239
אל: רבקה הוז, ברלין
לונדון,
28/1/1924
רבצ'קה, אחותי היקרה,
קשה לי ההתחלה מכל ההתחלות הקשות. אי אפשר להתחיל
בלי הקדמה, ובכתיבת ההקדמה עיקר הקושי. מדוע ארכה שתיקתי כל כך - ביאורים אין בפי.
כך נשתלשלו ונשתרגו הדברים ולא ״נכתב״ במשך כל הזמן הרב הזה.[1] גם לאליהו לא כתבתי, ולאימא - רק חטופות וקצרות. ודווקא היה לי הזמן הזה זמן
ערות ופעולה מתמדת. אך כל זה היה בתוך ד' האמות של עסקי ציבורנו פה, וכלפי
חוץ גם הד לא נשמע.
תוך כדי כתיבה שב לחיים זיכרון הרושם של מכתב
הבשורה שלך. שני רגשות בולטים בניגודם
התעוררו אז.
הרגש הראשון, העיקרי, היה אושר, אושר אין קץ. ראיתי בנחמה, בהתגשמות אחת מתקווֹתי הכמוסות, היקרות.
אך לזה נטפלה מייד הרגשה אחרת. לא יכולתי
לסלוח לך את עוון הכיסוי. שום טעם שביקשת או שיכולת לבקש להצדיק בו את כיחוד הדבר מאיתי
לא היה בא אלא להחמיר את האשמה.
אילו היו אומרים לך לפני שנים אחדות, לפני שנה,
שכך יהיה הדבר - בטוח אני שלא היית מאמינה. אני עכ״פ לא הייתי מאמין. בנוגע לדבר הזה
יש לי מידה אחרת ודרישות אחרות אליך משיש לי לעדה. ועד עתה אינני מבין, אני ממאן להבין,
איך היה לך הכוח להסתיר את הדבר ולמנוע ממני את בשורת האושר. אני מתחרט תוך כדי כתיבה
על שאני כותב לך כך. אך יש כוח שמכריח אותי לתת לכאב לפרוץ. ובכן, נאמרו הדברים, ואל
תכעסי עלי עכשיו. אסיים את הפרק הזה בהבטחה, כי אם תהיה צפורה במצבך, תדעי אַת אֶת
הדבר מייד אחרי.
כבר עברו ימים רבים מאוד, ואיני נוטר לך שום
טינה. אנו מחכים ליום הקרוב לבוא. יש לי הרגשה שאת שקטה מאוד ומאושרה ואינך פוחדת.
זה טוב. כ״כ הייתי רוצה לראותך עכשיו. היום ראיתי את אוליצקי[2] והוא אמר לי, כי פניך טובים. הנכון? אתם תטלגרפו לנו,
כמובן, תיכף ומייד.
אני מלא חרדה למצבכם הכספי. א ווּ נעמט מען?
מניין יימָצאו הכספים גם לאותו המוסד הצנוע שכתבת עליו?[3] ואח״כ? אל תדאגו עכשיו לששת הפונטים - אני שקוע כבר
ועומד לשקוע בחובות כאלה, שסכום פעוט כזה בטל ומבוטל בעיני. והן בראשון למרץ עלי להשיב
לרוט׳ 50 לי״ש, ואני אשיב. ישנם כל מיני צירופים וצירופי
צירופים. היום קיבלתי, למשל, שק מרופין
מאמריקה ע״ס 30 לי״ש. הצעדים הראשונים לכך נעשו
זה כבר, כי באספקלריה שלי ראיתי עתידות. מאליהו אני מקבל 4 לי״ש לחודש, ע״י ניכוי ממשכורתו
ב״חלוץ״, הנעשֶה בלונדון.[4] אומנם עד יום התשלום לא יצטרף
מזה גם כדי חלקו, אך אין בכך כלום. העיקר הוא שאני עצמי זקוק עכשיו להלוואה של 75 לי״ש בערך. אני עומד לעלות
על דרך רבת סכנות. אני מתפטר מעבודתי בהסתדרות וכמעט מכל שיעורי הפרטיים (חוץ משיעורי
הערב). אם לא אעשה זאת, אין לי כל תקווה לעמוד לבחינת הגמר הקיץ. הבחינה היא קשה מאוד
(צבי נכשל בה אשתקד). היא מחייבת ידיעות רבות ועשירות, אשר הדרך היחידה לקנותן היא
לקרוא הרבה, בשפע, לרוויה. הבחינה חלה ביוני! והנה עד עתה לא התחלתי בעבודה כראוי.
מה שהספקתי לעשות - כמוהו כאפס. ובכן אני חדל כמעט להשתכר ומצמצם עד למינימום את עבודתי
הציבורית. הדבר האחרון קשה מהראשון. עתה עת התעוררות על פני חזיות רבות. הולך ונמשך
מו״מ עם יוּניוֹנים בדבר ועידת א״י העובדת באנגליה. ייסדנו זה לא כבר אגודה חדשה -
״העבודה״ - אשר אספה תחת כנפיה את כל בחורי א״י אשר נשקף להם עוד שמץ תקווה (הגדרה
זו באה להוציא את גווֶרץ), כדי לארגנם לעבודה בעד א״י העובדת. האגודה החלה כבר עוזרת
בעבודת הקפא״י ותעשה עוד רבות - הכל תחת דגל א״י העובדת וההסתדרות. דב יקבל מכתב רשמי
בתור מזכיר הוועד.[5] ונוסף לכל, ועל הכל, ממשלת
העבודה,[6] והתחדשות העבודה הפוליטית שלנו. ״מי יודע אם לא לעת הזו״.[7] ויש המון דברים קטנים. התחלתי להתפרסם בתור מרצה
על ענייני א״י - במשך חודש ינואר היו לי 6 הרצאות ואספות שמילאתי בהן תפקיד עיקרי - אצל פועלי-ציון,
ב״העבודה״ ובכל מיני אגודות. ובכן, לפי התוכנית יש לי ארבעה חודשים צנומים להיכון
לבחינה, וספק גדול אם אצליח. עכ״פ אני זקוק מאוד לתפילותיכם.
התוכנית הזאת מחייבת, כאמור, ״מלווה לאומי״
גדול. לקורבן ייפול לי גוורץ, אשר
מוכרח יהיה לתת או להמציא את הכסף. הוא יוכל לקחת כסף מנַסַטיסין[8] - לא אכפת לי. מה אומרים הדברים לעתיד - הן תבינו. פירושם - הישארות באנגליה
לעוד חודשים על חודשים אחר הגמר, חודשים של עבודה ועבדות לשם תשלום החוב. כי איך אשוב
לארץ עמוס חוב עצום כזה.
והנה, כאילו בכוונת זדון לשַטות ולהתל בדל,
הבהיקה לי רגע תקוות-שווא. נראתה אפשרות לקבל מין עבודה שהיא בבחינת מועט המחזיק את
המרובה. מה מועט - זמן, ומה מרובה - ממון. העבודה היא הוראת עברית במקום הרחוק מלונדון
כשלוש שעות ברכבת, על חופו המערבי של האי. בית ספר ״פנימי״ יש שם לילדי נגידים, ובתוך
בני העכו״ם שבויים שם כעשרים וחמישה תינוקות מישראל.[9] אלה לומדים עברית אחת לשבוע ביום הראשון. לקבל משרה
זו הרי זה למחוק את יום הראשון מפרשת השבוע (אם כי בנסיעת ג' שעות ברכבת אנגלית אפשר
גם לקרוא דבר-מה). אך מהו השכר, הן תשאלו. ובכן השכר הוא 3 גינאות לגולגולת לשליש שנה.
במילים אחרות 75 גינאות בעד 10 שבועות. נכו מזה את הוצאות
הנסיעה - יישארו יותר משישה פונטים לשבוע. עדיין הדבר על כף המאזניים של הגורל, אך
קרוב יותר לוודאי כי לא יצא לפועל, ולא תהיה לפני ברירה אלא לשקוע בחוב.
אני חי עתה חיים חדשים לגמרה. חדר בלי פנסיון.
רק ארוחת בוקר. חדר גדול, מרווח, מרוהט היטב ונוח. גם ארוחת הבוקר טובה, ממשית מאוד.
הבית אנגלי, גוֹיי, ואין כדבר הזה לחשיבות מכמה בחינות. בו בבית מתגורר אולשן - אך
יש לו חדר שלו, והמשטר שנקבע הוא כי בחדרי אני שליט יחיד. יש לי בחדר דבר שקוראים לו
gas ringואני יכול לעשות לעצמי
תה וגם ארוחת ערב קלה בשעת הצורך.
צפורה באה הנה אחת לשבועיים. בוודאי כתבה לכם
כי גם היא החליפה דירה, וכי השינוי הינו לטובה. היא חיה בצמצום רב, מוציאה לא יותר מ-5 פונט לחודש, אך איננה ממיתה
את עצמה, חלילה. היא בריאה מאוד ורעננה. במשך שבועות ״החופש״, שעברו מתוך חיכוכים עם
המבשלת של סוקולוב, מו״מ ממושך ומטריד עם הסוקולובים עצמם וחיפושי דירה - הייתה תקופה
של condominion, שלטון כפול, בדירה שלנו ושלהם, האב והבת, ובכן
במשך הימים הרעים האלה נפלו פניה קצת. אך מששבה לרדינג ולחייה הפשוטים והשקטים היו
לה רוח אחרת[10] ופנים אחרים. האמת היא - כי
היא חיה עתה כמעט כנערה תלמידת בית ספר שאין לה כל דאגות. אני מקנא בה ומאושר בעדה.
לבה המסכן נוקף אותה לא מעט וכשהיא כותבת לי: שלח לי 10 שילינג - ידיה רועדות ממש;
ואני צוחק ושולח לה 2 לי״ש.
רבצ׳קה, קראתי את שני העמודים הראשונים והצטערתי
נורא על שכך נערכו הדברים. לו ידעת כמה הייתי מאושר כשקיבלתי את הידיעה. נגולה מלבי מעמסה שהעיקה עלי
בהכרה זה כמה שנים. תמיד הייתי שקוע בחרדה, שמא יאחר הדבר לבוא.
ובכן אני מתכונן לצלול בעבודה ״מקצועית״ לחמישה
חודשים ועד כמה שרק יעלה בידי הדבר - להיתלש ולהינתק מכל העולמות האחרים. כתבתי על זה לא״י ואני רוצה
שגם בברלין ידעו זאת. את יודעת בוודאי, כי לוקר[11] דרש ממני בתלגרמה מאמר ל״ארב. א״י״. אני גם לא עניתי
- כי מה אענה? איני יכול לכתוב עפ״י פקודה, מבלי לדבר על הזמן שאיננו. הדבר המצער ביותר
הוא, כי בחוץ עושה הדבר רושם, כאילו שקוע אני לגמרה בענייני הפרטיים ולשום דבר ציבורי
איני רוצה להיפנות. ובכן ממש ההפך. העניינים הציבוריים המקומיים, ובראש וראשונה ענייני
פועלי-ציון וא״י העובדת, גוזלים ממני זמן כ״כ רב עד שמה שנשאר לי לעצמי מתבטל מפני
מיעוטו. רק מראשית פברואר יבוא שינוי בזה.
איני פונה לדב משום שלפי חשבוני עוד איננו בברלין.
אך כמובן שכל המכתב גם שלךָ, ועתה עניינים מעשיים אחדים:
1. וולפי. אם אתה רוצה שיצא איזה דבר שלח לי ייפוי כוח כתוב אנגלית
ומאושר ע״י הקונסול. כתוב מעין דבר זה:
I herewith give
full power of attorney to Mr. M. Shertok, Palestinian, Now resident in London,
to act on my behalf in the matter of 135$ owed to me by Mr. H. Wolfenson of
London, and to take whathever legal action against the letter he may find
necessary in order to effect the repayment of that debt.
2. שלח הנה עוד כשני תריסרים של האלבום במהדורתו המלאה.
3. אולי יודע אתה על המו״מ שניהלתי פה בשם המשרד עם בנטויץ',[12] בדבר העבודות בגזר.[13] על עצם העניין לא אספר לך, לא חשוב, אך בקשר עם המו״מ
שאלני בנטויץ' אם יוכל להשתמש בתמונות אחדות שבאלבום כדי להכניסן בחוברת שאגודתו או
חברתו מציעה לתעמולה בין יהודי אנגליה. מובן שיהיה כתוב ומפורש שהבתים נבנו ע״י ה-J.C.L.A [14] עם המחירים. כתבתי על זה לארץ, לא ענו על זה, אך מובטחני שאין כל
התנגדות. השאלה היא אם תוכל להמציא
את ה-Blocks, ז״א הקלישאות [גלופות]. תמונות
הן מימין: נורדיה; שכונת בורוכוב; בית ועלייה בדגניה א'; טבריה - קריית שמואל - התמונה
התחתונה מימין - מארבע התמונות; סג׳רה - 7 חצרות; הרפת בבנימינה; בלפוריה.
אני יודע שעלי לקבל חזרה ולהחזיר לך את הקלישאות שמסרת למיארס[15] - אעשה זאת אי״ה.
4. האינטרוויו איתך נדפס, וגיליון ה-J.Ch. חיכה חודשיים למכתב הזה.שלחו לי את עלי ההגהה יום לפני הופעת העיתון ולא הספקתי
לתקן הדבר.אילו גם הספקתי - מלבד טעויות דפוס ושינויי כתיב לא יכולתי לתקן. ש שם שטויות
אחדות, אבל אין דבר.
אני שולח לך גם גיליון שלJ.Ch. שבו נדפס הכרוז שלEnglish Speaking
Branch P.Z. אשר עורר אתJ.Ch. לפנות למפלגות הקונס. והליב. ולבקש מהן כרוזים ליהודים. הכרוז נכתב על ידי. בחו״ל.
כמדומני בזכותו של Weiner Morgenzeitung, עברה הידיעה על כרוז זה - כאילו
נתפרסם בשם מפלגת העבודה.[16]
גם את המניפסט של המפלגה [פוע״צ] לקראת הבחירות חיברתי אני הפעם. תרגומו
ביידיש אינו מוסר את הסגנון היוֹרה של המקור.[17]
מכתבך נמצא עכשיו בידי צפורה ברדינג.
שלום לכם, יקירַי ואהובַי,
משה
דביק, חתמתי על New Leader עבורך. היש לך פנאי לקוראו?
והמקבל אתה אותו כסדר?
