264

אל: אליהו גולומב, תל-אביב

לונדון, ד' ספטמבר [1924]

אליהו,

 

יחסי לשאלת השיבה לארץ ידוע לך. אך רוצה אני להביע באוזניך חששות אחדים. מכתבו של ברל[1] רחוק היה מהניח את דעתי. לפי מכתבו ועל יסוד השתדלותו להשיג הלוואה, אפשר לשער באותה מידת הוודאות כי שובנו לארץ ייתכן כעבור חודש או חודשיים, או שישה-שבעה חודשים. זה רע, ואבאר לך מדוע. אני רואה לפני אפשרות להשתכר - בעבודת שנינו - כ-50 לי״ש לחודש, החל מראשית אוקטובר (כבר השבוע עלה שכרי ל-8 פונט) דבר זה פירושו, כי מראשית אוקטובר נוכל להתחיל בפירעון חובותינו בשיעור של 30-25 פונט לחודש. ז״א - יכול להיות כי יעלה בידינו לשלם במשך ששת החודשים אוקטובר-מרס כ-150 פונט.

אך במה דברים אמורים - אם אדע ידיעה ברורה כי עומד אני לבלות את חודשי החורף כאן. כבר כתבתי לברל, כי סירבתי לקבל משרה אחת, שהייתה מכניסה לי 3 וחצי פונט לשבוע בעבודת שעתיים-שלוש ליום, רק מפני שדרשו ממני התחייבות להישאר בה עד מאי. הזדמנויות כאלו עלולות לחזור - הזדמנות אחת כזאת תהיה בוודאי. עלי לדעת אפוא where I am. ואת זאת איני יודע גם לאחר מכתבו של ברל וגם לאחר דבריך, שנמסרו לנו ע״י גב׳ מאירוב, כי בעוד חודשיים נהיה בארץ.

עיקר השאלה הוא לאיזו מדרגת הריון הגיע עניין העיתון. אם קרוב הדבר לקום ולהיות, או רחוק, ואם רחוק - עד מתי.[2] היכנס-נא בעובי העניין ובחן אותו בעין פקוחה ופיכחת, קח דברים עם ברל בשיקול דעת, והודיעני דבר ברור. שווה בנפשך מה יהיה מצבי ומצב רוחי, אם לאחר הכל אתמהמה פה בין כה וכה עד הפסח, מבלי שאנצל כראוי את ששת החודשים הבאים לפריקת עול החובות. את המספרים שלעיל אל תחשוב להגזמה.

צפורה תבוא ״להשתקע״ בלונדון בעוד פחות משלושה שבועות - ואני מתחיל לחפש דירה. לכמה זמן? אני מחכה לתשובתך בקוצר רוח, פשוטו כמשמעו. אם יהיה דבר ברור בפיך ופרוטה בכיסך - כדאי שתתלגרף.

השלום לכם?

 

משה

 

הערות