נספח 4
מתוך מכתב דב הוז
אל משה שרת
וינה,
10/4/1923
יקירי,
אחרי הפסקה ארוכה הנני חוזר לכתיבה וכל כך הרבה
יש לדבר, לברר ולהחליט כעת, שאיני יודע כמה מכל החומר שנצבר יעלה בידי להקיף הפעם.
אנסה ללכת בעקבות מכתבך, משה. בראשית, מיום 5.3, הינך ״מרביץ בי״, כדרכך, ושלא בצדק, גם זה לפעמים
כדרכך. אך אענה על העניינים על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
וולפי. ״את עיקר העניין, שהוא כל העניין״ לא שכחתי. גם את אחריותי המיוחדת בעניין
זה הנני זוכר. לא את זה ״שכחתי״ במשך החודשים שהייתי בארץ. שכחתי רק אם מוצא אתה עדיין
צורך כל כך בייפוי-כוח, שהינך מסכים שייכתב אפילו עברית, או שהסתפקת בזה שהמצאתי לך
את הקבלה שלו, המפַרשת את דבר ההלוואה ואת ההתחייבות להעביר את הכסף לאליהו.
האמן לי, כי גם עתה לא לגמרי ברור לי מה אפשר
לעשות בייפוי-כוח עברי בבירת לונדון. ואולם במכתבי האחרון כתבתי לך: פַקֵד ואמלא. הרי
אפוא "ייפוי הכוח" מצורף למכתב. עשה בו כאשר תמצא לטוב.
ואשר לחוסר ״החשק לתקוף״ - מה אעשה ויחסי לכל העניין הנהו בהכרח יותר רך משלך. יחסי לוולפי היו
הרבה יותר קרובים. וולפי עשה לי ולציבור מעשים רבים וחשובים - ורובם של הדברים האלה
עברו תחת ידי ולמרות כל רגש הביקורת שהיה בלבי אל וולפי מימים ימימה, נהיו קשרינו יותר
אמיצים מאשר קשריך איתו, וניתוק קשרים אינו דבר קל. אני מעריך את מצבו של וולפי, ראשית
כל, כאסון שבא על ראש אדם שבמחיצתו חייתי כמה זמן,[1] והרגש הראשון החודר אל הלב ברגע כזה הוא איך להציל את
המסכן, איך לעזור לו בשעה הקשה. התקפה במצב כזה קשה לי עד מאוד. אבל כעת אין הדברים משנים
למעשה כלום. רק אל נא תהיה נוח לכעוס וקשה
לִרְצות.
ועתה לתוכניות השנה. בדבר אחד מאוחדות כל הדעות: אין לבלות את השנה הבאה בווינה. כמעט פתורה
גם עוד שאלה אחת - שאלת א״י. אם חצי שנה זו הנני שוהה בכל אופן באירופה, אם הנני מתחיל
לעסוק בלימוד - אסור להפסיק כעבור כמה חודשים ולשוב לארץ, ובייחוד שרבקה תהיה עסוקה
עד נובמבר בהכנותיה לבחינה, וגם אחר-כך עוד
יש שורה שלמה של עניינים העומדים לפניה על הפרק וטוב שתשהה עוד באירופה בשביל למלא
אותם.
נשארות רק שתי אפשרויות. לונדון או ברלין. על
יתרונות לונדון לא אדבר. מי כמוך בקי בה וביתרונותיה. רוצה אני להתעכב על היתרונות
שבברלין. בראש ובראשונה היתרון בשביל רבקה. כמו שכתבת לי בשנה שעברה, כי לי אין מה
לעשות בווינה, כך לרבקה אין מה לעשות בלונדון. לא ללמוד ולא לשמוע. סתם ללמוד אנגלית
ו״להיות״ בלונדון אין זה עניין שיכול וצריך לספק את רבקה. אלא מאי? תאמר - וכן אומרת
גם רבקה - כי בשנה שעברה הייתי בווינה בשביל רבקה, תהיה השנה רבקה בלונדון בשבילי?
אנוכי איני יכול להסכים להלך מחשבה כזה. מוטב למצוא מקום שיספק את שנינו, ואם גם לא
סיפוק מוחלט.
הנוסחה שלי היא זאת: הקורבן שאני מקריב בעוברי
לברלין הוא לאין שיעור יותר קטן מזה שרבקה תקריב בעוברה ללונדון. מוטב אפוא לבחור בדרך
כזאת הכרוכה - בחשבון הסופי - בקורבנות יותר קטנים. הערכתי את הלימוד כאן בארצות הגרמניות
- לאחר שטעמתיו - איננה פסימית כשלך. צריך רק להכשיר את התנאים לכך, שאפשר יהיה ללמוד
באין מפריע, או בהפרעות קטנות עד כמה שאפשר. אבל עצם הלימוד - מבלי שאדע את מצב הלימוד
בלונדון - אינו מחייב העברה ללונדון על אפם של כל הקורבנות שבעולם.
ואשר להכשרת התנאים, נדמה לי גם כן כי ברלין
נוחה לאין ערוך מלונדון. סוף סוף יכולים להתקיים בה בפונטים בודדים. ולמצוא עבודה שם
הרבה יותר קל, והעבודה תהיה הרבה יותר מספקת מעבודת ההוראה, שיכול אני להשיג בלונדון.
גם אם לא אחשוב את עצמי לאיש שיכול להביא את המהפכה הנחוצה ב״החלוץ״ כעת, אם למזכיר
פשוט, פקיד נושא שכר בעד עבודתו ב״החלוץ״, הרי זמני לא יאבד לריק, הרי אעבוד באותם
העניינים שבהם עבדתי כל השנים האחרונות ושבהם אעבוד גם להבא. דעתי כעת ברורה וגלויה
לפניך. ההחלטה תלויה בתגובותיך, לפיכך מהר וענה.
ועכשיו לפרק שונות:
לונדונה נסע לפני זמן קצר מר לאוּטֶרְפַּכְט.
באופן פרטי איני מכירו, ואולם כל אשר שמעתי על האיש מחייב את עזרתנו לו ככל אשר נוכל.
ואומנם הבטחתי לו, ע״י מכר משותף לשנינו, כי אודיעך על בואו ואבקשך לטפל בו. בברלין
היה הוא אחד מאנשי התווך של Kartell Judischer
Verbindungene (אם יודע אתה מה זה). זלמן סיפר לי עליו וגם ממקומות
שונים אחרים הגיע אלי שם האיש הזה ושמעו.
אבל לבקשתי זו יש גם אופי רשמי. אנוכי נבחרתי
בווינה לחבר בוועד הסטודנטים היהודי באוסטריה. בוועד הזה הנני רֶפֶרנט לענייני אמיגרציה,
ובתור כזה הריני פונה אליך וכו׳. כתוב איך נפגשת איתו והתוכל לעזור לו.
בנשיקות שלכם,
דב
