276. אל: צבי ורחל שוורץ, יצחק אולשן, זאב פלר, לונדון - תל-אביב, 20/5/1925
שם הספר  ימי לונדון ג'
שם הפרק  276. אל: צבי ורחל שוורץ, יצחק אולשן, זאב פלר, לונדון - תל-אביב, 20/5/1925

 

276

אל: צבי ורחל שוורץ, יצחק אולשן, זאב פלר, לונדון

תל-אביב, 20/5/1925

לצבי ולרחל, לאולשן ולפלר שלומות וברכות,

 

הנה כבר שבוע תמים עבר מיום בואנו הנה. יומיים ישבנו כאן נתונים בין שני המגניטים[1] - בתי הורינו שהיו מרקחה - ואחר קמנו ונחרוג לעמק. מועצה הייתה בעין חרוד הבירה[2] ואליה נסענו - אני לראות את עין חרוד ואת אחי יהודה העובד בפלוגת קיבוץ עין חרוד שב[עין] טבעון ואת אחותי גאולה, העובדת בפלוגת אותו קיבוץ בפ״ת, ואשר גם היא נסעה למועצה. ברכבת הראו בחורים צעירים עלי באצבע ואמרו: זהו אחיו של יהודה שרתוק. גדל הבחור וייף, אין כמוהו בכל העמק, אהוב וחביב על הכל, עורך קונצרטים ונוסע עם הלהקה[3] ל״גסטרול״ [מופע חד פעמי] בחיפה, שחור משחור ובעבודה כוחו רב לו. ובעין חרוד אסון קָרָני, רגלי עייפה והתנפחה ומוכרח הייתי לשוב בבושת פנים מבלי לראות מקום אחר, חוץ ממה שראיתי מחלון הרכבת. וגם מראה זה מדהים ומרומם, אין למסור את רושמו ואת הרוח שהוא מהלך עליך.

פלא התחולל בארץ והעמק נהפך לעברי.[4] צפיפות היישוב והמוני העובדים, והתחנות השוקקות פועלים, והדיבור העברי, ועֲנֵפוּת המשקים ושפעת העלומים הבוקעת ונוהרת מכל עבר - את כל אלה צריך לראות! ובַמרכז עפולה. חורבת הכפר,[5] יש בה כדי לזעזע וטומשוב[6] המושל עומד שם כבר על כנו, בראש חלוץ בניין העיר. כבישים נבנים ובקרוב מחצבות תיפתחנה בסביבה, אפשר שענפי מסילות מיוחדים ייבנו, והיהודים אצים רצים וקונים מגרשים ואחד בפני השני יתפאר, כי ״מיין הויז שטייט אף דער גרויסער גאס אזוי ווי איר געהט פון דעם צענטראל באנק קין נאראדסקאי טעאטער, אללע גרויסע געשעפטן שטעהען ארום אין ארום״ [יידיש: ביתי עומד ברחוב הראשי, כמו שאתה הולך מהבנק המרכזי אל תיאטרון העם, כל בתי העסק הגדולים עומדים סביב סביב]. ובפינת העמק יושב לך האדמו״ר מיבלונה,[7] מנצח על חסידיו המפשילים שולי קפטותיהם ודורכים יחפים בביצות, והם שולחים לאנשי נהלל לבוא ללמדם פרק, וכולם חברים לקופת חולים ואגדות עוטרות אותם ונפוצות עליהם בארץ.

ובעין חרוד מתכנסים לכם לצריף האוכל 260 בחור ונערה, ודומה לך כי נקלעת לוועידת פועלים או לאיזו חינגא ואין מתיישב על לבך הדבר כי יישוב קבע הוא זה. והם אוכלים לחם צר, מזון נזירים, נורא ואיום הדבר. אך המשק הולך וגדל, הולך וענף, הנטיעות נפלאות, כרמים שיתנו כבר ענבים השנה, נטיעות מוכנות לפרדס, זיתים ועוד ועוד - חלב המובל כל לילה לחיפה, פרחים למכירה בחיפה, משתלה להספיק שתילים לעמק כולו, נגרייה העושה רהיטים, כוורות, כלי עבודה, סנדלרייה העושה נעליים לכל הקיבוץ ולמכירה מעורות המעובדים במשק עצמו, ועוד מקימים בי״ח לשימורים, וטחנה, ועושים סבון בעצמם. ועל הכל - מים, מים, מים, להשקאה ולהנעה ולרחצה.

שמא די ברוח זו!

כן, ראיתי לכם את דוד [הכהן], והוא רענן וחסון, מלא חדוות חיים וכוח עלומים וכישרון מעשה. אך פרא האדם כמנעוריו. ראיתי את אחי צבי שבא מבלפוריה לעין חרוד, הבריא ופניו טובים; וגם את מלכה [אחותו] ראיתי, ואין פניה טובים. בחיפה ראיתי את דוד,[8] והנה הוא שמן וכרסני, כנראה שמח וטוב לב. שמואל סבוראי[9] כחש שבעתיים וגם נפשו כאילו יבשה קצת. זה כמובן בינינו, כשתבואו תדונו בעצמכם. עכ״פ אין להראות מילים אלו לאיש חוץ מארבעתכם.

ואשר לתל אביב - את כיעורה אין לשער. רעש ובלבול ודוחק, אבק ברחובות ורוח שוק בכל. חולין וכל הטומאה שבחולין. ירק כמעט שאין, ועוד מעט ולא יהיה גם אוויר, כי מגיעים בית בבית ונושקים עד לאפס מקום.[10] והבניין כה בהול וחטוף, jerry building [בנייה חפוזה] במלוא מובן המילה. אך בתוך כל אלה - מאות ואלפי הבחורים שזופי פנים ומיובלי ידיים, חופרים, בונים, טחים, מסיידים, מובילים - מהפכה!

אני שקוע כבר ראשי ורובי ב״דבר״. עד צאת העיתון לא יעלה כנראה בידי לחמוק מת״א, ומי יודע אם תהיה לי גם שבת פנויה לאחר שיצא. במערכת יעבדו בקביעות: ברל, רובשוב, זכאי, בילינסון,[11] אני.

לי מוסרים את אנגליה, ארצות ערב והתלגרמות.[12] די והותר. לע״ע אני יושב וכותב מכתבים לכל מיני אנשים שבעולם. את המאמר ראיתי עוד בטרם יתקבל מכתבך, אולשן. תודה לך. אנו מקבלים כבר את ה״[דיילי] הרלד״. גם את מכתבו של ויליאמס[13] ראיתי. מיוּאֶר[14] קיבלתי שני מכתבים בחביבות רבה. ברכתו לעיתון אינה טובה ביותר, מסיימת באיחול כי נקים בא״י חברה neither Jewish nor Arab but working class.

אולשן, שלחנו היום ללזרוס10 [15] לי״ש. עליך לפקדו ב-31 למאי, זה דווקא יום ראשון, עליו לשלוח את מכסת היום הראשונה. העיתון יצא בצהריים - זה מחויב עפ״י הדואר הבא ממצרים בשעה לא מוקדמת בבוקר.

כמו כן, אבקש את מישהו מכם להיכנס לחדר WEA בביה״ס ולראות אם קיבלה Miss Casey תשובות מהעיתונים שכתבתי להם, ואם לא - ההזמנתם עבורנו?

שנית - אם שלחה לנו את Wittaker's Almanac ואת .Statesman's Year Book

שלישית - אם לא חתמה עוד על ה-New Leader בשביל ה״קונטרס״ (ת.ד. 102), כי תחתום מייד, החל מהגיליון שיצא ב-8 למאי. כמו כן, כי תקנה ותשלח את New Statesman החל מהגיליון שיצא ב-9 למאי. בינתיים אבקשך פלר, לשאול את לויד,[16] שאליו אני כותב בדואר זה, אם הוסכם שם לשלוח לנו את New Statesmant חינם; אם כן - לומר למיס קֵיסי כי תפסיק; אם לא - לומר לה כי תחתום עבור העיתון בקביעות. נוסף על כל אלה עליה לחתום בשביל ה״קונטרס״ על Asiatic Review + Round Table.

עניין לשכת העיתונות לא יצא כנראה לפועל, ואצטרך לדאוג לארגון הספקת ידיעות מלונדון באופן אחר. שלחתי ליוּאֶר שני קטעי ידיעות על תוצאות הבחירות לעיריית תל אביב ועל הופעת הגיליון הראשון של עיתון ההסתדרות הערבי (דו-שבועון) ״אחדות הפועלים״.

צבי, לך ״הכינו״ משרת מזכיר במועצת פועלי חיפה. בגימנסיה כאן עוד לא הייתי, לא היה פנאי, אבל אהיה ואכתוב לך. אך אם ומתי אהיה בירושלים - איני יודע. עכ״פ בואו.

פלר, הנשלחו ספרי, ובאיזה מצב? מועצת פועלי יפו מתגעגעת על פלר מאוד. ובכלל רבו השואלים. פלר, אמור שלום לשיפמנים, אנו נכתוב להם לחוד. היום דיברתי בטלפון עם בר-כוכבא, קרוב לוודאי כי יקראו בקרוב לשיפמן לבוא.

צפורה יש לה עתה פגישה עם הרצפלד ועפי״ז אולי יוחלט מה תעשה. יוכל היות כי תקבל עבודה בקבוצת הנערות שבשכונת בורוכוב.[17] לע״ע גרים אנו בבית מאירוב, שם בנו חדר עבורנו.[18]

סילחו על הכתיבה המקוטעת והיו כולכם שלום,

כיתבו.

 

משה

 

הערות



[1] לפי השיר ״לאחד העם״ מאת ח״נ ביאליק:

והשעה שעת תוהו ובוהו, שעת ערבוב התחומים / של אחרית וראשית, של סתירה ובניין, של זקנה ועלומים. / ואנחנו ילידי ביניים, ביודעים ובלא יודעים, / לפני שתי הרשויות גם יחד משתחווים ומודים / ותלויים באמצע בין שני המַגְניטים הללו.

[2] ״באייר תרפ״ה, במועצת קיבוץ עין חרוד, מתווה י' טבנקין קווים להתפתחות הקיבוץ, מתוך ראיית צורכי הארץ בימים הבאים, והוא קובע תפקידים קונקרטיים לקומונה המתיישבת ביצירת מרכזים גדולים: בעין חרוד, כמרכז של חקלאות, חרושת ומלאכה בעמק״ (ברסלבסקי ב, עמ' 85-83).

[3] רביעיית העמק, שאליה חבר יהודה ככנר. על הרביעייה ר׳ צור, עמ' 36, 37.

[4] המפנה בהתפתחות העמק החל ב-1921. בשנה זו הוקמו עין חרוד במזרח, ונהלל במערב, ובעקבותיהם קמו יישובים נוספים.

[5] הכפר הערבי פוּלֶה.

[6] אהרון תומשוב (תומר) (1973-1885). עלה ב-1913. היה חבר ״גדוד העבודה״. מפעילי המשרד לעבו״צ ואח״כ ״סולל בונה״.

[7] רבי יחזקאל טאוב, מן האדמו״רים היחידים בפולין שעודדו את עליית חסידיהם לא״י והליכתם להתיישבות חקלאית. חסידיו עלו ב-1925 והקימו ב-1927 את כפר חסידים; התיישבו גם בכפר גדעון.

[8] דוד קלינקר, אחי רחל שוורץ.

[9] שמואל סבוראי (1971-1896). עלה ב-1912. בוגר מחזור ג׳ של ג״ה. מראשוני סוללי הכבישים ומאנשי המשרד לעבו״צ. חבר גדוד העבודה ומ-1920 בעין חרוד.

[10] לפי ״הוי מגיעי בית בבית שדה בשדה יקריבו עד אפס מקום״, ישעיהו ה 8.

[11] משה בילינסון (1936-1890). מחשובי הפובליציסטים בא״י. ממעצבי דרכן הרעיונית והמדינית של מפא״י וההסת׳ הכללית. נולד ברוסיה, השלים לימודי רפואה בשווייץ, שם נקשר לציונות ולתנועת העבודה הציונית. עלה ב-1924. עם היווסד ״דבר״ ב-1925 הצטרף למערכת וככותב מאמרי המערכת (״דבר היום״), והיה לאחד ממעצבי דעת הקהל הראשיים של ציבור הפועלים. חבר מרכז מפא״י, אספת הנבחרים והוה״ל.

[12] מ״ש ״היה אחראי לעמוד הראשון [של העיתון[ ולעריכת חומר החדשות מחו״ל״ (יומ"א ו׳, עמ׳ 1683). בשני ראיונות לעיתונאים סיפר מ״ש:

הוא כותב בבעיות תנועת הפועלים בארץ ובעולם, בשאלות מדיניות, בייחוד בענייני אנגליה וארצות ערב. עורך מחונן, מתרגם, נושא בעול העבודה היומיומית של העיתון, ׳עושה׳ את העמוד הראשון ומעצב דמותו, מחדש חידושים בעימוד, שהפכו בניין-אב לעיתונות היומית כולה״ (משה בן-אלול, ״דבר השבוע״, 17/12/1953).

הוא עבד משעות הבוקר המוקדמות עד לסגירת העיתון - עבד בכל השטחים: בעריכת לילה ובעימוד, בכתיבת המאמר הראשי ובכל שטח אחר. כאשר הקים ״דבר״ שבועון באנגלית לצורכי תעמולה כלפי חוץ, הוא נתמנה לעורכו. כבר אז הייתה האנגלית שלו מלוטשת וצחה עד שאפשר היה למסור לו את העריכה״ (דוד לאזר, ״משה שרת - דרכו״, ״מעריב״ 8/7/1965).

[13] כנראה תום וויליאמס חבר פרלמנט מטעם ה״לייבור״. מתומכי הציונות.

[14] לא זוהה.

[15] נ׳ לזרוס, חבר מרכז הפדרציה הציונית באנגליה.

[16] לא זוהה.

[17] בשכונת בורוכוב, בנחלת יהודה, בפתח תקווה וביישובים נוספים הוקמו משקי פועלות להכשרתן בחקלאות לקראת התיישבות בשכונות עירוניות עם משקי עזר. צפורה נקלטה במשק הפועלות שבנחלת יהודה.

[18] פרידה ויהודה מאירוב, הורי צפורה, גרו בת״א בבית חד-קומתי ברחוב גרוזנברג 12, ולקראת בוא מ״ש וצפורה הצמידו לביתם צריף בן חדר אחד, שבו ישבו עד עקירתם לירושלים ב-1931.

 

העתקת קישור