254
אל: דב הוז, ברלין
לונדון,
שבת בבוקר [19/7/1924]
מכתבך מי״ז יולי מלא רוגז וחדל-ממשות.[1] Nur keine Jϋdishe hast, [גרמנית: רק לא האשמה יהודית],
היה אומר בצדק רב אחד המַיוֹרים הגרמנים שלי.[2] מכתבי זה הוא הרביעי. אני חושב ואחשב
כל פתקה למכתב, כי אני כותב כל מה שיש לכתוב, ואם היש אינו מצטרף אלא לפתקה, בו, בַּיֵש,
ולא בי האשם.
לעניינים. על פרשת השאלות אין כל צורך לחזור,
כי החזרה על פרשת השאלות לא תביא לך אלא חזרה על פרשת התשובות, כאשר אעשה בזה.
על בַּרוּ כתבתי בפרוטרוט האפשרי. החבילה נמסרה
- היא הכילה בלוקים של התחייבויות, בלַנקים של ״סולל בונה״ וכיוב׳. שום מכתב. לא הזכרתי
את דבר החבילה, כי גם אני לא ידעתי עליה. אולשן לא מצא לנחוץ להזכירה בדו״ח שלו.
על מכתבי אולשן לפיליפ,[3] סימונוב[4] ועוד שניים לא באה תשובה. גם אני לא נעניתי עדיין מסמואל.
אשר ענה ג׳וזף[5] כתבתי לך.[6] ניידיץ׳ יהיה כאן בשבוע הבא. גוורץ לא צף ולא יצוף עד
אם נְציפֶנוּ, ודומני כי אתה מחלת על זה. אולשן מבקר את וומבלי. אולשן בירר את דבר
האבנים אצל הריס וקיבל תשובה כי הן נשלחות בו ביום (יום השיחה - איני זוכר בדיוק מתי
היה הדבר) ועל זה כתבתי לך. עתה עומד אולשן לברר אם נשלחו האבנים.
כתוב כתבתי הביתה (לאמך) על התעודה ודומני כי
כתבתי גם לך על זה. ואשר למרצי, דייקנותי וכל יתר הדברים שהיו לי פעם, הם עוד ישובו
אלי פעם, וכל זמן שאינם, רוגזך לא יעוררם. עוד לא היו לי כימים האלה, לא בלונדון ולא
באיזה מקום אחר. כל פונט ופונט עולה לי בייבוש מוח. ואם תאמר, כי גם עליך עברה כוס,
ובכ״ז לא הזנחת אז את ענייני הכלל - אענה לך בהערצה ולא יותר.
אל תשוב לכתוב לי מכתבים כאלה, כי כל חצי רוגזך
ישובו אחור ריקם.
ועתה: עמוד עמדתי בבחינה, ואף צבי עמד בה. איני
בין ארבעת ״הראשונים״, כ״א בין השְנִיים. אומרים כי השלישי בשניים, השביעי בכלל. עכ״פ
ירד הדבר מסדר היום והמחשבה.
אני נוסע היום (שבת) לרדינג ואת מכתבי הבא אכתוב ביום השני לאחר שאתראה,
כאשר אקווה, עם חיים.
זה עתה תלגרפתי לך: No money from
Wolfie, take steps.
חובי לך ירד כבר קרוב ל-8 פונט וכאשר אמרתי לך, לא אוכל לשלוח לך מזה כלום. טוב
שעולה בידי להמציא לשפרה כספים במועדם. ע״כ טכס עצה.
את ההאשמה שאתה מאשים אותי ואת אולשן על חוסר ההתעוררות לעזרה אני הודף
בהחלט. אני מודה, כי צריך הייתי להתנער בחוזקה כדי להירתם איתך בעבודה, אך נדמה לי
כי זאת עשיתי. ואתה מוכרח להביא בחשבון את העובדה הפסיכולוגית כי אינני אורח בלונדון.
מ.
