נספח 2
מתוך מכתב דב הוז
אל משה וצפורה שרת
וינה,
20/2/1923
יקירַי,
נסיעתי הפעם מהארץ הייתה לא בהרבה יותר קלה
מנסיעותי הקודמות. ועוד יותר: הפעם ניסו להעמיד את הדבר בצורה קרדינלית: ״חכה עד הוועידה
[ה-2 של ההסתדרות]. יכול להיות
שנחליט בפירוש, כי אינך חוזר יותר לחו״ל. עייפנו כולנו ולא נוכל לוותר עליך ועל עבודתך״
- ולמעשה העניין שלשמו קראוני לא היה תכוף לגמרי. משבעה שבועות של שהותי בארץ, חיכיתי
להתחלת איזה צעד מעשי בקשר עם המשפט[1] - קרוב לשישה שבועות. ובשבוע האחרון העידותי את
עדותי בפני המשפט ונסעתי, והמשפט עוד יימשך ויימשך. ברור, כי את העדות יכול הייתי לתת
באופן לא פחות מושלם גם כאן, בפני הקונסול, או בפני איזה מוסד אחר שרשאי לגבות עדות,
שכוחה יישאר יפה גם בא״י.
במשך השבועות האלה טיפלתי, כמובן, בהמון עניינים
אחרים. בייחוד ביחסים עם הממשלה. וכאן עלי לומר, כי למרות אשר בלב רבים מהחברים נתקבע
הרושם כי פעלתי גדולות, וכי שיניתי את המצב הקודם ביחסינו על הממשלה - למרות כל זאת
יודע אני היטב כי לדברים האלה אין שחר. ולא הצלחתי ביחסי עם הממשלה לא מפני שאני ״לא-יצלח״,
כי אם מפני שאי-אפשר להצליח במשא ומתן עם הממשלה שאין לה כסף (ולנו הן נחוצה רק עבודה,
דהיינו כסף), ומפני שאין מענייננו להיכנס איתה בוויכוחים מופשטים - מדיניים וחברתיים
- אם אין בצדם מעשים תכופים רצויים.
בכל זאת, דבר-מה עשיתי. ראשית כל, קשרתי קשרים
אמיצים עם דידס, קשרי כבוד וקשרי ידידות. פרטים - לכשנתראה. יחסו הנפלא אלי נשב מכל
פגישה, וגם בפגישותיו עם אחרים לא נמנע מדבר עלי גדולות ונצורות. מתוך זה הייתה גם
למשרד דרך פתוחה אליו. ולא מעט ניצלנו את זה.
אבל מהי ה״אונטערשטר שורה״ [יידיש: השורה האחרונה]
- תשאלו? לדעתי - לא כלום. כתבנו ממורנדום לדידס, שכולם (גם חברינו, גם קיש וההנה״צ,
גם חוגי הממשלה) ליקקו את אצבעותיהם ממנו. דידס קיבלו ברצינות ובעניין רב. מסרו לוועדות
ממשלתיות מב״כ המחלקות. השונות, שבהן השתתפנו גם אנו. דנו ודיברו - ולבסוף נתקבלה תשובה בשם הנציב, כי הוא מצטער וכו׳...
אנוכי אשלח לך את הקורספודנציה בקשר עם זה,
על מנת שזה יחזור אלי (בהקדם) לאחר שיעבור דרך בר-כוכבא.
דידס, עכ״פ, עוזב את הארץ בסוף שנת העבודה הזו.
אומנם ברור לי, כי את ידידותו ישמור לנו גם באנגליה. שם יעבוד כנראה עם או על-יד או
תחת פקודתו של מקדונלד. צריך יהיה להיאחז בו הוא בחור נפלא עד למאוד. שוחחנו על נושאים
שונים מופשטים בהזדמנויות אחדות, שבהן - ובייחוד באחת מהן - הוא עלה לגובה רב ומני
אז זכור הוא לי באופן מיוחד וקרוב, אבל על זה אין להאריך בכתיבה.
מדידס אני רוצה לעבור אל קיש. ובו קשור גם דבר
מעשי אחד, שהנני מפקיד בידיך, משה.
בפני קיש הציגני חיים. עשה עלי רושם נעים, אבל
מוזר ברחקוּתוֹ. הוא אמר למשל בראשית שיחתו: You know we are
out here to help וכו׳. כנראה ששכח לרגע שהוא לא פקיד
ב״ג׳וינט״ כ״א ב״כ המדיני של עם ישראל בארץ. אבל הרגשתי, כי זהו רק סגנון ישן נושן,
וכי בעיקר הוא גוֹדְיֶן [רוסית: כשר, ראוי]. כל הידיעות שהגיעו אלי אודותיו היו טובות
מאוד. ולבסוף, כשנפגשתי איתו בעבודה, ראיתי כי מסור הוא מאוד ומבין ומתאים לתפקיד שקיבל
עליו. אין ערוך לו ביחס לאידר וחבריו. הוא גם רענן יותר. הוא אינו מתבייש עדיין לדבר
על דבר ה-Jewish National Home אילו שכזה ישנו באמת. הוא
גם אינו נרתע אחורה מהביע דרישה או מחאה לפי הצורך. וחוץ מזה סגנונו והמַנְיֶרה שלו
(איני יודע איך לומר זאת עברית) משפיעים עד למאוד. עד כמה שראיתיו בחברת גויים, היה
הוא מצליח להעמיד את עצמו במרכז החברה ולהיעשות לתל שהכל פונים אליו. גם בענייני העולם
הזה - אינו מהנסוגים אחור. אומרים עליו, שהוא הטוב ברקדני א״י וגם בנגינה כוחו רב לו.
ואשר לשפות - אנגלית וצרפתית כשפות אֵם לו, גרמנית יבין ואף ידבר, הוֹדית - שפת ילדות,
גם הכתב והקריאה הערבים נהירין לו.
בקיצור, עם זה אעבור לדבר המעשי. חיים, בישיבה
האכזקוטיבה בא״י, אמר לערך כדברים האלה: ״איך אפשר לנהל פוליטיקה בארץ, שבה כל אחד
הולך אל הממשלה ומנהל איתה משא ומתן פוליטי? הנה, משל, מכירים אתם כולכם את דב הוז.
בחור נפלא. אבל אם הוא הולך אל דידס ומדבר איתו ע״ד חוסר עבודה בשעה שאנו משתדלים להבליע
דבר זה בנעימה, ובשעה שאנו מדברים רק ע״ד עלייה - הייתכן לנו להיות אחראים בעד הפוליטיקה?״
- וכו׳ וכו׳.
ועוד: בישיבת הוה״פ בברלין שמעתי, כי חזר על
דבריו אלה בהוספות אחדות:
א. הוסיף שבחים על חשבוני,
וגילה את אהבתו הבוערת אלי;
ב. שאנוכי דרשתי לא
מדידס ולא מממשלת א״י דרישות בקשר עם חוסר העבודה, כי אם מהממשלה המנדטורית [בלונדון];
ג. שדידס כתב תזכיר
ללונדון על יסוד דברי ורק בעמלו הרב של וייצמן עלה לבטלו ולמעוך את כל העניין. ובכן, הייתכן --- וכו׳?
עוד כותב לי אליהו, כי לזלמן ולקפלנסקי אמר
וייצמן (ואולי בפני הישיבה המלאה): ״אל נא תתרגשו ואל תנסו להגן על דבר שבגללו קיבל
דב הוז נזיפה גם מצד חבריכם בארץ״.
על זה רצוני לענות לך על מנת שתדבר עם קפלנסקי,
ותבררו ביניכם אם עלי לאחוז באיזה צעדים נגד חיים על מעשהו המצער והחצוף הזה או לא
- ואם כן באיזה צעדים. את הצעותי עוד אכתוב (מצער וחצוף אני קורא לצעד זה, מפני שחיים
ראני בארץ פעמים רבות ולא אמר לי מילה על כל זה; מפני שברור לי כשמש בצהריים, כי מחוץ
לדברים שהינם בדויים מן הלב - כאשר אפרט מייד - גם שאר הדברים שאיני יכול עדיין להוכיחם
הינם מוגזמים ותפוחים. לשם מה ההתקפה הזאת נגדי איני יודע. אולי מען זאגט דער שנוּר
און מיינט די שוויגער [יידיש: אומרים לכלה ומתכוונים לחמות]. אפשר שזהו גמול נגד התקפותינו
על בן-אב״י:[2] אתם אומרים בן-אב״י רע - הנה, הוז שלכם כמעט שהמיט אסון
וכו׳).
תשובתי היא:
א. מחברי בארץ קיבלתי
רק תהילות ותשבחות על דברי ומעשי, שעליהם מסרתי פעם דו״ח מפורט - ושום זכר לנזיפה או
לאי-שביעות רצון הכי קלה.
ב. לא פניתי בשום דרישות
לממשלה המנדטורית [בלונדון], כי אם לממשלת א״י. דרשתי בשם הסת׳ העובדים את הזכויות
המינימליות שכל הסת׳ פועלים קיבלה בכל ממשלה. הבאנו להם גם סְפָרות המוכיחות באיזו
מידה ממשלות אחרות עוזרות לחוסר עבודה, בדרך הוצאת חוקים השומרים על הפועלים, ובהכנסת
סכומי כסף בדרך ישרה לתמיכת מחוסרי עבודה. אגב, אני לא דרשתי כסף כ״א עבודה רזרבית,
ואגב עבודה שתוכל להשתלם גם לא מייד.
מתוך שיחתי עם גנרל גרנט נתברר לי, כי הממשלה
חושבת את חודשי החורף לחודשים שבהם אין להרבות בעבודה, באשר בחודשים אלה אין דיים עבודות
פנויות במידה מספיקה. התיאוריה הזו בנויה על יסוד זה, שבחודשי החורף הולכים הערבים
לעבודה בכפרים, ובכלל שונא הערבי לעבוד בחורף, בגשם, רחוק מכפרו - ומתוך כך קשה להשיג
פועלים ערבים זולים.
היות והתיאוריה הזו עומדת בניגוד גמור לצורכינו,
דרשתי אני מהממשלה שתתחשב עם מצב הדברים אצלנו ותדאג להמציא לנו עבודה דווקא לימי החורף.
כשהממשלה שאלוני איך אני מצרף ״חוסר עבודה - ועלייה״, עניתי כי טבע א״י הוא שמחייב
שעוד שנים רבות יהיה חוסר עבודה שולט בחודשי החורף בארץ. ובשיחתי עם הנציב בביקורו
בנוּריס, אמרתי לו כי אילו החלטנו לאחוז באמצעים הכי קיצוניים והיינו אומרים: מ-20 אלף הפועלים ישנם 5,000 מחוסרי עבודה, הבה נשלחם מהארץ,
היו אומנם יתר ה-15 אלף עובדים כל החורף וכל הקיץ
הבא, אבל לחורף השני היו עסוקים מ-15 אלף הפועלים שעבדו בקיץ רק 13 אלף, וכן הלאה הלוך ופחות.
לא ארחיב בבירור העניין. הנציב הסכים אז לדברי, וכן הסכים גרנט וגם דידס.
ג. קיש, שקרא את הממורנדום
שלי ושמע את פרטי המשא מתן בשאלה זו, הסכים איתי בהחלט ויחד המשכנו את כל המשא מתן
על כל השאלות עם ממשלת א״י.
אין לי רצון לוותר לחיים על העניין הזה. הייתי
כותב לו, אבל הוא לא יזַכֶּה בתשובה. אולי כדאי שקפלנסקי ידבר איתו וימסור לו את הכחשתי
המוחלטת על נזיפות שקיבלתי, את דעתי (וגם את דעתו אם הוא יסכים לכך), ששטות עצומה היא
להסתיר מפני הממשלה את עניין חוסר העבודה שאנו מתריעים עליו בעיתונותנו, שקיש בכ״ז
ממשיך בארץ את הפוליטיקה שאנו התחלנו בה. ברגעי הכעס הראשונים הייתי מוכן גם לכתוב
לדידס ולברר איתו את עניין הממורנדום שהוא התכוון לכתוב ל״ממשלה המנדטורית״. לי ברור,
כי כל העניין הזה בדוי מן הלב לשם ״שלמות הצורה״.
על כל פנים, הודיעני דעתכם בעניין זה.
איני יודע אם וכמה ידוע לכם ע״ד הוועידה וההכנות
אליה. ברל עבד עבודה רבה וחשובה בהכנות אליה. את תוצאות הבחירות הנכם יודעים כבר בטח.[3] אם המפלגות והזרמים החדשים אינם ברורים לכם כל צרכם
- כיתבו לי ואשלח לכם סקירות מפורטות על התפלגות השמאל בא״י בזמן האחרון. עם השמאל
היה ״שמח״ מאוד בארץ. היו סקנדלים עצומים, שהגיעו אפילו למכות ואפילו למכות אכזריות,
ואפילו לדקירות סכין. בעניין של וולפי אני מבולבל לגמרי. לי אין חשק angreifen
[גרמנית: לתקוף]. לי לא הייתה פגישה איתו ואין לי אותו הגורם התוסס להתקפה רצינית.
אבל הן יכול אתה להתחיל בה גם בלי כל פורמליות מצדי - כך נדמה לי. והן חושב אתה בעצמך,
כי לידי משפט זה לא יבוא בכ״ז, יכול היות, כי במשך החודשים שהייתי בארץ שכחתי קצת את
העניין ו״נתבלבלתי״. לפיכך אנוכי מציע למנות אותך למפקד ראשי. ואם תחפוץ כי אעשה איזה
דבר, כתוב מה, שלח נוסח מפורט. ואז אמלא פקודתך בלי כל דחיות.
שלום לכם, ״ילדים״.
שלכם,
דב
