי״ וה״אינדפנדנט לייבור פרטי״.

בסדר היום המודפס, בנאומי הפתיחה ובברכות, צוינה ועידה זו לחגיגית, כוועידת יובל הבאה לסיים תקופה בת חמש-עשרה שנה בפעולת המפלגה וּלְפֶתַח תקופה חדשה. אך מלבד רושמה החיצוני לא הייתה להדגשה זו שום השפעה על תוכנה של הוועידה; כי לא מספר השנים לקיום המפלגה, המתעגל במקרה בחמשוֹת או בעשרות, עלול להחשיב ועידה, אלא הרגע שבו היא נקראת והתעודות החלות על המפלגה באותו רגע. והייתה הצדקה לקוות כי ועידת ״פועלי ציון״ באנגליה, המתכנסת השנה, תהיה חדורה כולה הכרת התפקידים הרובצים על המפלגה, בין אם תצוין כוועידת יובל, או לא.

נמסרו דינים וחשבונות מהסניפים. הם היו ראי נאמן ממצבה של המפלגה כיום עד כדי לברר את הדבר גם לאדם חדש. הכלל שעלה מכולם - חיובי, אם כי די זעום הנהו. הסניפים השונים, כגדולים כקטנים, מורכבים לרוב מקבוצה קטנה של חברים נאמנים ובעלי הכרה, הנושאים בעול כל עבודה במסירות, ומקהל חברים הראויים לתואר זה רק על-פי השם בלבד והאדישים לרוב לכל פעולה אקטיבית. בכל זאת לא פסק הדופק בשום מקום: נערכו הרצאות, אסיפות תעמולה, גם נשפים; נאסף כסף לקפא״י ולהוצאות המפלגה; הייתה השתתפות בעבודת היוניונים היהודים בעיקר ע״י המרצת קיבוץ הכספים לקופת הפועלים היהודים באנגליה (מוסד שנוצר בימי המלחמה לשם תמיכה במשפחות הפועלים-החיילים היהודים באנגליה, ומשלוח כספי הסיוע למקומות ההרס והפרעות ברוסיה, באמצעות הסתדרויות הפועלים היהודיות); במקומות אחדים נוסדה בהשפעת ״פועלי ציון״ מועצת פועלים לאומית; באלה מקומות השתתף הסניף בפעולה הפוליטית של סניף ה״לייבור פרטי״ - במלחמת הבחירות וכד׳. סניף לונדוני אחד עשה התחלה חשובה של עבודה תרבותית בסדרו שיעורי שבת ל-120 ילד (לפי הדו״ח שנמסר בוועידה מלמדים בשיעורים אלה עברית ויידייש, אך באמת מלמדים עד עתה בפועל רק עברית - 5 מורים - משום שליידיש לא נמצא מורה). מכל הסניפים נשמעה טרוניה אחת כלפי המרכז: הבו לנו כוחות תעמולה, מרצים, נואמים; חדשו את העיתון (״אונזער וועג״), שחדל מצאת; חזקו את הקשר ההסתדרותי בין המרכז והסניפים ובין הסניפים לבין עצמם. הסניפים כאילו עשו את כל המוטל עליהם; מצפונם שקט ויש שגם שבעים הם רצון מעצמם.

ורק ע״י חבר אחד (פרידמן ממנצ׳סטר) נמתחה ביקורת עצמית, הוצגה דלות הכוחות של המפלגה בכללה לעומת התביעות אשר הרגע הגדול תובע ממנה: ״רוב חברינו הינם אולי ציונים טובים וסוציאליסטים טובים, אך חסרה בהם הנשמה היהודית המלכדת את שני הניצוצות האלה לשלהבת אחת - ה׳פועל-ציונית׳. מוטב שנהיה מעטים וצרופים משנהיה רבים ומטושטשים״. בודדים היו דברים אלה ברצינותם ובאמיתם.

ולמען הצדק צריך להגיד, כי יש סניפים העובדים בסביבה זרה ואדישה ופוגשים על דרכם במכשולים שאינם לפי כוחם. במצב כזה לא ייפלא אם המעט שנעשה נראה כהצלחה רבה, אם חוג המבט מצטמצם והשאיפה נקצצת.

נמסר דו״ח בשם המרכז (ע״י המזכיר פומרנץ).[3] מלבד העניינים הרגילים יש לציין בו את פעולת המרכז בתור מעורר להפגנת המחאה נגד הפרעות באוקראינה; פעולתו לייסוד מועצת פועלים לאומית של היוניונים היהודים, אשר בטלה, אומנם, אחר כך; הוצאת העיתון ״אונזר וועג״ במשך זמן ידוע; פרסום דברים כהווייתם על הפרעות בירושלים - דבר שהיה כפריצת גדר לעומת שתיקתה של הציונות הרשמית; הסבת שימת לבה של ה״לייבור פרטי״ על מאורעות א״י ועל הסכנה הנשקפת לציונות - הדבר שגרר אחריו את הדרישה הידועה של ל. פ. בימי סן-רמו;[4] סיפוחה של מפלגת פועלי-ציון לל. פ. בוועידת סקַרבוֹרוֹ[5] והשגת החלטה בוועידה זו, התובעת את פתיחת שערי הארץ בפני עלייה חופשית.

מדו״ח ועידת הקפא״י עולים מספרים אלה: במשך שנת 1920 נאסף בסך-הכל 1,600 לי״ש. את מחצית הסכום הזה הכניס ״יום הדגל״ שנערך בלונדון ב-1 למאי. מותר הכסף - מהאסיפים בסניפים ומהכנסות אחרות.

 

*

 

אחד הדברים שציינו ביותר את הוועידה הזאת מן הקודמות לה והניחו את חותמם עליה - הייתה השתתפותם הפעילה של חברי משרד ״הברית״ מלונדון; במרכז תוכנה של הוועידה עמדו שתי ההרצאות הגדולות שהושמעו בה ע״י החברים האלה.

הרצאתו של קפלנסקי כללה

דו״ח על ועידת וינה;[6]

מצב ״הברית העולמית״ לאחר ההתפלגות;[7]

עמדתנו כלפי ההסתדרות הציונית.

לבירור מהות ההתפלגות וסיבותיה הוקדמה סקירה מקפת על ההפכוֹת הפנימיות שחלו בתנועה הסוציאלית [הסוציאליסטית] והניגודים שהתגלו בהבנת תפקידי התנועה ודרכי הגשמת שאיפותיה בכל ארץ וארץ - בעקב המלחמה העולמית והמהפכות ברוסיה ובמזרח אירופה. הסקירה הייתה עשירת תוכן ומעניינת, והרבה כישרון ההסברה הושקע בה. נראה היה שנהירים למרצה השתלשלות הגלגולים שעברו על התנועה הסוציאלית העולמית ומצבה היום מתוך השקפה ותפישה עצמית, בלתי-אמצעית. אך יותר מדי ננעצו שורשי ההתפלגות של פועלי-ציון בהתפרדות התנועה העולמית למחנות-מחנות, בדרך הגשמת הסוציאליות, ופחות מדי הובלטה, בתור הסיבה העיקרית לפירוד, העובדה של ההתנכרות-שבלב לארץ-ישראל ולאידיאלים של היצירה הציונית-סוציאלית האמיתית, אשר הקיפה חלקים גדולים של ״הברית״. המרצה סקר את הסתיימות הגבולים בין ״ימין״ ו״שמאל״ בכל מפלגה ארצית אחרי הפירוד, ובא לידי סך-הכל הזה: כל המפלגה האמריקנית חוץ מעשרות אחדות, וכל המפלגה האנגלית חוץ מיחידים, נשארו עמנו; מפלגת ארגנטינה ברובה הגדול עמנו, אלא שהוועד המרכזי, המורכב ברובו משמאליים, החליט להיות נייטרלי ביחס לשתי ה״בריתות״ עד לוועידת המפלגה.

המפלגה הגרמנית והקבוצות הפריזאית והציריכית, שציריהן בווינה ״השמאילו״, יצאו מתוך ״הברית״ ההיא, לא נכנסו אומנם לבריתנו, אך החליטו לנהל את עבודתם הארץ-ישראלית בקשר עם משרד העבודה שלנו; הסניף באנטוורפן נתפלג: הרוב שייך לנו ומוסדות המפלגה נשארו בידו. באוסטריה, מושב המפקדה העליונה של ״השמאליים״, יצאו חברינו אחרי ועידת וינה מתוך המפלגה וסידרו מפלגה חדשה, אשר עלתה כבר בכמותה ובכוחה על מפלגת ״הברית״ השמאלית (בבחירות האחרונות למועצות הפועלים בווינה קיבלה המפלגה החדשה שלנו 36 מנדטים, בעוד שהמפלגה ״האזרחית״ של השמאליים - רק 16). בטשכוסלובקיה עומד הסניף העיקרי שבפראג על צדנו; בבוקובינה נסתדרה במפלגה פרקציה גדולה ברוחנו, הדורשת לה את זכות הכניסה ל״ברית״ שלנו מבלי לצאת מהמפלגה הארצית, לשם שלמות התנועה המקומית; המפלגה שבמזרח-גליציה החליטה לעת-עתה - עד לוועידתה השנתית - לעמוד מחוץ לשתי הבריתות; רוב החברים וראשי התנועה עמנו. ״פועלי ציון״ במערב-גליציה, שהינם חלק המפלגה שבפולין, החליטו בוועידתם המיוחדת להצטרף ל״ברית״ שלנו, והם מחכים לוועידה הכללית של מפלגת פולין בכדי לבצע את הדבר; במפלגת פולין עצמה הסתדרה פרקציה חזקה ברוחנו, המחכה גם היא לוועידה הכללית לשם פתרון השאלה; ברוסיה הושמה לאל החלטת וינה של השמאליים בדבר איחודן של שתי המפלגות י.ס.ד.[8] וי.ק.פ.[9] הן נפרדו לחלוטין והפרקציה הקומוניסטית של י.ס.ד. יצאה ונספחה לי.ק.פ.; הי.ס.ד. בוועידתה האחרונה החליטה להכיר ב״אחדות העבודה״ את המפלגה הרבולוציונית שבא״י, ציינה אותה בתור כזו בתזכיר שהגישה לאינטרנציונל השלישי[10] ומחתה נגד החתירות של משרד ״הברית״ השמאלית להפרידה. היא גם הכריזה על עיקר האוטונומיה היהודית, דבר הבא בניגוד לכל אחד התנאים של האינטרנציונל השלישי.

בן-גוריון הרצה על העבודה הארץ-ישראלית. עיקרי ההתיישבות הסוציאליסטית-קואופרטיבית הוסברו לא עפ״י השקפת עולם מופשטת והסקה עיונית, כי אם על יסוד המצבים והיחסים שבעובדה, מתוך חדירה לעומקן של המציאות היהודית והמציאות הארץ-ישראלית. נעשתה התאמצות להכניס את השומעים לתוך סבך הקושיות הרובצות על שאלת יישובה של הארץ ולהאיר לפניהם את דרך בניין חברת העבודה כמוצא היחיד מסבך זה. בדרך זו גם הוסברה מהות ״אחדות העבודה״ ונדמה היה, שדווקא אופן הרצאה זה הכביד על השומעים את הבנת העניין, ושהרבה יותר נוח היה להם אילו היו פותחים לפניהם את כל השאלות האלו מתוך הפשטה, עפ״י נוסחות כלליות ומקובלות. המרצה קבע את תפקידיהם של מפלגות פוע״צ בחו״ל בבניין א״י, הבדיל בזה בין מפלגות מזרח אירופה, שמרכז הכובד בעבודתן הוא הספקת החומר האנושי לעליית העובדים, ובין מפלגות המערב, אנגליה ואמריקה, אשר עיקר עבודתן צריך להיות הושטת העזרה הכלכלית והטכנית לבניין הסוציאלי והגנתו הפוליטית. הוא בירר את מהותם של שני מוסדות ההתיישבות אשר על מפלגות הפועלים בחו״ל לייצר לשם העבודה בא״י -

האחד שהינו קיים כבר במידה מצומצמת בצורת הקפא״י,

והשני - העומד להיווצר - והוא בנק הפועלים,

וייחֵד את תעודתו של כל אחד.

 

*

 

הדבר השני שציין את הוועידה, ושיווה לה חשיבות פוליטית מיוחדת, הייתה הופעתם של אחדים ממנהיגי ״לייבור פרטי״ ו״אינדפנדנט לייבור פרטי״, ולא רק הופעתם בלבד, אלא בעיקר - תוכן דבריהם.

קתרין בְּרוּס קְלֶזִיֶר, עורכת ה״לייבור לידר״,[11] באה לישיבת הפתיחה. היא בירכה את הוועידה בדברים נלהבים, מתוכם נתגלה פרצוף רוחני מיוחד במינו, אישיות שהינה מזיגה נפלאה של אידיאליזם סוציאליסטי קנאי והלך רוח דתי-רומנטי ואנושי-מוסרי עמוק; אמונה מתוך דבקות בשליחות ישראל בעולם ובשליחות הסוציאליזם העברי בסוציאליזם העולמי. כל תכונות הנפש והיסודות הרעיוניים שיצרו את הפוריטניות האנגלית המסורתית נשארו שלמים, לא נגרע מהם דבר. הסוציאליזם רק השיב בהם לתחייה את הנשמה שפגה מזוקן והלבישם את הצורה החדשה המיוחדת לו. מקורות היניקה מירושת הרוח של העבר הגדול לא נסתתמו בשביל הצאצאים האלה, משני הערכים. הם מפכים לתוך כליהם החדשים, מרווים ומפרים כקדם. כמו אצלנו.

וזה קיצור דבריה:

״הסוציאליות, שהינה עפ״י עצם מהותה התנועה האנושית האידיאליסטית והמוסרית הכי נעלה, לא ניקתה, בנסותה להתגשם, מהיעזר באונס ובאלימות. הרעיון שלכם, ידידי ׳פועלי ציון׳, הנשען רק על הכוח המוסרי שבתוכנו, עלול במובן זה להיות למאור הסוציאליות הבין-לאומית. לא אתם צריכים לעזרתנו, כ״א להפך, לנו דרושה עזרתכם והדרכתכם. בואו ולמדונו את האידיאליזם הסוציאליסטי הטהור. --- תחייתכם הלאומית וגאולתכם הסוציאלית בארץ-ישראל אינן תנאי הכרחי לקיומכם החופשי בלבד, כי אם לשלומו ולאושרו של העולם כולו. אינטרנציונליזם בריא וחזק ייכון רק על יסוד לאומים בריאים וחזקים ולא ישכון שלום על הארץ כל עוד לא תוחזר לכם ארצכם. רק זוהי הדרך לתיקון העולם במלכות שדי״.

קמרון,[12] יו״ר הוועד הפועל של ל.פ., נשא נאום ארוך באסיפת העם. בין יתר דבריו אמר:

״ההבטחות שנתנה לכם הממשלה תתגשמנה רק אם ידרשו ויגנו על זאת המוני עובדים. דעו, כי אין אנו עוזרים לכם משום זכותכם לחיים לאומיים בארצכם בלבד, ככל העמים. בעד בניין חברה קפיטליסטית חדשה בעולם, נוסף על הקיימות, לא היינו בשום אופן מרימים את קולנו. אנו עומדים לימינכם רק משום שמכירים אנו בשאיפתכם ליצור בא״י חברה סוציאליסטית״.

הודסון, מזכיר הוה״פ של א.ל.פ.,[13] נשא נאום קצר באחת הישיבות. הוא דיבר על הוועידה העתידה להיקרא בווינה לשם ייסוד אינטרנציונל חדש,[14] אשר ירכז את כל המפלגות הסוציאליסטיות שיצאו מן האינטרנציונל השני[15] ולא הסכימו לקבל על עצמם את מרותו המוחלטת של השלישי. ״פועלי ציון״ יוזמנו לוועידה זו, ומפלגת א.ל.פ. תעשה את כל אשר ביכולתה למען תוקדש שימת הלב הראויה לשאלות שהם יעוררו בה.

ווֹלְהֶד, יו״ר הוה״פ של א.ל.פ., אמר בנאומו בבנקט:

״קץ הקפיטליזם קרוב לבוא בכל הארצות. הסוציאליות מתקרבת להתגשמותה. הסתלקות היהדות הישנה והוּלדת היהדות הסוציאלית החדשה - גם זה אחד מגילוייה של התגשמות זו. אומנם, הממשלה האנגלית הקפיטליסטית והאימפריאליסטית שיחררה את א״י מעול תורכיה. זוהי זכותה. אך ממשלה זו לא תמנע מהקים בארץ המשוחררה על-ידיה את שלטון האימפריאליזם הקפיטליסטי, וזהו דבר אשר כבודכם וחובתכם להילחם נגדו - ובזה נתונה לכם עזרתה המקסימלית של א.ל.פ. א.ל.פ. מכירה, כי בכל עם ועם יש למלחמת המעמדות מהלך מיוחד המתאים למצבו ולתנאיו הלאומיים-היסטוריים של כל עם. רעיון זה צריך להיות מובן וקרוב לכם בייחוד. יודעים אנו עד כמה מורכבים חיי עמכם, ובטוחים אנו כי רק אתם, הנמצאים על קרקע המציאות של חייכם הלאומיים, תדעו לבור את הדרך לשחרורכם הסוציאלי. איש לא יוכל להורות ולצוות לכם זאת״.

 

*

 

התופעה החשובה השלישית, שראוי לציינה בוועידה זו, הייתה נוכחותם של באי-כוח היוניונים היהודים, אשר הוזמנו כאורחים. זו הייתה הפגישה הגלויה והרשמית הראשונה של המפלגה, אשר אין לה עתיד בלתי אם תקיף את תנועת הפועלים היהודית שבארץ - עם באי-כוח אותן האגודות, אשר עם כל עמידתן העלובה הינן לע״ע הצורה הארגונית היחידה שבה תנועה זו מתבטאת כיום. הדברים שנשמעו מפי צירים אלה בנאומי הברכה שבישיבת הפתיחה היו פשוטים עד לתמימות. הכלל העולה היה:

״לא באנו אליכם עד כה משום שלא קראתם לנו. אילו הזמנתם אותנו - לא היינו נמנעים מלבוא גם קודם. ומדוע לא באנו בעצמנו - הסיבות ברורות. רחוקים היינו מארץ-ישראל וגם המחשבה על מטרות לאומיות מיוחדות של תנועת הפועלים היהודית זרה הייתה לנו. יש בינינו סוציאליסטים, אך הם לא חשבו שבתור יהודים עליהם לייצר דבר-מה מיוחד. ואולם באו שינויים. א״י נעשתה דבר של ממש. ושנות המלחמה ומאורעות העולם הוכיחו את הדרך בתנועת פועלים לאומית מיוחדת בין היהודים. בהכרה זו אנו מביעים לכם את ברכתנו ואהדתנו״.

הוועידה לא ניצלה את הפגישה החשובה והמבטיחה הזאת. היא לא נקטה את הכלל: ״נגיד פרזלא כד רתח״ [ארמית: נגוֹד הברזל בעודו חם]. הייתה, אומנם, כוונה רצויה בלב אחדים להיוועד עם באי-כוח היוניונים לחוד ולהניח בסיס לפעולה משותפת איתם בענייני העבודה הארץ-ישראלית והיחסים עם ל.פ. על יסוד קשר אמיץ וקבוע עם ״פועלי ציון״, כוונה זו עלתה בתוהו מאין יכולת לפרוץ את מסגרת סדר היום, או להימנע מעריכת הבנקט [הנשף] ה״תוכניתי״. וההזדמנות היקרה הלכה לאיבוד.

הוועידה קיבלה שורה ארוכה של החלטות, תורניות [רעיוניות] ומעשיות.

מהתורניות -

אישור העמדה הכללית של הוועידה העולמית בווינה בשאלת האינטרנציונל, עם אסמכתא מיוחדת על ההחלטות האחרונות של האינטרנציונל השלישי והוראה למשרד ״הברית״ להשיג ביאת-כוח בוועידה העתידה להיקרא בפברואר בווינה לשם יצירת האינטרנציונל החדש;

סולידריות עם ל.פ. והבעת ביטחון בתמיכתה, בעיקר בנוגע לבניין ארץ-ישראל סוציאליסטית;

ניסוח העמדה כלפי הקונגרס הציוני וחיוב ההשתתפות בו - בהתאם להחלטות וינה;

ניסוח עיקרי ההתיישבות בא״י בהתאם להחלטות הנ״ל.

מהמעשיות -

בעבודה המקומית:

חידוש העיתון ״אונזר וועג״;

בעבודה לשם ארץ-ישראל;

ייסוד חברת קפא״י באנגליה;

חיוב כל חבר המפלגה לתרום 1 לי״ש לשנה לקפא״י;

עריכת ״יום הדגל״ לקפא״י ב-1 למאי בכל אנגליה;

התחייבות למכור 10,000 מניות (בחשבון 1 לי״ש המניה) של בנק הפועלים העתיד להיווסד.

בין ההחלטות הארץ-ישראליות - ברכה ל״אחדות העבודה״ לכיבושה החדש על שדה העבודה הקואופרטיבית בארץ - בסלילת הכבישים.

 

ההחלטות נתקבלו פה אחד, חוץ מההחלטה בדבר ההשתתפות בקונגרס [הציוני], ששניים הצביעו נגדה. בדרך כלל, יש לזקוף לזכותה החשובה של הוועידה את רוח האחדות הגמורה ששררה בישיבותיה, בוויכוחים, בקבלת ההחלטות, בייחוד בדבר אותם העיקרים שהינם כאבני בוחן לכל מפלגה ארצית אחרי פירוד; את הנאמנות והמסירות למפלגה; את היחס הישר והבריא לארץ-ישראל. בדין וחשבון של סניפים אחדים נזכרה כסיוט קשה אותה התקופה שקדמה לוועידת וינה, אשר עברה בוויכוחים נבובים על דקדוקי ״ימין״ ו״שמאל״ ושיתקה כל פעולה חיה ויוצרת. הפירוד, אשר הוציא מן המפלגה רק מספר פעוט של חברים, גלל כאילו את אבן המעמסה מלב השאר והבריא את האוויר מחיידקי ה״לינקיזם״.[16] פה ושם אפשר עוד עתה לראות את שרידיהם. התנגדות שני הצירים להשתתפות ״הברית״ בקונגרס הציוני ״של הבורגנים״ כבר נזכרה. ובסוף הוועידה צצה פתאום מכיסו של ציר גלזגואי הצעת החלטה בשאלת השפות בא״י - זו הדיברה הראשונה של נאמני השמאל - המכירה אומנם בחסדה הרב ב״שפה הלאומית״, אך התובעת שיווי זכויות בחיים לעברית וליידיש ומחייבת את ״אחדות העבודה״ לנהל את תעמולתה הספרותית גם ביידיש. פה-אחד (נגד הפה האחד) הוסרה הצעה זו מעל הפרק. פריצות בודדות אלו, שבאו לצאת ידי חובת הרדיקליזם הנוסחתי, לא משכו אליהן כל תשומת לב.

בוועידה זו נראה לראשונה בין הצירים טיפוס חדש. אלה היו צירי ״סניף דוברי אנגלית״ ממנצ׳סטר, אשר נוסד השנה נוסף על הסניף העברי, הנקרא ״סניף דוברי עברית״. ייסוד סניף זח הנהו לעת-עתה הניסיון היחידי לחדור לתוך האינטליגנציה של היהדות האנגלית האזרחית ולגייר מתוכה ״פועלי ציון״. בקרב הנוער הלומד שביהדות האנגלית רבים הנוהים אחרי הסוציאליזם, לא מעטים גם הנקראים סוציאליסטים ואין מאיר להם את הנתיב אל מרכזם הלאומי שבתנועה, ואגודות הנוער הציוניות, כאגודות הסטודנטים ודומיהן, קופאות מחוסר תוכן מפרה ומחיה באין מחנך ומדריך. וישנם גם כאלה, שהינם ציונים מזה וסוציאליסטים מזה, אלא שבמוחם אין רשות אחת נוגעת ברעותה כל עיקר. עולם הרוח של אנשים אלה מחולק כאילו לשני מדורים נבדלים על-ידי מחיצה אטומה, ואין מי שיפרוץ בה פרץ למען יתמזגו שני הרעיונות, העקרים בפרישותם, לרעיון פורה אחד.

ענף צעיר כזה, אם יסתעף מתנועת ״פועלי ציון״ באנגליה, יכניס זרם חיים לתוך עולם המחשבה של היהדות האנגלית הצעירה וינחה אולי את כל הנוער הציוני שבארץ זו בדרך חדשה. בו-בזמן יעשיר הוא את מפלגת ״פועלי ציון״ בכוחות אינטליגנטיים חשובים, אשר מחסרונם היא סובלת, ויישא עליו את התפקיד להיות למליץ המפלגה בפעולתה הפוליטית בל.פ. ולעמוד על משמר ענייניה של הציונות הסוציאלית בקרב אותה החברה, אשר בידיה נתון גורל ארצנו.

דברים אלו יוצאים כבר מגדר דין-וחשבון על ועידת מנצ'סטר ומכוונים לעתידה של מפלגת ״פועלי ציון״ באנגליה בכלל. למען השלמות יסוכם פה בקיצור מה שיש להגיד על עבודתם של ״פועלי ציון״ באנגליה להבא.

ביחס לא״י נפלו בחלקה של המפלגה שני תפקידים עיקריים: להיות שליחה של ״הברית״ הלאומית ושל ארץ-ישראל העובדת לפני מפלגת העבודה הבריטית - היורשת העתידה של השלטון בקיסרות; לרכז בתוכה פעולה כספית רחבה לשם הבניין הסוציאליסטי בארץ. לשם מילוי התפקיד הראשון צריכה המפלגה:

א) להקיף את תנועת הפועלים היהודית באנגליה, ואם איננה - לייצרה (נוח להגיד את הדבר);

ב) לרכוש לה חוג של אינטליגנציה פעילה.

בלעדי שני המכשירים האלה לא תעמוד הפוליטיקה שלנו כלפי ל.פ. על בסיסה הנכון והמוצק, ולמרות הקרקע המוכשר להבנה הדדית, יהיו קשרינו עם מפלגה אדירה זו רופפים וארעיים. ולשם התפקיד השני - שוב דרושה תנועת פועלים מאורגנת. לעומת התכליות האלו עומדת המפלגה כיום עוד בראשית דרכה, וצעדיה על פני דרך זו איטיים וכבדים. בחוץ גדולה הבערות והאדישות ובפנים חסרים כוחות עבודה וכישרונות, והמשבר הכלכלי ההולך ומתמיד כאן מיום ליום מעמיד בספק כל התחלה לפעולה כספית חשובה. כבכל מקום כן גם פה, וכבכל עניין גם בזה, אין רצוננו גורר אחריו את המעשים הראויים ואין יכולתנו מגיעה למידת הצרכים.

 

הערות



[1] רשימה זו, ראשונה ברשימות מ״ש ל״קונטרס״ שנכתבו בלונדון, אותרה במאוחר ומובאת כאן. ״קונטרס״ סח הופיע בשם ״מכתב לחברים״, שכן הרישיון להוצאת השבועון הושעה לחודש ימים ע״י הצנזור הבריטי. על הרשימה חתם מ״ש בשם העט מ. רחוק-קרוב.

[2] ״הברית העולמית של פועלי ציון״. ר׳ יל"א.

[3] יעקב פומרנץ. ר׳ עליו יל"א.

[4] ״מפלגת הפועלים שלחה טלגרמה למר לויד ג׳ורג׳ בסן-רמו, שבה היא דורשת להגשים בפועל בהקדם האפשרי את הכרזת בלפור תחת אפוטרופסות אנגליה״ (״הארץ״, 23/4/1920). ר׳ גם ב״כ, ״צדק לאומים״, כתבים א, עמ׳ 223-219).

[5] בוועידת ה״לייבור״ שם, שהתקיימה ביוני 1920, הצטרפה מפלגת פוע״צ באנגליה ל״לייבור״.

[6] ועידת ״הברית העולמית של פועלי ציון״, שהתקיימה בווינה מסוף יולי עד אמצע אוג' 1920.

[7] על הפילוג בין ימין ושמאל בפוע״צ, שמתוכו קמה ״הברית״, ר' יל"א.

[8] יידישע סוציאל-דמוקרטישע ארבעטער פארטיי פועלי ציון - פלג ימני של פוע״צ ברוסיה.

[9] יידישע קאמוניסטישע פארטיי פועלי ציון - פלג שמאלי של פוע״צ ברוסיה. לימים הצטרף לסיעה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הרוסית (״יבסקציה״).

[10] אינטרנציונל המפלגות הקומוניסטיות (״קומינטרן״), שבשליטת בריה״מ. נוסד בידי לנין ב-1919.

[11] כתב-עת של מפלגת העבודה הבלתי-תלויה (P..I.L).

[12] ר׳ עליו יל"א.

[13] ״אינדפנדנט לייבור פרטי״ (P..I.L). ר' יל"ב.

[14] ״האינטרנציונל השניים וחצי״ - ארגון המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות. נוסד בווינה ב-1921.

[15] נוסד בפריס ב-1889. משתתפיו היו בעיקר מפלגות סוציאליסטיות. התפרק עם פרוץ מל״ע-1. ניסיון להחיותו בתום המלחמה נכשל.

[16] יידיש: שמאלנות.

 

העתקת קישור