248

אל: אליהו גולומב, ורשה

[25/4/1924]

אליהו, יקירי,

 

אני כותב רק כדי לחלות פניך ולהתחנן לפניך שלא תכעס עלי ולא תשמור לי טינה בלבך על כל חטאי ופשעי. זה כשלושה חודשים שאני מכונס כולי בד׳ אמות של הלכה ועוד נדון אני למאסר זה לחודש וחצי. ד׳ אמות - הרי זו מליצה שיש בה הפעם לגלוג מר - כי כל אמה שקולה ודאי נגד שבעה מילין. ״הקורס״ רחב מני ים, ולעברו בשחייה בלבד קשה בזמן שפיניתי לי, והן עלי גם לצלול לפעמים ולדלות. כשאגיע לחוף השני, חוששני שלא תעמודנה רגלי הכן.

אך אל נחקור במופלא ונניח לעתידות.

היום - אחרון, או אולי איסרו חג, של פסח. ביליתי כאן, בחדרה הציפורי של צפורה, שבוע תמים, על התורה. ובעוד רבע שעה אני שב ללונדון.

אם אכתוב דבר מה מאשר ביקשת - הרי רק בסוף יוני.

על תוכניותינו לקיץ ועל מצבנו בקשר עם השנה הבאה - מפי צפורה.

רק זאת: החוב לרוט. נפרע במילואו ובזמנו יום ליום. ממך מגיע לי כיום 2 לי״ש. בסוף חודש זה אקבל 4 לי״ש ואשלח 2 לי״ש לעדה.

שלום לך - כתוב.

 

משה