255

אל: רבקה הוז, ברלין

רדינג, יום א', 20 יולי [1924]

רבצ'קה יקירתי,

 

שלשום נודעו לי תוצאות בחינתי. תם ונשלם הכל - ״גמרתי את האוניברסיטה״.

תילגרפתי לאימא וכתבתי לדב ולמחרתו באתי הנה. לא הצטיינתי ביותר, כאשר הייתה לאל ידי, אך לפי הזמן המועט בערך שהקדשתי להכנה אל לי להתאונן. עד כמה שידוע לי - אינני בטוח אם נכון הדבר - אני השביעי (נבחנו חמישים, מהם עמדו בבחינה שלושים ותשעה). גם צבי שוורץ גמר יחד איתי.

תוכניתנו לימים הבאים ידועה לך בוודאי ״בקווים כלליים״. צפורה עוברת ללונדון בסוף ספטמבר ושנינו נירתם אז בעבודה - הלוואי ותימצא - על מנת לפרוע לפחות את רוב חובותינו עד ניסן תרפ״ה ולהיות בפסח הבא בארץ. ברל מתברך עוד בלבו להביאני לארץ לסתיו, אך הדבר לא יעלה בידו. לע״ע צד אני שיעורים ועבודות אחרות ככל אשר תמצא ידי, אך צֵידי דל הוא עדיין מאוד. את יודעת בוודאי כי לעבודתי במשרד הציוני לא שבתי. שיעורי הערב נפסקו בשבוע שעבר לחודשי הקיץ וכל יהבי עתה על השיעורים הפרטיים שאינם מצויים בשפע בימים אלה, כשכל יהודון אמיד נוסע ומסיע את בניו אל ״חוף הים״. נשקפת לי איזו עבודה חצאית בביתן א״י (לא של ״סולל בונה״, חלילה) בשכר.[1]

מכתביך לדב היו מרנינים אותי בסיפוריך על הילדה הנפלאה שלך - חזקו עלי תיאוריך והתחלתי להאמין באמונה שלמה כי היא באמת נפלאה. אך יתר דבריך היו זעקה אחת - הביתה! עם דב דיברתי הרבה על זה אך הוא בחור עקשן ולא עלה בידי להעבירו על דעתו. דעתי היא, יותר נכון רושמי הוא, כי הוא יהיה אנוס להישאר באירופה עד האביב הבא. ענייני ״סולל בונה״ נמצאים בראשיתם אך הם הולכים ומתפתחים ולא יעלה פשוט על הדעת כי בבוא זמן העבודה האמיתית בסתיו יקום הוא וייסע, או יתנוהו אחרים לנסוע. על כן הייתה דעתי, כי משתי הרעות צריך לבחור את הפחותה ומאשר כי תישארו שניכם - שלושתכם - לחורף, מוטב כי תסעי עם הילדה לבדך. בדרך כלל הסכמתי לדעתה של גוסטה ודבריה אל דב הכריעו את השאלה במוחי, שהייתה עד אז מוטלת בספק. ודב מה הוא אומר - כי מודה הוא שאולי יהיה אנוס לבלות את החורף באירופה, אך לשם זה יצטרך לשוב מהארץ, לאחר שייסע שמה איתך; ולנסוע איתך יחד מוכרח הוא לו גם לרגל עניין התעודה המשותפת שלכם. כל זה טוב וישר, אך ירא אני, ירא מאוד, פן לא יעלה בידו להינתק מהעבודה ולהיפנות לנסיעה לארץ, ואז הן יבולע לך מאוד.[2]

מחר בבוקר שב אני ללונדון לאחר שביליתי כאן יום וחצי באפס מעשה. צפורה תשהה בעיירה זו עוד חודשיים תמימים ותשוב אז ללונדון כשהיא ״אויסגעפירט״ [יידיש: השיגה] בשלמות את אשר רצתה. בת-מזל הנערה.

שלום לך, בצ׳קה אהובה שלי, ונשקי לי בקצה החוטם הוורוד של בת אחותי הקטנטונת.

 

משה

 

חסרים לי מאוד מכתביך על הילדה מאז נסע דב.

 

הערות