242

אל: רבקה ודב, ברלין

לונדון, י"ה פברואר [1924]

יקירַי,

 

אני שקוע כולי בלימוד. לבי חרד מאוד. איחרתי להתחיל ומי יודע אם אין מפלתי גזורה. החומר שעלי לקרוא ולעכל הוא עצום, רחב מני ים.

רבצ׳קה, לא כתבתי בנוגע לְשֵם - ראשית למה שמבולבל. ושנית, מפני שבקוראי את מכתבך היה לי הרושם, כי העניין מוחלט,[1] וכיוון שאישרתי את החלטתך לא זכרתי, בשבתי לכתוב, כי עלי להביע דעה בנידון זה.

באלה הימים שבה לתחייה התקווה שפסה כמעט - לקבל את השיעור בצֶ׳לטנְהַם.

התשלום לרוטנברג כבר מובטח בהחלט.

ואשר לייפוי הכוח - חוששני כי איחר לבוא; השמועה האחרונה אומרת כי וולפי בבוקרסט, מצא שם משְׂרת ב״כ לאיזה בי״מ אנגלי. Second chance בחיים! על הוצאת 10 שילינג הצטערתי מאוד. לא שיערתי שהדבר יעלה כ״כ הרבה.

דביק, מדוע אינך עונה בנוגע לקלישאות [הגלופות]. בנטויטש הזקן אינו נותן לי מנוח. שלח, וָלא - כתוב! אבל מייד!!!

שלום,

משה

 

הערות